החופש להרגיש הכול: איך ההסכמה להרגיש יוצרת חופש אמיתי

לאחרונה מצאתי את עצמי מסביר באחת הסדנאות שהנחיתי, את הגישה שלי לרגשות. מדוע, בניגוד להרבה מקומות בעולם הרוח, אני לא בוחר איך להרגיש, אלא מסכים להרגיש – ואת הכל. אני מביא לכאן את עיקרי הדברים:

"אני לא חושב שיש לנו חופש לבחור רגשות. ברמה מסוימת, אני יכול לבחור מה לעשות. אני יכול לבחור איך להגיב. אני יכול לבחור ביום־יום בחירות מאוד קונקרטיות, אבל בעולם הפנימי שלי אני לא מפעיל בחירה מה להרגיש.

"מה שאני לומד ומלמד בדרך שלי זה ללכת עם מה שאני מרגיש עד הסוף. להתמסר לרגשות, למצבים. אם אני עכשיו עצוב, אז אני מרגיש את זה. אם אני שמח עכשיו, אז אני מרגיש את זה.

"נכון שלפעמים יש רגשות שיהיה לנו קשה להרגיש אותן, ואז אנחנו 'נברח' לרגשות אחרים. אני אהיה עצוב כי אני מפחד לכעוס. אני אכעס כי אני מפחד לפחד. אני ארגיש אשם כי אני מפחד להרגיש טוב או חושב שזה לא בסדר להרגיש טוב. לכן צריך לבחון, בכל מקרה לגופו, האם יש משהו מעבר לרגש הנוכחי. במילים אחרות, ההתמסרות היא לא התמסרות עיוורת, זו התמסרות מודעת. אני מתמסר בעודי שואל שאלות, מה שטוהר קוראים לו להביא מודעות וריפוי. אני נוכח במה שאני מרגיש, מאפשר לעצמי להרגיש את זה, ובו זמנית אני פתוח לגלות מה הרגש הזה מספר לי ולאן הוא לוקח אותי. כך, מה שאני מרגיש הופך להיות המורה שלי, וזאת הבחירה הכי גדולה בעיניי שאני לומד לעשות במסע הרוחני.

"במקום להגיד לעצמי איך אני צריך להיות, אני לומד מעצמי מי אני. מה שאני מרגיש עכשיו, הרגש הזה הוא המורה שלי. אם אני עכשיו מפחד, אז הפחד הוא המורה שלי. אם אני עכשיו מתוסכל, אז התסכול הוא המורה שלי. אם עכשיו אני עצוב, אז העצב הוא המורה שלי. הרגשות הם המורים שלי.

"כשאני ניגש לרגש ממקום של תלמיד, זה פותח עולמות מרתקים, הזדמנויות ואפשרויות, וזה יכול לשנות את כל החיים. אם אדם בוחר מה להרגיש, הוא מייצר פיצול בתודעה. הוא מפצל את עצמו מעצמו, כי באותו רגע הוא אומר לעצמו 'אני רוצה להיות מישהו אחר'.

"אני מרגיש כרגע כאב רגשי. מה הבעיה עם זה? אני לא רוצה לבחור להיות שמח, אין שום דבר רע בלהיות בכאב. זה לא מפריע לי, זה אפילו מסקרן אותי. אני גם יודע שהכאב שאני מרגיש הוא תוצאה של ריפוי, ואם אני מתמסר להרגשה, מתרחש ריפוי יותר עמוק. אני יודע שזה יישמע מוזר, אבל אני באמת מרגיש מעין שמחה פנימית כרגע, כי כשהלב שלי כואב, אני יודע שהלב שלי נפתח. תהליכי פתיחה הם תהליכים כואבים. זה משמח אותי כי זו הסיבה שבשבילה הגעתי לכדור הארץ – כדי לפתוח את הלב.

"אני בן אדם שמצבי הרוח שלו משתנים בין שלוש לשבע פעמים ביום. יש ימים שאני באותו רגש כל היום, אבל בגדול מצבי הרוח שלי משתנים כמה וכמה פעמים ביום. אני שמח, אני עצוב, אני שקט, אני עצבני, אני פוחד, אני זז בין רגשות ובין מצבים כל הזמן. זו התנועה הטבעית של הנפש שלי. אני לא עסוק בלהיות שמח, אלא בלהיות אנושי, וזה אומר שיש אפשרות לחוות את כל החוויות האלה.

"גדלתי, כמו כולנו, בחברה שמלמדת שיש רגשות טובים ורגשות לא טובים. אני גדלתי עם זה שיש לי נטייה למצבי רוח ושזה לא בסדר. אני שמח שהיום יש לי חוויה פנימית של נינוחות עם הנטייה הזאת. כיף לי בתוך עצמי, כי אני – אני. אני לא מנסה להיות הרגשה מסוימת, אלא חווה חופש פנימי. זו הסיבה שאני עושה את המסע הזה, בשביל החופש הזה, וזה מה שאני מלמד."