ההיפוך של הקערה

אם כך, שלום.

אם כך, אנו מתחילים. הזדמנות נוספת לעסוק במתרחש בעולם זה של בני אדם, באופן שבו קערה מתהפכת על פיה. למרות שיש בני אדם המנסים לאחוז בקערה כך שתישאר במקומה, מנסים לאחוז כך שהישן והמוכר יישאר קיים ומוכר, זה אינו באמת אפשרי.

המאבק שלכם, בני אדם, להשאיר את הדברים כפי שהיו, יכול ליצור בזמן זה סבל גדול יותר מבעבר. הניסיון לחזור למי שהייתם פעם, לחוויה שהייתה לכם פעם, ליומיום שהיה לכם פעם, יכול ליצור מצוקה יותר גדולה, לעיתים גדולה מתמיד. זאת משום שהכול נע קדימה והתנועה מהירה מתמיד. כאשר התנועה הבסיסית מהירה, ואתם ממשיכים לנסות לאחוז בדברים שיישארו במקומם, הפער בין הכוחות המנוגדים יכול ליצור מצוקה של ממש. מצוקה שיכולה להיות נפשית, יכולה להיות פיזית, היא יכולה להתבטא בתחום מסוים והיא יכולה להתבטא בכל התחומים כולם.

יש אשר מרגישים שהכול מתפרק. יש אשר מתפרקים הלכה למעשה בעת הזו. אתם יכולים לומר שאתם מתפרקים מנכסים, אבל אתם למעשה מתפרקים משליטה. אתם מתפרקים כדי לאפשר לשחרור המתקיים לפעול את פעולתו.

אנו אומרים זאת פעם נוספת ומדגישים זאת במיוחד: אינכם יכולים להיות כפי שהייתם, אינכם יכולים לחיות כפי שחייתם. המציאות עצמה אינה יכולה להמשיך להיות כפי שהיא הייתה. אין זה אומר שהכול חייב להשתנות, אבל אתם חייבים להשתנות, והשינוי שאתם עוברים הוא מהותי. השינוי הוא יסודי. זה שינוי בתפיסת חיים, זה שינוי במידה של החופש שאתם נותנים לעצמכם להיות כפי שאתם.

לבחור מחדש שוב ושוב

גם אם תנסו להישאר בצמצום שאתם מכירים ובכיווץ שאתם מכירים, אתם לא תצליחו. הניסיון, כאמור, ליצור מצוקה גדולה מתמיד. עליכם לעמוד מול מה שמגביל אתכם, מול מה שמצמצם אתכם, ולבחור אחרת. לעמוד מול תפיסות, מול אמונות, לעמוד מול רגשות, לעמוד מול הרגלים כאלה ואחרים ולבחור בשינוי. בחירה שאינה חד-פעמית, אלא בחירה אשר יכולה לחזור על עצמה שוב ושוב.

אתם אינכם יכולים לחיות כפי שחייתם. המידה שאתם רגילים אליה – מידה של ביקורת עצמית, של ביטול עצמי, מידה של ויתור, מידה של הקרבה, מידה של התעלמות – אתם אינכם יכולים להמשיך להתקיים בתוך המידות הללו. עליכם להיות יותר, להכיר יותר, לתת יותר מקום, להתחבר יותר, לאפשר יותר. עליכם להשתנות.

זו שנה של שינוי, ובהרבה מובנים אין לכם זמן. אתם אינכם יכולים להתמהמה. ההתמהמהות משולה לניסיון לחזור לעבר. לא, אתם אינכם יכולים לקחת את הזמן עד שתרגישו שאתם מוכנים. אתם כבר מוכנים, גם אם אתם לא מרגישים זאת. פעמים רבות זה אומר לעמוד מול הדבר שמאיים עליכם ומפחיד אתכם ולעשות זאת בכל זאת. לעשות זאת, כלומר להיות כפי שאתם רוצים ויכולים וצריכים להיות למרות הפחד, למרות ההרגל, למרות האמונה שאומרת שעדיף לצמצם. אתם חייבים לנוע, בתוככם ובמציאות שלכם.

איננו אומרים שזו שנה שבה אתם מסיימים את תהליך ההתפתחות שלכם, זה איננו השינוי האחרון, לא בשנה זו ולא בכלל. אבל בשנה זו, בתקופה זו, הקערה מתהפכת על פיה, ועליכם להסכים להתהפך יחד איתה.

