הכאב שסוחף אותנו, המאמצים שאנו עושים כדי להימנע ממנו, המחיר שאנו משלמים על כך, והגישה שכדאי לנקוט ביחס לכאב הרגשי שלנו – הסרטון עוסק בכל זה.
בהמשך לדברים שאמרתי בסרטון, המידע והאפשרות להצטרף ל"מתמזגים: כיעור ויופי" שמתקיים במוצ"ש הקרוב, נמצאים כאן. אם סדנת "יוצרים ריפוי" מסקרנת אתכם, היכנסו לכאן.
(התקשור הכתוב נמצא אחרי הסרטון)
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף בדרך זו, באמצעי זה, לומר מספר מילים ביחס למתרחש, ביחס למה שקרה לבני אדם, כאשר אתם מרגישים כאב. אנו מתייחסים במסר זה לכאב רגשי, ליחסים שלכם איתו ולמה שאתם מרגישים ולתגובה המתרחשת, כאשר הכאב מתחיל לסחוף אתכם אל תוכו.
זה מה שקורה לכם כאשר אתם מרגישים כאב: אתם כמו מאבדים התלהבות ואנרגיה וחיוניות ונחישות, ונסחפים אל תוך הכאב, נבלעים אל תוכו. לרוב אתם תפעלו באופן כזה או אחר כדי להפסיק את זה. תנסו לטשטש את הכאב, להתגבר עליו, ולפעול באופן כזה או אחר, בין אם בשיחה שלכם עם עצמכם ובין אם בפעולות של ממש, כדי שלא יכאב לכם. לעיתים תעשו משהו שיסיח את דעתכם, ולעיתים אלה יהיו הרגשות שאתם מרגישים, שנובעים מתוך כאב ומטשטשים אותו בעת ובעונה אחת. אתם יכולים לכעוס או לשנוא, לבוא בטענות, להשתמש בביקורת, באשמה, האשמה. זאת, במקום להגיד "כואב לי", במקום להיסחף אל תוך הכאב.
איננו אומרים שעליכם להפסיק את כל מה שאתם עושים ולהתרכז בכאב, אבל אנו מציעים שישנה סיבה מדוע אתם מגיבים לכאב באופן הזה. סיבה אחת היא משום שישנם עוד רגשות שעליכם להרגיש, כמו כאב או שנאה או פחד. לעיתים אשמה וביקורת גם הם דברים שעליכם להרגיש ולעבור דרכם.
סיבה נוספת היא משום שבכך אתם נכנסים אל תוך הכאב, אתם מתחילים להשתנות. אם אתם מסכימים לשהות בתוך כאב, אז אתם יכולים לעבור ריפוי של ממש. טרנספורמציה יכולה להתרחש, הלב יכול להיפתח, להתרכך, נוקשות יכולה להתפרק, ודעות שהיו לכם יכולות להתחלף בתפיסה יותר גמישה ויותר חומלת שלכם את עצמכם ושל החיים בכלל.
זה יכול לקרות וזה מאיים. השינוי מאיים עליכם, אז אתם מנסים לא להרגיש כאב אלא ללכת למחוזות אחרים, יותר מוכרים, של חוויה ופעולה.
אנו מציעים שתביאו את כל זה למודעות שלכם, ותראו האם אתם יכולים בכל זאת, כאשר כאב נוכח, להרגיש אותו עוד קצת. מצאו את התמיכה המתאימה לכם בתהליך והסכימו להרגיש את הכאב, ותגלו מה קורה, אם במקום להילחם כדי לצאת מזה, אתם מוכנים לשהות בו. מה משתנה, מה באמת קורה.
אלו המילים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
