האיכות הקריסטלית

אם כך, שלום.

אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות נוספת לעסוק במתרחש בעולם זה של בני אדם, לעסוק באופן שבו הכל מתהפך, באופן שבו דברים מתחילים להיכנס למקומם. שני הדברים מתנהלים או מתרחשים בו-זמנית: יש את מה שחוזר למקומו ומתחיל לפרוח, יש את מה שממשיך להתהפך, יש את מה שממשיך להתערבל.

יש אשר חווים את הכניסה של דברים למקומם, את ההקלה שזה עשוי להביא, את המנוחה שזה עשוי לאפשר. יש אשר נמצאים בתוך ההתהפכות של הכל, בתוך הטלטלה, בתוך ההתערבלות של הדברים.

כדאי להתמסר למה שקורה

אנו מתחילים ומוסרים שככל שאתם חווים חוויה זו של התערבלות, אל תנסו לסדר את הדברים, אל תנסו לשים דברים במקומם וליצור שקט. הניסיון לשנות את הדינמיקה יכול ליצור סבל של ממש. ההתהפכות עדיין חייבת להתרחש. טלטלה לעיתים צריכה להמשיך להתרחש.

בעוד שהרצון של בני אדם בשקט הוא מובן וידוע, אנו מציעים לא לנסות ללחוץ כדי שזה יקרה. הלחץ יכול להיות ביקורת על מה שאתם חווים, או כעס על מה שמתרחש או לא מתרחש, ובאופן כללי מידה כזו או אחרת של רחמים עצמיים על כך שהדברים הם כפי שהם. אנו מציעים שאם זה מה שקורה, אז תזכרו את מה שאנו מוסרים; אם זו החוויה, אז תזכרו את מה שאנו מוסרים – ההתהפכות צריכה עוד להתרחש. טלטלה עוד צריכה להתקיים.

כדאי להרים ידיים, כלומר להתמסר לתוך החוויה הנוכחית, מבלי לדרוש מעצמכם בכוח להיות אחרת, או לדרוש מהמציאות להיות אחרת. היציבות תוכל להתרחש, היא תוכל לחזור. אתם תוכלו להיות יותר בקלות כפי שאתם, יותר מכפי שהייתם עד כה. אבל זה לא יוכל לקרות ברגע זה, או בדיוק ברגע שאתם רוצים שבו זה יקרה.

ישנה חשיבות לאופן שבו דברים מתרחשים. עליכם להיפרד מתפיסות מיושנות, מאחיזה במה שאינו מתאים. לעיתים אחיזה בדעות, לעיתים הרגלים ופעולות. במקרים מסוימים זו יכולה להיות אחיזה של ממש במקום, ברכוש, בשגרה והרגלים.

עליכם להרפות מאחיזה יותר מכפי שאתם מבינים. בתוך שנה זו של שינוי, אתם אינכם יכולים אלא להשתנות. בתוך תנועה זו של שינוי יש חשיבות רבה לאחיזה שאתם אוחזים בדברים שאינם מתאימים עוד – האחיזה הזו חייבת להתפרק. הדעות שלכם חייבות להתגמש, ההרגלים שלכם גם.

הסדר לפיו אתם רגילים לראות את העולם ואת עצמכם, הסדר לפיו אתם רגילים לחיות את חייכם – הסדר הזה, לעיתים קרובות יותר מהרגיל, הסדר הזה צריך להזדעזע ולעיתים להתפרק כליל.

אתם רגילים כל כך לתפוס את עצמכם כבסדר ולא בסדר, וההרגל הזה מוטמע כה עמוק, משפיע עליכם בכל כך הרבה רבדים ואופנים, עד שאתם חייבים, יותר מכפי שאתם מבינים, להרפות מכל זה.

איננו מציעים שזהו הזמן לסיים כליל מסע זה של התפתחות, אבל הרבה מהאחיזה צריך להתפרק. הרבה מהדעות שלכם, ומהפעולות וההרגלים שנגזרים מאותן הדעות – הרבה מכל זה צריך להתפרק; ולא רק צריך להתפרק אלא גם מתפרק.

להעמיק את התהליך

במקום לחפש יציבות, אנו מציעים שתעמיקו את התהליך. כלומר, באופן יזום תוסיפו דלק למדורה זו של שינוי. שוב ושוב אנו שואלים, שוב ושוב אנו מציעים, ואנו עושים זאת גם כעת במפגש זה: האם יכול להיות שאתם בסדר כפי שאתם?

