סרטון זה מוקדש לחברתי סילביה שינבוים, שהלכה לעולמה השבוע. סילביה הייתה משמעותית מאוד בחיים שלי, והאובדן שלה כואב לי מאוד. בהתאם לכך, הסרטון השבוע עוסק באובדן.
(התקשור הכתוב מופיע אחרי הסרטון).
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף בדרך זו, באמצעי זה, לומר מספר מילים ביחס למתרחש.
התבקשנו בפעם זו לדבר על חוויה זו שבה אתם מאבדים, שבה חלק מכם נקרע מכם. זה מה שאתם חווים כאשר אתם מאבדים – אתם חווים את העובדה שאתם אחד, שהכל אחד. אתם אומרים שהלב נשבר, אבל מה שאתם חווים זה את הקריעה, את העובדה שחלק נקרע מכם.
החוויה הזו מעידה על האחדות המתקיימת, שאתם לרוב אינכם מרגישים אותה ואינכם מודעים אליה. אולי יודעים אותה בתור רעיון, אבל לא חווים ביום יום את החוויה שאתם אחד, שהכל אחד, שהכל קשור.
זו העוצמה של האובדן. אם תרצו, זו המתנה שלו: ההזדמנות להיזכר שהכל אחד. להיזכר בחיבור המתקיים, להכיר בו ולהכיר לו תודה ולהביא אותו עוד אל תוך היום יום. האם מסוגלים אתם להמשיך לחוות את החיבור גם כאשר הלב מתחיל להתאושש?
פעמים רבות מה שבני אדם עושים, דווקא משום האובדן, הם מתנתקים עוד יותר, הם מתרחקים עוד יותר. הם אינם יודעים כיצד להכיל את חוויה החיבור ואת חוויה הקריעה או האובדן. התגובה היא תגובה של התנתקות רבה יותר, התרחקות משמעותית יותר מכפי שהיה.
האם אתם יכולים להמשיך לחוות את החיבור ולהכיר בו, להכיר לו תודה, גם אם זה מביא איתו פגיעות, גם אם זה מביא איתו פחד לאבד, גם אם זה מביא איתו עצב, האם אתם יכולים להכיר בכך?
זה מה שאנו מעודדים אתכם לעשות – לראות את המתנה שבאובדן ואת ההזדמנות שיש בו כדי להכיר את עצמכם, כדי לחוות את החיים אחרת. מתוך זה אפשר, יותר בקלות, גם לחיות אחרת. זאת משום שכאשר אתם מזהים את החיבור וחווים אותו, אתם מתעדנים, אתם נהיים יותר רכים, שיתוף פעולה יכול לגדול ודברים טובים יכולים יותר בקלות לקרות.
אלה הן המילים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך, שלום.
שחר.
1 מחשבה על “תקשור ושיחה על אובדן”
תודה עבור התיקשור החשוב.
מאחל לך ימים טובים יותר,וכך גם לעם ישראל בארצו המתייסרת.
אשמח שאם טוהר ידברו התיקשור גם על המלחמה בעזה המדשדשת ללא הרף,ועל החטופים המסכנים,ועל הסכנה הנוראית מהנשק האוירי של חיזבאללה המאיים זה מקרוב.דני
סגור לתגובות