"אירוע מכונן זה היה חלק מסדרה של אירועים, שעיקרם מלחמה. אך לא רק מלחמה היתה כאן ולא רק שואה, אלא מספר שנים של סידור מחדש של העולם; שינוי שהיה צריך ליצור אותו בדרך כזו או אחרת, כדי לאפשר את המשך ההתפתחות האנושית.
"בפשטות אנו נאמר כי אירועים אלו באו לכונן תפישה אנושית חדשה, כזו המואסת במנהיגים ואינה מאפשרת פיתויים – כזו אשר מלמדת את בני האדם אחריות מהי וענווה מהי. מדוע אחריות? משום שהמאיסה במנהיגים מאפשרת להעביר לבני האדם אחריות לידיהם, וענווה מלמדת אנשים שהם אינם יכולים ללכת אחר מנהיגים או להיות המנהיגים שאנשים הולכים אחריהם. היא מלמדת בני אדם להיזהר מעצמם, ממה שמתרחש בתוכם, שכן מה שמתרחש בתוכם עלול, בנסיבות מסויימות, ליצור שואה של ממש.
"לשם כך אירועים אלו נוצרו, שעיקרם היה מלחמה וחלקם היה שואה, וכאמור, אירועים נוספים נכללו באותה הסדרה ובאותה התקופה.
"ביחס לשואה עצמה אנו נאמר כי מדובר היה בשבר של ממש בתפישה העצמית של עם מסוים – קבוצה אשר בחרה לחוות השפלה מהי, אשר בחרה לחוות השמדה מהי, כדי להתעורר מחדש; כדי להתעורר ולהאיר את עצמה ואת הסביבה שלה באופן שלא היה ניתן קודם לכן.
"זו אינה הקרבה לשם הקרבה, כלומר אין מדובר כאן באנשים אשר בחרו להקריב את עצמם למען אחרים, אלא סדרה של אירועים אשר באו ללמד את כל הנוגעים בדבר, כולל מי שהלך לעולם אחר באותם הזמנים, אחריות מהי וענווה מהי. זה היה השיעור המשותף של כלל בני האדם אשר היו מעורבים בדרך כזו או אחרת באותה סדרה של אירועים. אך ביחס לשואה עצמה, זו באה ליצור שבר שיאפשר תקומה חדשה, שיאפשר שגשוג במקום בו היה צורך ליצור פריצת דרך משמעותית.
"אנו מודעים לכך כי מדובר באירועים שהשפעתם ניכרת עד היום. אנו גם מודעים לכך כי השיעורים שאירועים אלו באו ללמד את האנושות – אירועים שהאנושות בחרה ללמוד בדרך זו – עודם נלמדים, ויש השוכחים אותם ונסוגים אל עבר תפישות ישנות של כוח ושליטה וחוסר-אחריות אישית. אך ההשפעה של אירועים אלה היא כה משמעותית, עד כי מרבית האנושות אינה מסוגלת עוד לחזור אחורה, לזמנים שהיו טרם אותם אירועים, לאותה התודעה. השבר הוא כה עמוק שבכך הוא משיג את מטרתו – קו גבול אשר בני אדם אינם מסוגלים לשכוח ואינם מסוגלים לטשטש, כך שכל שניתן הוא להפנים את מהות האירועים ושיעורים, ולהמשיך להתפתח".
