אם כך אנו הפעם נפגשים לשיחה קצת יותר 'הגיונית'.
הגוף הפיזי בנוי למעשה מרצף של קודים. זהו למעשה תכנות מתוחכם מאוד של אנרגיית אור אשר מלופפת עם אהבה. זהו הדבר אשר יוצר את ה-DNA, אשר יוצר מתוכו את כל המערכת הפיזיולוגית-ביולוגית שלכם.
הגוף הוא רצף של קודים, ומקומות מסוימים בגוף יכולים בתנאים מסוימים לעורר תחושות מסוימות. ההיבט הפיזיולוגי של מערכת הקודים הזאת היא מערכת העצבים, אשר מעוררת ומקבלת תחושות מעט שונות במקומות שונים בגוף. אך אנו רוצים לדבר מעט על ההיבט הרגשי, בעיקר הרוחני, של מערכת הקודים הזו.
מה שמייצר את הגוף הפיזי הוא כאמור תכנות של אנרגיית אור עם אהבה. המורכות העדינה ורבת הרבדים והעומקים של שתי האנרגיות הללו היא אשר יוצרת את הגוף הפיזי אשר מאפשר להכיל בתוכו נשמה, אשר באה לחיות בתוך גוף, ולהתפתח ולגדול.
החיבור של הנשמה עם הגוף נעשה על ידי חיבור אנרגטי. זהו מעט פרדוקסלי, מאחר והנשמה היא זו אשר יוצרת את הגוף כדי להיכנס אל תוך המשחק, אך במטרה להישאר בו, במטרה שהאנרגיה של הנשמה לא תברח, יש צורך בכמה וכמה עוגנים אנרגטיים, אשר מחברים את הנשמה אל הגוף.
הראשון והמשמעותי ביותר הוא הכוונה, אשר יוצרת מלכתחילה את הגלגול. רגשות שאינם פתורים, או הדבר אשר קרוי קארמה, יוצרים עוגנים נוספים אשר מחברים את הנשמה לגוף ומחזירים את הנשמה פעם אחר פעם לגלגול אחר גלגול כדי להביא לידי מיצוי את החוויה האנושית. הדבר הנוסף הם זהויות נסתרות, זיכרונות של ידע, או ידע אשר מוסתר במקומות מסויימים בגוף אשר קשורים לנשמה, אל המורשת הרוחנית כביכול של הנשמה, אל אלומת האור שהנשמה קשורה, או אל הבית שממנו היא באה, ואל הצבע הייחודי של האנרגיה.
העוגנים הללו, אשר יוצרים את הקודים אשר עליהם אנו מבקשים לדבר, הם מפתחות עוצמתיים מאוד. כאשר מגע שאין בו פחד, שיש בו אהבה, שיש בו הקשבה מלאה, כאשר מגע כזה נוצר, כאשר מגע כזה מתקיים, הוא עשוי ללחוץ על אותם עוגנים או על אותם קודים, ולהפעיל אותם. חוויות ההתפשטות והנינוחות שאתם עשויים לחוות ממגע שיש בו אהבה הם רק ההתחלה; משום שכאשר העוגנים הללו נלחצים, כאשר הקודים מופעלים, מה שעשוי לקרות הוא חיבור חזק מאוד בין ההיבט של הנשמה אשר חי את החיים הנוכחיים לבין ההיבט הנצחי של הנשמה, אשר זוכר את הכל. זה מבטל הרבה מהפער והרבה מהנתק, ובמידה רבה מאוד זה מחזיר אתכם הביתה.
לכן, באופן פרדוקסלי, הכמיהה שלכם למגע באה משום שמגע יכול לעזור לכם להיפרד מהגוף ולחזור הביתה. המגע הפיזי הוא אשר מזכיר לכם את הנצחיות של הנשמה, הוא אשר יכול לחבר אתכם אל המהות שלכם, אל מי שאתם באמת, ולעזור למעשה בהתכווננות ובבחירה של האדם ושל הנשמה להיפרד ממסע הגלגולים ולחזור אל המקום ממנו הכל התחיל.
