אם כך, שלום.
אפשר לומר, שישנם דברים שמתעכבים. כמו הערב הזה, כמו מפגש זה. ובכל זאת, הזמנים הם נכונים, כפי שהם. משום שאירוע אשר קרה בעולם שלכם, רעידה של אדמה ושיטפון של ים; הבחירה באירוע הזה, ההסכמה של רבים כל כך להשתנות, של רבים כל כך למות, היא זו אשר גם ביקשה ממפגש זה מעט לחכות.
מוות שהוא גדול, אנשים רבים עזבו ביחד. בחירה שיש בה משום הרבה כבוד. משום שככל שיותר אנשים בוחרים לעזוב את העולם שלכם ביחד, כך יש בכך משום השפעה גדולה יותר על כל השאר אשר בוחרים להישאר. וכך קורה, שהבחירה באירוע זה, ההסכמה לטבוע בים, היא סוג של קריאה, סוג של בקשה. תמרור, אם תרצו, בעבור רבים אשר נשארים בתוך המסע הזה, להעמיק, ולהיכנס אל תוך הים אשר קיים בפנים.
עכשיו, הים בכדור הארץ, הטבע שלו דומה לטבע שלכם. כאשר אתם הופכים רגשיים, הוא משתנה. לעיתים שקט ולעיתים סוער, לעיתים רך ולעיתים קשה. בני האדם מפחדים מהים כפי שהם מפחדים מהרגשות שלהם. רוצים שהכל יהיה שקט. והנה בא רעש גדול וים גדול, והוכיחו פעם נוספת את מה שאתם מפחדים ממנו יותר מכל, הם הוכיחו את השבריריות שלכם, הם הדגישו את הזמניות. הם חשפו לאור בצורה ברורה מאוד שאין לכם כל שליטה וכל יכולת להיות בשליטה על מה שקורה.
להילחם או להתמסר
מהפחד לוותר על השליטה, מהפחד להיכנס אל תוך הים, הפחד מהלא ידוע שיש בעוצמה הזו, אתם הופכים לאנשים קשים. אתם מפתחים מנגנונים שייצרו לכם חיים שיש בהם משום היציבות, שיש בהם משום הסטאטיות. יציבות מדומה אשר נותנת תחושה של שקט מדומה. למעשה, מה שהיא הופכת, היא הופכת אתכם לקשים. משום שאתם מפעילים מאמץ בלכווץ את הגוף. אתם מפעילים מאמץ בלסגור את הרגש, במקום להיות חלק ממנו. במקום לתת לרגש להיות חלק מכם.
יש חשיבות גדולה שאיננה ברורה עדיין לאנשים רבים, לבני אדם רבים, בקיומו של רגש, ובשיתוף הפעולה איתו. בעבר שלכם אפשר לומר היה קל יותר לחיות בחיים שהם סטאטיים, שהם אינם משתנים, בתוך עולמות שבתקופות ארוכות היו מקובעים מאוד, ברורים מאוד, שהמבנה החברתי בהם היה ברור. החיים יכלו להיות ברורים, ולכלול בתוכם מעט שינויים. המבנה האנרגטי של כדה"א היה אחיד, היה יציב. הוא לא השתנה, לא היתה בחירה להשתנות. וכך כשמבנה אנרגטי יציב ומבנה חברתי יציב, קל לאדם לחיות חיים שבמידה זו או אחרת הם יציבים. אפשר היה לסגור עולמות של רגש ולעבור את החיים במה שרבים יגדירו כשלום. אך זה היה בעבר. ההווה, לעומת זאת, עשוי אחרת.
המבנה האנרגטי של כדור הארץ משתנה, והמבנה האנרגטי, הבסיסי מאוד של מי שאתם, משתנה גם הוא. ה- DNA משתנה גם הוא. הוא מתרחב ונפתח. והמבנה החברתי משתנה גם הוא. גבולות נשברים, מעמדות מתפרקים. הפרדה מפנה מקום לתחילתו של מה שיהיה יום אחד, אם תרצו, אחדות של ממש. וכך, כאשר גורמים אילו משתנים, אתם נותרים בתוך מהומת האלוהים הזו לבד, עם בחירה שיש בה משמעות עמוקה מאוד – האם אתם לוקחים חלק בשינוי, או נלחמים בו.
