הוויכוח עם האלוהות

אם כך, שלום.

אם כך, אנו מתחילים. אנו נפגשים פעם נוספת כדי לעסוק במתרחש בעולם זה של בני אדם. זו הזדמנות ליצור שינוי; הזדמנות להכיר באמת ולאפשר לאמת זו, אשר יכולה להתגלות, להניע אתכם בנתיב שהוא הנכון עבורכם.

כדי שזה יקרה, ישנה חשיבות שתרפו מתוכניות מוקדמות. כלומר, להיות יותר פתוחים ביחס למה שיכול לקרות, יותר פתוחים ביחס לאפשרויות. לא לוותר על רצונות, אבל כן להכיר במגבלות שיוצר חוסר האמון שיש בכם כבני אדם. שכן זה מה שקורה – ישנו חוסר אמון, והוא אומר שאין אפשרויות. מאחר וכך, אתם נעים בעולם זה באופן מצומצם יחסית, באופן יותר מוגבל. אם אין אפשרויות אז אין טעם לנסות; אם אין אפשרויות אז אין טעם לקוות; אם אין אפשרויות אז אין טעם לרצות. אנו נפגשים בפעם זו כדי להזכיר ולומר שיש טעם, שכן האפשרויות קיימות.

לסמוך על המבנה

כדי לראות זאת ולחיות בהתאם למרחב הקיים, כדאי ככל האפשר לחזור ולהכיר את חוסר האמון שלכם – חוסר אמון באופן שבו אתם בנויים, וחוסר אמון באופן שבו עולם זה בנוי. זה השורש של חוסר האמון: אתם הפסקתם לסמוך על המבנה. הפסקתם לסמוך על היסודות, על המסגרת. במילים אחרות, אתם שוב ושוב בטוחים שמשהו לא בסדר בכם, שוב ושוב אתם בטוחים שמשהו לא בסדר בחיים עצמם, באופן שבו הם פועלים.

המחשבה הזו, שהיא אינה רק מחשבה, נובעת מחוסר אמון בסיסי במבנה. אתם כפי שאתם – עם הרגשות ועם הרצונות ועם המחשבות, עם האיכויות והיכולות והמגבלות; אתם כפי שאתם זה המכלול הזה שאנו מציגים כאן בתור 'מבנה', וחוסר האמון אומר שהמכלול הזה אינו תקין. הוא אומר שמשהו לא בסדר. אולי מה שאתם מרגישים הוא לא בסדר; אולי מה שאתם חושבים או רוצים, אולי איכות כזו או אחרת שלכם היא לא בסדר.

אם אתם 'לא בסדר', אם יש משהו בכם שהוא לא בסדר, אז אתם צריכים להשתנות. אם יש משהו שהוא לא בסדר באופן שבו החיים בנויים, אז יש משהו שצריך להשתנות.

לשנות מבלי להשתנות

כאשר אתם פועלים מתוך זה, אתם מנסים לשנות את מה שלא ניתן לשנותו. יתרה מכך, אתם מנסים לשנות את מה שאין סיבה לשנותו. זה העניין של שינוי: יש לכם מה לשנות, אבל אין סיבה שתשתנו. אין סיבה לשנות את המבנה שלכם, אבל את מה שנוצר מתוך חוסר האמון – אלו בהחלט דברים שכדאי לשנותם.

חוסר האמון משפיע עליכם באופנים כאלה שיש מה לשנות: יש התנהגויות לשנות, יש עמדות, יש תגובות, יש פעולות ומעשים שכדאי לשנות. אבל אתם אינכם צריכים להשתנות. כלומר, מה שאתם בטוחים בתוך עצמכם שהוא לא בסדר – המבנה שלכם – אין סיבה לשנות אותו, אין צורך וגם אין אפשרות.

זו ההבדלה שאנו מציעים לכם בפעם זו, ויש לה חשיבות, משום שאתם כבני אדם פעמים רבות מנסים לשנות את מהותכם, את המבנה שלכם, והניסיון הזה יוצר שוב ושוב מלחמות. הניסיון הזה יוצר בעיות, הוא יוצר מחלות. הוא גורם לכם לאבד את מה שהיה לכם, הוא גורם לכם להימנע ממה שיכול להיות לכם. לכן אנו אומרים: יש מה שכדאי שישתנה, יש מה שכדאי שתשנו, והדבר העיקרי שכדאי שישתנה הוא התפיסה שלכם שאומרת שמשהו אצלכם לא בסדר ולכן אתם צריכים להשתנות.

