להיות נידי במערכת יחסים זו התנהגות שלרוב זוכה לרתיעה, שיפוט, כעס ו/או התרחקות. כתוצאה מכך אנו לומדים, לרוב, שאנו צריכים להיות קשים להשגה ולא לחשוף את הצורך שלנו בכל כך בהירות ומיידיות. האם זה באמת חייב להיות כך?
בימים האחרונים הגעתי לתובנה חדשה ביחס למרכיבים של הנידיות שלנו – תערובת של צורך ורצון בקרבה עם הכאב האומר "אני לא ראוי". בניגוד לתפיסה הרווחת, לפיה הבעיה היא בצורך שלנו, אני מבין שהגורם לבעיה הוא הכאב. ככל שנרפא אותו, כך ההבעה של הצורך שלנו תהיה אחרת לגמרי – קלה יותר, פשוטה, נינוחה, ללא תלות, אובססיה ורדיפה.
בפרק זה של הפודקאסט אני מדבר על כל זה, ואני רוצה כבר עכשיו להבהיר, כי כל זה אינו רבלנטי רק למערכות היחסים שלנו עם אחרים – זה יכול להיות רלוונטי גם להגשמה העצמית שלנו, לקריירה ולמצבנו הכלכלי.
5 מחשבות על “מתחברים: מה עושים עם הנידיות הזאת?”
תודה על המילים שהגיעו אליי בול בזמן ?
חתונה בדייט שני מפחידה – גם , כי – הי, אתה לא מכיר אותי . אתה בוודאות לא מכיר אותי . אם אתה מציע לי חתונה , אתה לא רואה אותי . אתה כנראה רואה איזשהו חלום .
גם אם אתה מספיק לא מכיר את עצמך , ברמה כזו של בפועל להציע חתונה , בדייט שני , אז עם מי אני נכנס לקשר ? כמה האדם הזה מחובר למציאות ? האם אני יכול לסמוך עליך ?
נידיות כזו שגם נובעת מחוסר בעבר , מאיימת על החופש. כשמישהו מכור , והחומר שהוא מכור אליו , הוא אתה , אז הצורך בחופש – שלך – נפגע
וכל זה מורכב , כי יש לנו את כל הכאבים הללו , והנידיות הזו , המוגזמת , וכנראה שרוב האנשים מגיעים למערכות יחסים עם הפצעים והכאבים הללו . אז גם הם כנראה יצטרכו להיות בני בית בבית ( הכאבים הרגשיים )
אני אוהב את איך שאתה מפרק את הנידיות לצורך + לא ראוי
סגור לתגובות