ישנם רבים אשר יודעים זאת, שאם נלחמים בים קל לטבוע, ואם מתמסרים לים, קל לחיות. ישנם רבים אשר חוו זאת, ישנם כאלה שנשארו בחיים בעקבות הים הגדול אשר עלה, בזכות זה. ישנם רבים שמתו משום מאבק. זו היתה הבחירה. ישנם רבים אשר ידעו, חלקם אף במודע, שעליהם ללכת, שזהו הזמן.
וכך, כאשר אתם נותרים בתוך עולם של שינויים, עליכם להסכים בכל פעם מחדש להשתנות. הרגש, לפיכך, יש לו תפקיד חשוב מאוד. מעבר לכך שהוא מהווה חלק משמעותי מהמבנה שלכם, הוא גם המורה הטוב ביותר לגמישות. משום הטבע שלו, המשתנה תדיר, הרגש ילמד אתכם לחיות בעולם של שינויים. אבל פה טמון האתגר, אתגר שהוא ממשי לרבים.
רגש הוא איננו אחיד, הוא משתנה כל העת. הוא איננו מאפשר לחיות בשליטה, הוא איננו מאפשר להיות בהגדרה עצמית. משום שרגע אתם כך ורגע אתם אחרת. הוא מפרק אתכם מכלים שדרכם אתם יודעים מי אתם, ומכניס אתכם יותר ויותר עמוק אל הלא-ידוע. הים אשר גאה, הוא סוג של תזכורת, אם תרצו, מסר; ישנם מים עמוקים בתוככם, אשר אינכם מכירים. ישנם רגשות עמוקים אשר קוראים לכם.
המלחמה הארוכה שאתם מנהלים, המלחמה היחידה שאתם מנהלים היא באותם הרגשות. ומתוך המלחמה הזו אתם יוצאים למלחמות, מלחמות בבני זוג, מלחמות בחברים, מלחמות בבני משפחה, בעבודה. אתם נלחמים בבריאות שלכם, בגוף שלכם, בכסף, אתם נלחמים באלוהים. ממציאים אותו ואז נלחמים בו. אתם נלחמים בעמים שכנים. כל המלחמות הללו נוצרות בגלל מלחמה אחת ויחידה אשר קיימת כל העת, המלחמה על השקט המדומה, על היציבות המדומה, על רצון למנוחה. מנוחה מסערות, סערות ושינויים, שרק החלו, שיש עוד רבים אשר צפויים.
הזיכרון המנהל את הכל הוא זיכרון נכון. ישנו שקט וישנה יציבות שהם ממשיים. אך הם אינם נולדים כתוצאה מנתק מהרגש. הם נוצרים, הם מתהווים, ככל שאתם מפסיקים להיאבק. שם קיימת המנוחה האמיתית, השקט המסתתר מאחורי הכאב, השקט המסתתר מאחורי הפחד. אז, אם אתם רוצים לנוח באמת, היכנסו אל תוך הים הסוער, ודעו זאת: הים לא יפסיק לסעור כאשר תגיעו לשקט. אתם עשויים למצוא את עצמכם בים סוער ולא נרטבים, כאשר אתם בשקט שלכם. אך הים לעולם לא יפסיק לסעור. אל תחפשו שקט רגשי בשביל תחושה של הגנה, בשביל תחושה של יציבות. הרגש יבוא וילך, ישתנה תדיר. ואתם, הסכימו לתת לו להיות.
עכשיו, ישנו דבר מה בתוך כל מאבק זה, אשר אנו רוצים לתת עליו את הדגש. אתם חיים ויוצרים לעצמכם עולם, שהוא מעניין מאוד. אתם מבינים, אתם חיים בתוך ועל גבי פלנטה של בחירה חופשית. אמנם אינכם יכולים לבחור להיפרד מהחופש שיש בפלנטה הזו, אך בעקרון ישנה בחירה חופשית. יש לכם את היכולת ליצור את המציאות שלכם. ואיזו מציאות זו?
בעוד שיש לכם את היכולת הזו, אתם משקיעים מאמצים רבים – לא רק באופן אישי כי אם כחברה, כקבוצה – בליצור עולם אחיד. אתם משקיעים הרבה אנרגיה אשר מופנית בתור סוג של שטיפת מוח דרך תוכניות טלוויזיה, דרך סרטי קולנוע, דרך פרסומות, דרך עיתונים, בשביל להראות לעולם איך נכון. בשביל להראות איך כדאי להיות, איך צריך להיות. מהו המודל.