להפסיק את הוויכוח ולהיכנע

הוויכוח הפנימי הזה, הוויכוח שלכם עם האלוהות, הוויכוח הזה צריך להשתנות. למעשה, שוב ושוב בעוד רובד, הוויכוח הזה צריך להסתיים. כמו המשא ומתן המתקיים בימים אלו במרחב בו אתם גרים, כך גם המשא ומתן שאתם חיים בו בתוככם – גם הוא צריך להסתיים.

המשא ומתן הפנימי, כדאי שיסתיים בתוצאה אחת: כדאי שהוא יסתיים בכניעה שלכם. כדאי שאתם תיכנעו לאלוהות. הכניעה הזו היא המתנה שאתם יכולים לתת לעצמכם.

כאשר אתם נכנעים לאלוהות, אתם יכולים לראות את עצמכם מנקודת המבט של האלוהות עצמה. אתם יכולים לראות את היופי שיש בכם, אתם יכולים לראות את החוכמה, אתם יכולים להיות בחמלה כלפי הפצעים, כלפי טעויות, כלפי מגבלות. כאשר אתם נכנעים לאלוהות, או אז אתם יכולים להיפתח באופן שאינכם רגילים אליו ולחיות את חייכם באופן שאינכם מורגלים בו, עם אהבה שאינכם חווים את כמותה.

בוויכוח עם האלוהות, אנו מעודדים אתכם להפסיד. אנו מכירים בכך שאתם לעיתים עדיין בטוחים שאתם יותר חכמים מהאלוהות עצמה. כאשר אתם בטוחים שאתם לא בסדר, כאשר אתם ממשיכים להלקות את עצמכם, להעניש את עצמכם ולמנוע מעצמכם דברים שאתם ראויים להם – אתם למעשה בטוחים שאתם יודעים יותר טוב מהאלוהות עצמה. אתם בטוחים שאתם יודעים מה לא בסדר, מה צריך להשתנות, למה אין זכות ומהו העונש. אבל אין סיבה לעונש. יש סיבה לאהבה, יש סיבה לעדינות, לרכות, יש סיבה לחמלה. גם אם הייתם 'ממש לא בסדר', בבסיס של מי שאתם, במבנה של מי שאתם – זה מה שאתם ראויים לו: לאהבה, לעדינות, לרכות, לחמלה.

לבחון את העקשנות

זה מה שאנו מבקשים להזכיר לכם בפעם זו. אנו למעשה מציעים לכם לבחון מחדש את הוויכוח שלכם עם עצמכם, את הוויכוח שלכם עם האלוהות. אנו מציעים שתבחנו את העקשנות שלכם: על מה אתם מתעקשים? מה אתם מתעקשים למנוע מעצמכם? לעשות אחרת, להיות אחרת – למה אתם בדיוק מתעקשים? כאן אנו מציעים לכם לבחון את הדברים מחדש.

זה משמעותי, משום ששינוי כזה יכול לפתוח פתח לשינויים רבים מספור. למעשה, זה השינוי העיקרי שכדאי להתמקד בו. העשייה היומיומית שלכם יכולה להיות יותר פשוטה, יותר ממוקדת, כזו שדורשת מכם פחות משאבים, אם אתם מצליחים לראות את עצמכם יותר ויותר מתוך נקודת מבט אוהבת זו. פחות לעשות כדי 'לשנות את', ויותר להיות – להיות האהבה שאתם ראויים לה לעצמכם.

כל כך הרבה יכול להשתנות מתוך שינוי פנימי; וכדי שלא יהיה ספק, השינוי הוא כאמור כניעה, לא פחות. לוותר לגמרי על הטיעונים שלכם נגד עצמכם, על ההסברים שאתם שוב ושוב חוזרים עליהם שאומרים שאתם לא בסדר. לוותר שוב ושוב, יותר ויותר. הוויתור הזה הוא משמעותי.

לעבור את הגמילה

אתם עשויים לחוות לעיתים גמילה קלה; אתם עשויים לכעוס, למצוא את עצמכם יותר עצבניים. אתם יכולים לחוות ביתר שאת את הוויכוח שלכם עם מה שאנו מוסרים כעת, להתמודד אולי עם ספקנות גדולה יותר מבעבר, והביקורת הפנימית יכולה – באופן אולי פרדוקסלי – להתגבר עד מאוד.

במילים אחרות, גם אם תבינו שכלית שזהו שינוי שכדאי ליצור, רגשית אתם עשויים אולי לחוות את עצמכם כמו מידרדרים לאחור. אנו מזכירים את מה שכבר ידוע – שאין סיבה להילחץ כאשר זה קורה. אבל כן כדאי לבחור שוב ושוב בכניעה, בכניעה אל האמת.

