בפגישה בסדנת "חיבור מחדש" ללימוד תקשור שהנחיתי, אחד המשתתפים שאל אותי מה לעשות עם העובדה, שבבית, לבד, החיבור שלו למדריכים הרבה יותר קשה לביצוע בהשוואה למה שמתרחש בפגישות של הסדנה.
בהתחלה לא ידעתי מה להגיד לו. אני מכיר את התופעה הזאת מסדנאות שונות בהן השתתפתי ו/או שאותן הנחיתי, ולא ידעתי איך לעזור לו.
אז עשיתי את הדבר המתבקש – שאלתי את טוהר.
הם הציעו את הטכניקה הבאה: כאשר רוצים לתקשר, לקחת ארבעה פריטים, ולהציב אותם מסביב לעצמנו, תוך הבעת כוונה ליצירת מרחב לתקשור. כל פריט מייצג יסוד/אלמנט והוא מהווה יתד, ויש לשים אותם במרחב כך שניתן לשרטט מעגל ביניהם. ארבעת האלמנטים/יתדות, הם אמרו, יוצרים מרחב אנרגטי שבתוכו יהיה קל יותר לתקשר.
לדבריהם, כאשר יושבים בקבוצה, שאר המשתתפים מהווים יתדות אחד עבור השני, מה שלא קורה בבית. כאשר ארבעת היתדות התודעתיים של האדם אינם יציבים מספיק, אז בבית החיבור יהיה יותר חלש עד לא קיים.
כדי לעשות זאת, הפריטים יכולים להיות כל דבר, אם כי אני אישית ממליץ על קריסטלים, ובאופן ספציפי על אמטיסט.
בהמשך הפגישה, באחת המדיטציות, הנחיתי אותם לעשות זאת בדימיון. כמה מהמשתתפים אמרו לאחר מכן שהם הרגישו את ההשפעה של התרגיל הזה, שהוא חיזק את החיבור שלהם.
מזמין אתכם לנסות זאת גם 🙂 נסו גם עם פריטים פיזיים וגם בדימיון, וכך תגלו מה עוזר לכם יותר.