בתוך עולם זה, אשר משתנה בשנים האלו, פיתחתם מודל חדש. נשענתם על זיכרון מעומעם שאתם נושאים מהבית האמיתי שלכם, ותרגמתם אותו לכדי פעולה. אתם משקיעים אנרגיה רבה בשביל להגיע לשקט. זה המודל החדש של בני אדם רבים – להיות ישויות רוחניות ההולכות על פני האדמה בתוך גוף, פירושו להיות בשקט ושמחה שלעולם לא משתנים. אפילו אנו, נטולי הגוף, אומרים לכם שזה נשמע כמו עולם משעמם, אם תצליחו ליצור אותו. אנו גם יודעים שלעולם גם לא תצליחו. לא משום ששמחה לא תוכל להיות פה, אלא משום שאתם מגדירים את קימום של שקט ושמחה כאשר לא מתקיימים רגשות, כאשר לא מתקיימים שינויים בתוככם. שקט ושמחה בתפיסה של בני אדם רבים הם תוצר של הדחקה – והדחקה לא תוכל להתקיים, ולכן המודל הזה לא יוכל להתממש.
ובכל זאת, זה המודל שאתם רוצים, חלק מהתפיסה הרוחנית שהולכת ומתפשטת. וישנן תפיסות אחרות, חברתיות, אופנתיות, אשר משתנות. אך כולן כאחת מבקשות מכם להצטרף אל הכלל, להיות חלק מהדבר עצמו. והדבר עצמו, פירושו דבר מה דומה.
להיות יוצאי דופן
עכשיו, ההבנה המוטעית הזו היא אחת הסיבות לעובדה שאתם נאבקים כה קשות ברגשות שלכם, והרעיון של שיתוף פעולה עם הרגשות הוא בלתי מקובל על רבים. הרגשות, מה שהם הופכים אתכם, הוא ליוצאי דופן. הרגשות הופכים אתכם לאינדיבידואלים. הם אינם מאפשרים לכם להיות דומים לאף אחד.
נכון, אפשר בהחלט להסכים שפחד מרגיש דומה אצל כל בני האדם, וכעס הוא כעס, וכאב הוא כאב, ובני אדם המרגישים פחד, כאב או כעס מתארים פחות או יותר את אותה חוויה. אך הרגשות אינם מאפשרים לכם להיות דומים, משום שהרגשות מביאים איתם את הזיכרונות, והזיכרונות הם ייחודיים. התמהיל של הרגש הוא ייחודי, והוא נושא בתוכו – מעבר לכאב, מעבר לפחד, מעבר לכעס, מעבר לתסכול – את המהות האמיתית שלכם. את השקט האמיתי שנושא בתוכו את הכשרונות שלכם, את אותה טביעת אצבע שאתם יכולים להטביע בעולם; את הדברים שבאתם לעבור, שבאתם להיות.
ככל שאלו הולכים ומתפתחים, ככל שהרגשות מקבלים יותר לגיטימציה, והלב יותר נפתח, כך אתם הופכים להיות בני אדם שונים. ושונות, בתפיסה שלכם, פירושה בדידות. יותר מכך – שונות, בתפיסה שלכם, פירושה להישאר לבד. אז אינכם חלק.
כתוצאה מכך אתם נלחמים, נלחמים בייחודיות שלכם, מטשטשים אותה, מנסים להיות כמו כולם. בשביל להימנע מדבר מה, שמבלי לשים לב אתם יוצרים אותו – משום שככל שאתם נלחמים בעצמכם אתם מתנתקים בעצמכם, וככל שאתם נלחמים בעצמכם גדלה בתוככם הבדידות; אינכם חברים של עצמכם. וככל שאתם נלחמים בעצמכם אתם מאבדים קשר עם מי שאתם, ובהתנהלות שלכם בעולם אתם אינכם מביאים את עצמכם, כי אתם עסוקים בלהסתיר את עצמכם, וככל שאתם עסוקים בלהסתיר את עצמכם יותר, כך המפגשים והאינטראקציות ומערכות היחסים שאתם מקיימים בחיים שלכם הופכים אינטימיים פחות ודלים יותר ממפגש אמיתי.
וכך, גם אם אתם מוקפים בעשרות אנשים, אתם עשויים לחיות לבד. וכך, גם אם אתם חיים בזוגיות, אתם עשויים להיות בודדים מאוד. וכך, גם אם אתם מרגישים חלק מעולם מסוים, אתם עשויים לסבול מאוד.