גם אם יש לכם בעיות של ממש לטפל בהן – האם אתם, במהות של מי שאתם, בליבה של מי שאתם, האם אתם בסדר כפי שאתם? האם זה יכול להיות? האם אתם מסכימים להקשיב לאפשרות הזו?

זה מה שאנו מציעים לכם לעשות במפגש זה – אנו מציעים לכם להקשיב. הקשבה מעבר להקשבה הרגילה. הקשיבו במקומות שבהם אתם אינכם רגילים להקשיב. אפשרו לתהודה שאנו יוצרים להגיע עמוק אל נבכי הנפש, למקומות שהיו עד ממש לאחרונה סגורים ונעולים. אפשרו לתהודה הזו לזעזע מבנים של אטימות, של דעות מוצקות ונעולות, של הרגלים עמוקים ושורשיים.

אתם לא תהפכו להיות אנשים אחרים, ובו-זמנית אנו אומרים: עליכם להשתנות. בו-זמנית אנו אומרים: שינוי קורה, ושינוי כדאי שיקרה.

במקום לחפש יציבות – תעמיקו את השינוי. תשאלו שאלות שלא שאלתם מעולם. תבחנו הרגלים שאתם אינכם רגילים לבחון. תטילו ספק באמיתות מוחלטות שאתם רגילים לחיות לפיהן.

התכווצות או התרחבות?

הפחד הוא כוח מתעתע. הוא נמצא במקומות שאתם אינכם חושבים שהוא נמצא בהם. הוא לוחש בתוככם דברים שאינכם בטוחים שקיימים. משפיע עליכם באופן שאינכם תמיד מזהים. הפחד מתעתע עד מאוד.

הדרך לבחון את קיומו של פחד, את השפעתו של פחד, היא פשוטה: האם הדעה שלכם, האם נקודת המבט, האם הפעולה, האם ההרגל – האם משהו מכל זה יוצר בכם התכווצות? אם אתם חווים התכווצות – תדעו שישנו פחד; שהדעה, שההרגל, נובעים מפחד.

אם הדעה שלכם, אם הפעולה, אם ההרגל יוצרים התרחבות – אז תדעו שזוהי אהבה, ואת האהבה הזו כדאי לטפח. אהבה לעצמכם, ומתוך זה לעולם סביבכם. אבל קודם כל, קודם כל לעצמכם.

לא פעם יש לכם כבני אדם נטייה להרעיף על העולם אהבה שאינכם מביאים לעצמכם. לכן קודם כל אתם. קודם כל לאהוב את עצמכם. קודם כל לתת לעצמכם את האישור, את הגושפנקה שאתם צריכים כדי להיות כפי שאתם.

אל תאמינו לרגשי אשמה. אל תאמינו לדעות שגורמות לכם להתכווץ בפינה. הדעות הללו מוכרות, ומשום כך הן יכולות להביא איתן באופן פרדוקסלי מידה של נחמה. אתם מתנחמים מההתכווצות בפינה יותר מכפי שאתם מבינים. הנחמה הזו היא פיתוי של פחד. ההתכווצות היא האמת.

ככל שאתם מבקשים להשתנות ולהתפתח – חפשו את ההתכווצות. כאשר אתם חווים אותה, אז תדעו שזהו הפחד המניע את הכל. כאשר אתם מזהים את הפחד אשר מפתה אתכם, אשר לוחש בתוככם, אשר משפיע עליכם – אז כדאי שתבחנו את הדברים מחדש.

אם הייתי אוהב/ת את עצמי, מה הייתי עושה? אם הייתי אוהב/ת את עצמי, מה אז היה שונה? זו השאלה שאנו מציעים לכם לשאול, ככל שאתם מבקשים להעמיק את התהליך הזה של השינוי. אם הייתי אוהב/ת את עצמי, מה אז היה שונה? מה אז הייתי עושה אחרת? מה היה משתנה בדעות, בתגובות, בפעולות, בהרגלים? איזו שגרה הייתה לכם אם הייתם באהבה עצמית?

אני ומתוך זה אנחנו

קודם כל אתם. זה אחד ההיבטים של השינוי שאתם עוברים. מאחר והאנושות כולה נמצאת בתוך שינוי, ומאחר והשינוי הזה הוא בחלקו אינסטינקטיבי ורובו מהול בפחד, הרי שהתוצאה היא אינה תוצאה נעימה במרבית הזמן.

אתם רואים אנשים שעסוקים רק בעצמם, שעושים רק לעצמם, ואתם לא פעם מזדעזעים לראות את זה בקרב אנשים שתפקידם הוא לעשות למען הכלל. זה יכול ליצור תחושות קשות מאוד. זה יכול להגביר ייאוש. זה יכול להביא לחוסר אמונה של ממש.