המלכודת של האובדן

יש בכל זה היבטים של אובדן. אתם עשויים למצוא את עצמכם מאבדים דברים שונים בעת הזו, ולא, אנו לא מתכוונים בהכרח לחפצים, למרות שגם אובדן כזה עשוי להתקיים. אתם עשויים לאבד דברים יותר מהותיים. לעיתים אתם מאבדים את איך שהרגשתם עם עצמכם, לעיתים מאבדים יכולת. יש אנשים המאבדים עבודה או מקום מגורים. יש אנשים אשר הבריאות שלהם מושפעת. יש אנשים שהמצב הכלכלי שלהם מושפע.

כך או כך, רובכם מתמודדים עם אובדן כזה או אחר. לעיתים הוא זוגי, לעיתים הוא חברתי. לעיתים האובדן הוא אישי מאוד, לעיתים האובדן שאתם חווים הוא חלק מאובדן קולקטיבי. בתוך כל המתקיים, ישנו ממד של אובדן שכדאי להכיר בקיומו.

האובדן הוא עובדה, והאובדן הוא גם מלכודת. הסיבה שאנו מציגים זאת באופן הזה, היא משום שכאשר אתם חווים את האובדן, אתם עשויים בקלות להאמין שאין עוד סיכוי, ואין עוד תקווה. אתם עשויים לאבד את מה שהכרתם והאובדן עשוי למלא אתכם בייאוש, והייאוש עשוי לגרום לכם להרים ידיים ולהרפות באופן שאיננו מציעים לכם שיקרה.

איננו מציעים שתרפו מתקווה ומאמונה ומהדברים שאתם עושים למען עצמכם כדי לחיות יותר טוב את חייכם, כדי לחיות יותר טוב בתוך עצמכם. איננו מציעים שתרפו ותרימו ידיים.

העצה של הייאוש שונה עד מאוד מהעצה של הרוח. הפחד אומר לכם להרים ידיים ולעצור. הרוח אומרת לכם להרים ידיים ולהמשיך, זה הבדל משמעותי מאוד. אנו אומרים תרימו ידיים משום שאינכם יכולים לעצור את המגמה, ותמשיכו. בו בעת, שימו לב לייאוש ולאופן שבו הוא מדרבן אתכם להפסיק, לעצור, כי ממילא אין סיכוי ואין תקווה. לכן אנו חוזרים ואומרים, ואנו עושים זאת גם בערב זה, במפגש זה: תהיו מיואשים, אבל אל תתייאשו.

האתגר של ההתחדשות

האובדן הוא רק חלק מהתמונה. ההתחדשות היא מה שמחכה מעבר לייאוש, מעבר לצער ולכאב. כאשר חוויה של אובדן מתחילה לאט-לאט להתמוסס, אתם יכולים לחוות את ההתחדשות. התחדשות של רצונות, של תשוקות, פתיחה של אפשרויות. שיתופי פעולה חדשים, אנשים חדשים, רעיונות חדשים. לעיתים אתם עשויים להרגיש תחושה חדשה גם כאשר במציאות דבר אינו משתנה. זה הדבר השני, לעיתים העיקרי, של מה שאתם עשויים לחוות בעת הזו.

ההתחדשות יכולה לשמח אתכם, אבל היא גם עשויה לעורר פחד ובהלה. הפחד אומר בפשטות שאי אפשר לסמוך על מה שחדש, שצריך לשמור על מה שהיה. הפחד יאמר לא לזוז, לא להתמסר, לא באמת לתת מקום לרעיונות ולרצונות החדשים.

אנו מציעים שאם זה מה שקורה לכם, אז שתביאו מודעות וריפוי לפחד שלכם. תסכימו ללכת אל החדש, תסכימו להתחדש. תעזו ללדת רעיונות חדשים, ללדת רצונות חדשים. תסכימו לתת להם לחיות, תסכימו לתת לעצמכם לחיות. כאשר הקערה מתהפכת על פיה, חדש יכול להיוולד, וגם זה קורה אט-אט בעת הזו.

הייאוש עשוי למלכד אתכם, להשאיר אתכם בפינה. הפחד עשוי לעשות זאת גם כן. האובדן יכול לעורר ייאוש, ההתחדשות עשויה לעורר פחד. אנו מזכירים שיש לתת מקום למה שאתם מרגישים, אבל לא להאמין לזה יתר על המידה. תהיו מיואשים, אבל אל תתייאשו. תפחדו, אבל אל תקפאו וגם אל תסתערו. תנועו, בקצב שלכם; וכן, הקצב שלכם עשוי בהחלט להיות מושפע ממה שנפתח, ממה שמתחדש.