נקודת הבדידות היא האתגר הקשור בכל זה. ההסכמה לחצות אותה, לחצות את הרגש הזה, למות אל תוכו, ולגלות שבתוך הייחודיות שלכם אתם אינכם לבד. ככל שיש יותר חברות פנימית ושיתוף פעולה פנימי, כך נראה העולם, כך נראים החיים שלכם. זה התוכן אשר אתם יוצקים אל תוך כל אינטראקציה, לתוך כל מערכת יחסים, לתוך כל מפגש.
בדידות רבה נפתחה בתוך השיטפונות. בני אדם רבים מצאו את עצמם לבד, ברגעים האחרונים שהגוף עדיין חי. וכך עזבו רבים את העולם הזה, תוך שהם מגשימים עד לקיצוניות הגדולה ביותר, את מה שהוא הסיוט האנושי הגדול ביותר – לא רק שהם היו לבד, הם גם מתו לבד.
וכך קורה, שהבדידות הגדולה שנפתחה בעולם, הלבד הגדול וחוסר האונים אשר התקיימו בתוך המאורע הזה, מחברים בני אדם רבים אחד עם השני. זוהי, אם תרצו, היתה קריאה של התעוררות, וחמלה גדולה נולדת כלפי אלו אשר זקוקים לה.
בו זמנית, קריאת ההתעוררות בעולם שלכם עושה דבר מה נוסף. היא מגדילה את האטימות. דווקא ההבנה בקרב רבים ששום דבר איננו נצחי, שהכל יכול להשתנות ברגע, שאין וודאות, ההבנה הזו עשתה רבים לאטומים יותר, לרחוקים יותר, לסגורים יותר. יש יותר ציניות, יותר מרירות ויותר אכזבה בקרב רבים. כאן ישנה בחירה. משום שעולמכם הפיזי משתנה תדיר הוא אכן, במובנים רבים, דבר זמני. אך ישנה מציאות נוספת. ישנו ממד נוסף של נצח. האם אתם מוכנים לראות זאת, שחסד גדול היה באותם שיטפונות? שרבים מתו בשלווה? האם אתם מוכנים לראות זאת שבעבור רבים, העזיבה הזו של העולם הזה, באופן הזה, היוותה דווקא סוג של הקלה? זהו סוג של אתגר, להסכים לראות מציאות על כל הפנים שלה. זהו חלק ממה שנדרש מאלו אשר רוצים להתבגר במסע הרוחני שלהם. יותר ויותר לראות, שמה שבעבר נחווה ונתפס כרע, יכול להיות גם טוב.
ככל שהחוויה הזו גוברת, כך גם גדלה החמלה. פוסק המאבק, ומתרחב השקט. האם אתם מוכנים, לצורך כך, לא להיות חלק מדבר מה שלא ניתן להיות חלק ממנו? למות אל תוך בדידות עמוקה, ולגלות את השמחה שבשייכות האמיתית? השייכות האמיתית לעצמכם. ומתוכה, יותר התרחבות, יותר התקרבות במציאות הפרטית שלכם בתחומים רבים. מתוך השייכות הזו, שפע יכול לגדול. הקלה יכולה להיווצר במקומות של מצוקה גדולה.
אלוהים הוא אישה לסבית
ישנה אכזריות אשר היא חלק מהנוקשות הזו. במאמץ שלכם להגיע אל השקט המדומה, זה הנתפס כאמיתי, זה שנולד כתוצאה מהעדר הרגש; ישנה אכזריות בתוך כל זה, אשר אתם מפגינים, אתם מפעילים כלפי עצמכם. אנו נשאל זאת כך: היכן אתם, בחייכם הפרטיים, מנסים להטביע את עצמכם למוות? היכן אתם שוטפים את עצמכם במחשבות, בדעות, ברגשות לעיתים, בשביל למנוע מחיים לקרות? היכן מתקיימת סוג זה של אכזריות, אשר התגלמה בעוצמה כה גדולה באירוע הזה, אשר קרה?
האכזריות של בני האדם היא היוצרת אכזריות של טבע, ובעוד שבני אדם רבים נוטים לחשוב שהם התפתחות של הטבע, הרי שאנו אומרים שבני אדם משפיעים עליו. הרי הטבע הוא, במובן מסוים, הוא גם התפתחות שלכם. ישנה מערכת של יחסי גומלין, שיתוף פעולה, וכאשר בני אדם אכזריים זה לזה, כאשר בני אדם אכזריים לטבע, לאדמה, תבוא האכזריות הזו, ותממש את עצמה. הטבע מימש אותה, משום שעליכם לראות זאת בתוך עצמכם.