אמרנו זאת בעבר ואנו מוסרים זאת גם הפעם: בני אדם כולם מזהים את מהותו של שינוי, שמרכז הכובד עובר יותר ויותר מ’אנחנו’ ל’אני’, מ’אנחנו ואז אני’ ל’אני ומתוך זה אנחנו’. אבל מאחר וזה אינסטינקטיבי בחלקו ומהול בהרבה פחד, מאחר וזה עדיין בתוך התהליך – אז בהתנהגות שבני אדם מפגינים יש הרבה מהניצול והשימוש לרעה בכוח. כלומר, בני אדם אינם פועלים מתוך ‘אני ומתוך זה אנחנו’, אלא ‘אני ומתוך זה אני’.

ההתנהגויות הללו שאתם פוגשים שוב ושוב, הן אינן הביטוי של השינוי שאותו אתם יוצרים ואליו אתם הולכים. מה שקורה כעת בעולם שלכם הוא חלק מהתהליך של השינוי, ולא אינדיקציה לסופו. אל תמהרו להתייאש ממה שמתרחש בעולם זה.

אפשר לומר כי במידת מה, בני אדם יותר עסוקים בעצמם ומתעלמים מהעולם כשלב בדרך. אתם עדיין אינכם יודעים באופן מלא ויציב כיצד להתנהל מתוך גישה שאומרת ‘אני ומתוך זה העולם’. זה עדיין אינו ידוע, זה עדיין אינו ברור.

אל תתייאשו מהעולם, ואל תבקשו שהעולם הזה ישתנה עכשיו. המשיכו אתם לשנות את עצמכם.

אם הייתם אוהבים את עצמכם – מה אז היה שונה? מה הייתם בוחרים? מה הייתם מחליטים? איך הייתם מתנהגים? איך הייתם מגיבים? איך הייתה נראית השגרה שלכם?

בו-זמנית אנו חוזרים ואומרים שיש את אלה אשר חווים שדברים חוזרים למקומם, או לעיתים מוצאים מחדש את מקומם. אלה עשויים לחוות יותר מנוחה ויותר הקלה בתוך המציאות. ויש את אלה אשר יכולים לנוע בין לבין, בין חוויה זו לחוויה זו, בין הקלה לטלטלה – גם זה עשוי לקרות.

ליהנות מהשינוי

אנו מודעים לכך שזהו אתגר להשתנות באופן הזה. אבל אנו גם בכל זאת אומרים: תיהנו מהשינוי, תיהנו מהתהליך. אתם משתחררים לאט לאט מתפיסות עתיקות, מפחדים קדומים מאוד. לעיתים אתם משתחררים מפחדים שהיו בעולם זה עוד לפני שהנשמה שלכם הגיעה אליו לראשונה.

זהו שחרור מבורך, והוא נחוץ עד מאוד. לא רק עבור ההתפתחות האישית של כל אדם ואדם, אלא עבור האנושות כולה.

זמן רב כיסה הפחד את עולם זה של בני אדם, כמו חלודה שהולכת ומתפשטת. הפחד הצליח לשבש והפך את היופי לכיעור. אתם לאט לאט משתחררים מכל זה, ומה שהסתתר הולך ונחשף. הכיעור מפנה מחדש את מקומו, ויופי חוזר ומתגלה. וזהו איננו רק היופי שהיה, אלא יופי שלא הופיע מעולם.

כאשר בני אדם הופכים יותר ויותר לרב-ממדיים, איכות חדשה נוצרת בעולם זה של בני אדם. זו איכות קריסטלית, הנושאת חוכמה עתיקה, שבו-זמנית יש לה נוכחות רעננה. זו איכות קריסטלית אשר הולכת ונוצרת, והיא לא התקיימה בעולם זה למעט בתודעה של אנשים בודדים לפרקי זמן יותר קצרים מכפי שאתם מבינים.

כאשר הפחד הולך ומסתלק, דבר מה חדש הולך ונוצר. חדש שלא היה מעולם.

תיהנו מהשינוי, והודו לעצמכם על הבחירה שלכם להיות בזמן זה של שינוי, לקחת חלק בכל זה. מבלי שאתם מבינים זאת, אתם משחררים את עצמכם לחופשי באופן שלא התאפשר מעולם.

הצעד הבא בתהליך זה של שחרור יכול להיעשות עם שאלה אחת פשוטה: אם הייתם אוהבים את עצמכם – מה אז היה שונה?

אלה הן המילים שלנו לפעם זו.

שמחנו,

אם כך, שלום.

טוהר.