מאחר ומדובר בעולם מורכב אשר נוצר בהקפדה רבה מאוד, הרי גם הגוף הפיזי, כשם שהוא נושא את אותם עוגנים של אור, כך הוא גם נושא את אותם עוגנים של פחד – אותה קרמה בלתי פתורה, אשר נמצאת בגוף הפיזי, אשר מגע עשוי ללחוץ גם שם. מגע שאינו בא מאהבה, מגע שאין בו הקשבה, מגע שיש בו פחד, עשוי ללחוץ במקומות שבהם יש פחד, ואז המפגש הפיזי הופך להיות אלים והופך להיות כואב. אז המגע, במקום לחבר אל הבית, יוצר חוויות נתק ובדידות גדולה יותר, ומגדיל את הפער ביניכם לבין מי שאתם באמת.
מגע יכול לקרב אתכם ומגע יכול גם להרחיק אתכם, ולכן מגע – יותר מדברים אחרים – הוא בבחינת הלא ידוע. משום כך אתם מנהלים עם התחום הזה משחק קשה מאוד ומורכב מאוד של משיכה ודחייה – אתם יודעים שמגע יכול לקרב אתכם הביתה, אך גם זוכרים שהוא יכול להרחיק אתכם משם, ואז, כאשר אתם עומדים במהלך החיים שלכם, אתם מרגישים אולי יותר מאשר בתחומים אחרים את הבעיה – האם להגיד כן או האם להגיד לא? האם לבטוח או להמשיך להטיל ספק ולהישאר מאחורי החומה, מאחורי ההגנה, מאחורי הסגירות? האם להסתכן בהתרחבות, ולקחת בחשבון האפשרות שיכולה להיות באופן זמני הסתגרות? מה כדאי לעשות?
הנה פרט שחשוב לקחת אותו בחשבון. רגשות של כאב ושל פחד אשר עולים מתוך מגע פיזי דרך מגע פיזי, אשר מתעוררים בתוך הגוף, הם ברי ריפוי, וזהו אולי הסוד, אשר איננו סודי בכלל, אשר יכול לפתור את הדילמה. כל רגש אשר עשוי להתעורר כתוצאה ממגע ניתן לרפא אותו, כך שבסופו של דבר, וזוהי שאלה של בחירה, המגע תמיד יכול לקרב את האדם אל הבית שלו, גם אם בדרך, באופן זמני, ישנה חוויה של התרחקות.
כך שהשאלה שנשאלת אחרי כל הדברים האלה היא לא האם כדאי, מתוך הפחד שהמגע ירחיק, אלא האם אתם באמת רוצים? האם יש באמת רצון? ההסכמה להתחבר אל הגוף הפיזי, ההסכמה לחוות מגע ומתוך זה לחוות את ההיבט של המיניות שלכם, של התשוקה שלכם, של החיות שלכם, ההסכמה לנהל מערכות יחסים אינטימיות אשר מגע הוא חלק מהן, היא למעשה ההסכמה להיפרד מהחיים בכדה"א ולחזור הביתה, כך שככל שאתם מסכימים להתקרקע, כך אתם נותנים לעצמכם את הרשות להפוך את החיים הללו אולי לחיים האחרונים שלכם, ואת החוויה של מי שאתם במהלך היום-יום לפחות מוכרות ויותר אלוהית, פחות מפוחדת ויותר אוהבת, ולבסוף להיפרד ממה שאתם לומדים להתחבר אליו.
כאשר אנו מדברים על מגע אנו מדברים על אימה, משום שההסכמה לגעת ולקבל מגע היא ההסכמה להיפרד מהחיים ולהתחבר אל הנצח. הדבר מהווה איום על מהות הפחד, כמו גם על מהות מי שאתם, משום שההסכמה להיפרד מהחיים היא ההסכמה להיפרד מעצמכם באופן שבו אתם מכירים את עצמכם, ולהתחבר מחדש אל האחדות של האלוהות, ששם אין את ההפרדה בין האחד לשני, משם שהכל אחד.
אתם מאבדים את מי שאתם לטובת משהו גדול יותר, וזוהי חוויה מאיימת מאוד, ומאותה הסיבה שרבים מתרחקים מהארה כפי שהם מתרחקים מאש, כך רבים מעדיפים לא לגעת.
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב- 28.8.02