אתם מכירים את זה, בעולם הזה, גם מהווה וגם מהעבר. היה עם כזה, הוא עדיין קיים, שבעבר עשה והפעיל אכזריות רבה, בשביל ליצור עולם אחיד, בשביל ליצור עולם אחד. שני עמים נפגשו שם, במפגש יוצא דופן. האכזריות קיימת בשני הצדדים, הרצון לאחד קיים בשני הצדדים. אין אלוהים אחד. יש אלוהים אחת. ולפעמים בת הזוג שלה מצטרפת (צחוק).
בחוסר ההסכמה שלכם לראות את אלוהים כאישה לסבית (צחוק)… מדוע לא? בחוסר ההסכמה לראות את אלוהים כך, העם שלכם פגש את העם הגרמני במפגש מיוחד מאוד, שחשוב להמשיך וללמוד ממנו. כאשר תסכימו לראות את אלוהים כאישה לסבית, תדעו שניצחתם את כוחו של הפחד. כל עוד תראו את אלוהים בתור גבר סטרייט, תדעו שנכשלתם במציאות שהיא לא מבחן, אך הפחד עדיין מנצח בה.
– העולם מאוד גברי, המדינות מנוהלות על ידי גברים, וכאן בערב רואים את זה, יש רק ארבעה גברים, לעומת הרבה נשים. אז מה באמת קורה עם כל הנושא הזה?
יש במציאות הזו, בהפרדה הזו, סוג מסתורי של שיתוף פעולה. כל צד לקח צד אחר לטפל בו. נשים לקחו את העולם הפנימי, את הבסיס של העולם, וגברים לקחו את העולם החיצוני, את החלק החיצוני של העולם. וכך גברים נפגשים, ונשים יוצרות את הבסיס שעליו מתקיימים המפגשים האלה. כך שבתוך מציאות של מלחמה, כולם שותפים למציאות הזו, גם מי שלא נלחם.
אך במציאות זו, של ערב זה, אנו יכולים לומר כך: ישנם גברים רבים אשר משתהים ומשתאים בדרך. משום שישנם דברים שעוד צריכים להיות ברורים, ומה שהיה נראה כמאורע טראגי בעבור רבים באותו מזרח, היווה ועדיין מהווה סוג של זרז עבור רבים, עבור גברים רבים, לעשות את הבלתי נמנע. את מבינה, גברים, תפקידם להיכנס לרגש, ונשים תפקידן לצאת ממנו. צריך להחליף את היוצרות. נשים צריכות לקבל שליטה על העולם החיצוני, גברים, על העולם הפנימי. עכשיו, המהפכה הזו מתחילה לאט לאט להתממש בעולם שבו את נמצאת, אם כי בצורות מאוד עדינות עדיין. אך לשם הכיוון, משום שזוהי כעת הבחירה. כך שאנו צופים שלא רחוק היום, במושגי הזמן שלכם, שבמפגשים הללו שאנו עושים, הרוב שישבו יהיה גברים.
– אלו ימות המשיח.
אנו מזמינים אותך להישאר איתנו ולראות את זה קורה, כי זה עומד להיות עולם מעניין מאוד להיות בו, שבו נשים עסוקות בלנהל את העולם, וגברים עסוקים בלבכות.
– אבל הנשים צריכות להיות מוכנות.
בהחלט, אתן צריכות לסיים לטפל בכמה בעיות שעוד יש לכן מהעבר שלכן, לפני שתוכלו להתפנות לטפל בעולם. אז אתן מכינות את עצמכן.
– איזה בעיות?
אבא ואימא, באופן כללי, אפשר לומר. נשים עדיין אינן מאמינות בעצמן, הנשיות יותר משהיא פגועה, היא מבולבלת. נשים היו בכאב זמן כה רב, עד שהן באמת בטוחות שהן פחות טובות. והנה באה אנרגיה חזקה מאוד, נוכחות חזקה מאוד של אור, כבר זמן רב יחסית בעולם שלכם, ואומרת שנשים הן עוצמתיות. והנשים היום, כפי שאנו רואים, נמצאות בנקודה של בלבול. הן לא יודעות למה להאמין. ישנה מסורת של כאב אשר אומרת לא, ומסורת של אור שאומרת שכן. באיזו מסורת לבחור?