הציור מתווכח עם הצייר

כאשר אתם מתווכחים עם האלוהות, אתם למעשה מתווכחים עם עצמכם. אתם בו זמנית המהות שיצרה אתכם והיצירה עצמה. דמיינו צייר שהציור שהוא צייר מתחיל להתווכח איתו ולדרוש שינויים בצבעוניות, במרקם, בגודל, במיקום, במסגרת וכן הלאה. אולי להוסיף פרטים או להוריד פרטים מהציור.

יהיה לכם קשה לדמיין זאת, בעיקר משום שציור הוא דבר דומם וצייר הוא לא. למרות ההבדל, אנו נותנים את המטאפורה הזו משום שהיא רלוונטית גם למצבכם: אתם אומנם אינכם הוויות דוממות, ואפשר לומר במובן מסוים שהאלוהות כן, אבל הוויכוח הוא אותו ויכוח. אתם היצירה, ואתם מתווכחים עם היוצר – שבמקרה זה הוא אתם – ומבקשים לשנות את מה שאין סיבה לשנותו.

בניגוד לציור, אתם יכולים ברגעים מסוימים לראות את עצמכם מנקודת המבט של היוצר, של האלוהות עצמה. אתם יכולים לחוות את החוויה הזו יותר ויותר, וככל שאתם חווים זאת, הוויכוח הולך ומסתיים.

אנו מציעים לכם להפסיק להתווכח עם עצמכם. שימו לב לוויכוח, באילו הקשרים הוא מתקיים, מה אתם עדיין מנסים לשנות בעצמכם, במה אתם מתביישים, מה אתם אומרים שאתם לא צריכים, מה לעיתים אתם עדיין מנסים להסתיר או להכחיש, מה עדיין עטוף באשמה או בביקורת. במקומות הללו יש צורך בריפוי, במקומות הללו יש צורך באהבה, שתרגישו אתם יותר ויותר האהבה הזו לעצמכם.

אתם יכולים, אם אתם רוצים לנסות ולתרגל זאת, לעצום עיניים ולדמיין את עצמכם מנקודת מבט אלוהית. תדמיינו ותבקשו לראות את עצמכם מהנעליים האלוהיות, נגדיר זאת כך. כיצד אתם נראים מנקודת מבט זו? ומה משתנה כאשר אתם נכנעים למה שאתם רואים וחווים מנקודת מבט זו? מה משתנה בהרגשה? מה משתנה בהבנה או בהסתכלות? ומה יכול להשתנות בהחלטות, בתגובות, בפעולות, בסדר העדיפויות?

במילים אחרות, אם אתם ראויים להיות כפי שאתם, אז מי אתם רוצים להיות? אילו חיים אתם רוצים לחיות? איזה עולם אתם רוצים לחיות?

להיכנע למהותה של אהבה

עולם זה שלכם מסיים מלחמה נוספת. פרק של מלחמות עומד להסתיים. איננו מציעים שעולם זה יעבור לחיות בשקט ושלווה – יש עוד אמונה במלחמה, הוויכוח עוד מתקיים. אבל אנחנו גם יכולים להציע לכם לא לתת לייאוש להיות חזק מכם, לא לתת לפסימיות לשלוט בכם או להשתלט עליכם. פרק מסתיים, ואתם יכולים יותר ויותר להתרכז בעצמכם, יותר ויותר להתרכז בחייכם.

אם הכול אפשרי, אז מה אתם רוצים? אם אתם ראויים להיות, אז מה אתם רוצים? לעיתים אתם תרצו לנוח, לעיתים לעשות, לעיתים לשנות תוכניות מסוימות, לעיתים ליצור חדשות, לעיתים פשוט להמשיך במה שיש. אין תשובה נכונה יותר מאחרת, כל עוד זו האמת שלכם.

מי אתם רוצים להיות? זו השאלה. האם אתם רוצים לראות את עצמכם מנקודת מבט אלוהית, לחוות את עצמכם מנקודת מבט זו, או שאתם רוצים להמשיך להתווכח? לחשוב שאתם צודקים, להיות בטוחים שאתם לא בסדר, שהייתם אולי איומים או נוראים?

האם אתם מוכנים להפסיק להתווכח? האם אתם מסכימים להיכנע למהותה של אהבה?

אלו הן המילים שלנו לפעם זו.

שמחנו,

אם כך, שלום.

טוהר.