תחילתו של שינוי רב ממדי

עולם זה של בני אדם משתנה, אתם משתנים, והעולם שאתם רגילים לחיות בו משתנה לעיתים ללא הכר, פעמים רבות ללא דרך חזרה לאחור. לא פעם אתם עוסקים בבריתות שנשברות – בריתות בין מדינות, בין עמים, בריתות בין אנשים. זה חלק ממה שאתם מכירים, אשר נשבר ומתפרק. העולם שהייתם רגילים לראות אותו כמחולק בין טוב לרע, אינו יכול להמשיך להיות מחולק באופן הזה בעיני רוחכם. איננו מציעים שהרעים הם לפתע מתבררים כטובים, אבל מה שהוא רע יש בו גם טוב, ומה שהוא טוב יש בו גם רע.

הבריתות מתפרקות, סדרים ישנים מתפרקים. האופן שבו עולם זה פועל, הנתיבים שבהם עולם זה נע, משתנים, מזדעזעים, לעיתים נהרסים עד היסוד. מקצועות נעלמים, ידע נולד וידע נעלם. אתם נמצאים בתחילתו של שינוי רב-ממדי. העולם שהכרתם שונה עד מאוד מהעולם שאתם מתחילים לחיות בו, ואתם אינכם נמצאים בעולם החדש אלא עדיין במה שאנו מגדירים כמעבר.

כמו באישי, גם בקולקטיבי, המתרחש עשוי לעורר ייאוש, ועשוי לעורר פחד. שימו לב לזה אם זה מה שאתם מרגישים ביחס למתרחש בעולם.

זכרו את מה שאנו מוסרים בפעם זו: תהיו מיואשים אבל אל תתייאשו, תפחדו אבל אל תקפאו או תסתערו. אל תמהרו להכריז הכרזות, לא הכרזות שליליות ולא חיוביות. זכרו שגם החדש עשוי להתפרק בעוד רגע, שהעולם הזה נמצא בטלטלה שעליו להיות בה.

מעבר לסוג חדש של קיום

ככלל, כאנושות, עליכם לעבור אט-אט לסוג אחר של קיום. עליכם להתקיים בתוך עולם של שיתוף פעולה. שיתוף פעולה ביניכם לבין עצמכם, ביניכם לבין אנשים בחייכם, שיתוף פעולה בין עמים ובין מדינות.

זה תמיד היה החזון שלנו לעולם שלכם, זה העתיד שאנו מציעים לכם שוב ושוב לנוע אליו – עתיד, עולם של שיתוף פעולה. שיתוף פעולה שיכול לחרוג ממסגרות וגבולות של תרבות זו ולהתפשט אל עבר תרבויות אחרות. אתם זקוקים אחד לשני. אתם זקוקים לכולכם. העולם הזה אינו יכול להתנהל אחרת, בהחלט לא.

להתחבר לרצונות האישיים

זוהי שנה של שינוי, והשינוי הופך להיות מהותי. המוכר אינו יכול להמשיך להיות כפי שהוא היה, והחדש, ובכן, הוא חדש, והוא הולך ומתעצם. אנו מזכירים ומעודדים אתכם להמשיך, ומוסרים גם הפעם שבתוך השינוי הזה חשוב שאתם, כל אחד עבור עצמו, תהיו מחוברים יותר ויותר למה שאתם רוצים, וגם שתסכימו לשלם את המחיר הנדרש כדי לחיות את החיים שאתם רוצים.

אתם אינכם יכולים לחיות את החיים שאתם רוצים, ובו-זמנית את החיים שהעולם רוצה עבורכם. עליכם לבחור, שוב ושוב, ביניכם לבין העולם. תחיו כפי שאתם רוצים. תהפכו את הרצון שלכם לכוח שבעקבותיו אתם נעים, ובהתאם אליו אתם מתכננים תוכניות ופועלים פעולות.

מה אתם רוצים, כל אחד לעצמו? זה הבסיס, זו הליבה של העולם שאליו אתם עוברים.

אלו הן המילים שלנו לפעם זו.

שמחנו,

אם כך, שלום.

טוהר.