נשים, והמין הנשי, נמצאים היום בהכנה, הכנה לקפיצה בתודעה, גדילה פתאומית, אם אפשר להגדיר זאת כך, בהערכה העצמית. הבנה, שתוכל לקרות בזמן הקרוב, אשר אומרת שלנשים יש מה לתת בעולם הזה.
– היום קמתי מהשינה עם המשפט שהכל קשור בהערכה עצמית.
בהחלט. כאשר נשים יבינו את זה יותר, יתחילו כמה דברים. האחד, נשים יפסיקו להיות סגורות כלפי גברים. השני, הדלתות הגבריות בעולם הזה של ניהול ואחריות יפסיקו להיות סגורות כלפי נשים.
אנחנו מוכנים לספר לך סוד, שמעט הגברים היום מוכנים לומר בקול רם, אבל רבים יסכימו להודות בזה בזמן הקרוב – הם מחכים לכן, שתיקחו אחריות. ליותר ויותר גברים אין כבר כוח. הם הגיעו לנקודת אין מוצא. הם בעצמם מבינים שאין שום גבר סטרייט שעומד בשמיים, ושהם גם לא גברים סטרייטים כמו שהם חשבו (צחוק).
הם מחכים לנשים שכבר יסכמו להיפרד מהדברים שהן הבינו בעבר בשביל לבוא ולטפל בדברים בעצמן. גברים צריכים הילינג, אם תשאלי אותנו, באותה מידה שנשים זקוקות, ונדמה שגברים מבינים כבר שאין להם ברירה. שינוי מתחיל לקרות. באותה מידה שהגברים צריכים לעבור קפיצה משלהם, קפיצה פנימה, נשים יוכלו לעבור במקביל קפיצה החוצה.
יוצרות יתחילו להתחלף בעולם הזה. דברים מעניינים עומדים לקרות. אותו אירוע במזרח של צונמי, האירוע הזה עושה גלים, הרבה יותר גלים מאלו ששטפו את החופים. כעת, מה שאתם צריכים להיזכר בו זה בלהסכים להיות יוצאי דופן, להסכים לאבד את היחד המדומה, להיכנס יותר פנימה אל עולם הרגש, ולאבד את השקט המדומה. לעבור את מחסום הבדידות אשר קיים שם, ולעבור בעוד צעד או שניים אל השקט האמיתי. זו הדרך לקפיצה. זו הדרך שאנו רואים כעת למהפכה. זו אכן מהפיכה.
– מהפיכה גדולה. אז למה כולם מיואשים?
משום שאתם לא ממש בטוחים שאתם רוצים את זה, את הפרידה הזו. זו פרידה מהאופן שבו חשבתם שאתם, שינוי של מציאות של ממש, כניסה למציאות חדשה של ממש. דבר מה שאתם רוצים אותו, אבל ככל שאתם מתקרבים אליו, כך אתם רוצים ללכת ממנו. אתם רוצים למות. יש רבים שהיו רוצים להישטף בגלים, לא סתם רבים עשו זאת, משום שזוהי ההשתקפות, אחת מהן, של אותו אירוע. רבים רוצים ללכת, דווקא ברגע לפני שדברים כה מיוחדים עומדים לקרות.
אנו מזמינים את כולם להישאר עוד כמה זמן בגוף שלהם, יש אישה לסבית שעומדת להתעורר בלב שלכם, וקוראים לה אלוהים (צחוק).
– מה זאת אומרת, טוהר?
מדוע אלוהים הוא גבר סטרייט, בשפה שלכם, במינוחים שלכם? אנו חושבים שאלוהים הוא אישה לסבית.
– אני חשבתי שהם זוג.
האישה עם בת הזוג שלה (צחוק).
– למה אתם עושים בלגן?
למה לא?
– למה הם לא שני גייז?
זה היה כבר 2,000 שנה. הנוצרים עשו מזה דבר מה יפה, הם קראו לזה האב והבן. הם ניסו לטשטש את המציאות כדי לעשות אותה יותר מקובלת. אבל הם היו למעשה זוג גברים, ועכשיו הגיע הזמן לזוג נשים. אנו מאוד מקווים שבעוד 2,000 שנה לא תצטרכו יותר את אלוהים, כי כל מה שיהיה, יהיה רק אלוהים. אך בינתיים נדבוק בזוג נשים, ונראה איזה תגובות זה יעשה (צחוק). אנו מבטיחים לעולם להזכיר, שלא מדובר באימא ובת.
– בזוג.
בהחלט, למה לא?
נדמה שבנקודה זו אנו נסיים.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
