ההודעה על הסדנה שפרסם המתקשר האמריקאי ג'פרי הופ בחודש אפריל 2008 באתר שלו, היתה מסקרנת במיוחד. מלבד התמהיל הרגיל של הסדנאות שהוא העביר באותה התקופה – שילוב של הופ עם שותפיו בגוף ושלא בגוף – עתידה היתה להשתתף בסדנה מתקשרת אותה לא הכרתי ודם לכן בשם ברברה ווית', שעל פי ההזמנה, מתקשרת את המדען הידוע אלברט איינשטיין.
אחרי ימים ספורים בלבד כבר היו לשתי חברותיי להרפתקה ולי כרטיסי טיסה וכרטיסים לסדנה. הסקרנות וההתרגשות שלי גאו, במיוחד לאחר שווית' הסכימה להתראיין.
איינשטיין יצא מהארון
כששאלתי את ווית' מתי ואיך היא התחילה לתקשר בכלל, ואיך היא הגיעה לאיינשטיין בפרט, היא הסבירה שהכל התחיל עם מוזיקה. "מגיל צעיר ניגנתי בפסנתר וכתבתי שירה, ויום אחד הבנתי איך לחבר את שניהם יחד, והתחלתי לכתוב מוזיקה. זה הרגיש כאילו אני סוגרת את עיניי ויוצאת לחלל החיצון, והשיר היה כתוב כבר. הייתי שומעת אותו ומביאה אותו איתי. זה היה למעשה בשבילי ההתחלה של התקשור".
במשך הרבה שנים ווית' עבדה כזמרת במסגרות שונות, ונחשפה במקביל לתקשור. זה התחיל התיכון, כשהכירה נערה שאימה היתה מתקשרת. "אבל לא קראנו לה מתקשרת, קראנו לה יוניס, זה היה שמה. היא תמיד היתה אומרת שמה שהיא עושה זה לאפשר לכוח העליון שלה לעבור דרכה ולדבר עם המיינד האנושי שלה. כך שלעולם לא היו ישויות, אנשים מתים או מאסטרים נעלים, זה היה אישי. עשיתי קריאות איתה למשך 10 שנים, והייתי לומדת. הייתי כותבת הערות, ובודקת את חיי כנגד מה שנאמר – או מה שהאמנתי שהייתה הכוונה במה שנאמר.
"בשנת 1987 עברתי שינויים רבים, במהלכם גם חברה טובה שלי נפטרה, והתחלתי כתיבה אוטומטית. אחרי כשנה הייתי במסיבה יום אחד, ואמרתי שאני רוצה לעשות קריאות לאנשים. עברתי בין כולם כשעיניי עצומות ותקשרתי, וכשפתחתי את עיניי אנשים רבים בכו. זה היה מאוד מוצלח".
משם ווית' התחילה לקבל אנשים לתקשורים פרטיים, ובשנת 1993 היא החלה לקיים תקשורים קבוצתיים עם שתי נשים, שהגיעו אליה בהתחלה לתקשור פרטי והפכו עם הזמן לחברות – תרזה מקמילן וקימברלי פלפס. "באותם תקשורים הם אמרו שאנחנו יכולים לקרוא להם מלאכים, והם העבירו תהליך מסוים שנקרא World peace one person at a time starting with the individual (שלום עולמי, כל אדם בתורו, מתחילים עם האינדיבידואל)".
המידע שווית' החלה לקבל בתקשור מהמדריכים שלה החל והתגבש בשנים הבאות עד שקיבל את השם Conflict Revolution, ו-ווית' מעבירה אותו מאז בסדנאות שהיא מקיימת ברחבי העולם. ועדיין איינשטיין לא התגלה. "בשנת 1998 היה מגזין בלונדון שרצה ראיון עם דיאנה מעבר לקבר, והסוכנת שלי שאלה אותי אם אני יכולה לעשות את זה. מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם לכן, אז דמיינתי שאני ניגשת אליה ומראיינת אותה. זה היה כל כך עמוק. המגזין אמנם לא רצה את זה, אבל זה הוביל אותי ואת הסוכנת שלי לרעיון, שאולי יהיו עוד אנשים מתים שירצו לדבר. אני הייתי ניגשת אליהם ומבררת. גנדי למשל לא רצה. היו 12 אנשים ספציפיים שהסכימו, ואיינשטיין היה אחד מהם. רק בשנת 2001, אחרי ה-9.11, כשהתיישבתי לעשות תקשור, איינשטיין יצא מהארון, ואמר שהוא עבד איתי דרך המוזיקה מגיל צעיר, וכל הקבוצה של ה-12 הם למעשה המלאכים שתקשרו איתי כל השנים".
למה הוא היה צריך להתחבא?
"כי הוא לא רצה שהתהליך יתמקד בו, הוא רצה שזה יהיה ממוקד במסר. בקבוצה היו גם זיגמונד פרויד, אנואר סאדאת ואדולף היטלר, והוא אמר, 'אם הייתי אומר בשנת 1993 שאני איינשטיין וזה החבר שלי היטלר, זה היה מטריף אתכם מפחד'".
אנחנו תורמים לקונפליקט
הראיונות המפתיעים שווית' קיימה עם פרויד, איינשטיין, סאדאת והיטלר נמצאים כולם בספר אותו הוציאה לאור, הנקרא
Einstein & the party of Twelve: The Afterlife Interviews. כל פרק הוא ראיון עם דמות מפורסמת אחרת, והוא כולל מצד אחד תובנות של אותן דמויות אליהן הגיעו לאחר מותן, כמו גם עובדות לא מעטות על ספקולציות שקשורות לחייהן ולמותן. כך מתברר שג'יאני וורסאצ'ה אינו כועס על הבחור שרצח אותו ומספר כי הם באים מרקע שונה, ואילו היטלר שרוי בגיהינום ממשי לאחר מותו. אם ליבכם אומר ברגע זה 'מגיע לו', כדאי לכם לקרוא את הספר, או לפחות את התקציר שלו. באתר של ווית' אפשר לקרוא חלקים מהספר, בהם היטלר מסביר כי כל אחד יכול להיות היטלר.
אך מעל כולם עומדת רוחו של איינשטיין, שכל המסקנות אליהן הגיע לאחר מותו יצאו לאור בספר IMAGINING EINSTEIN: Essays on M-Theory, World Peace & the Science of Compassion. ווית' מציגה זאת כאמור כ- Conflict Revolution, ואני מבקש ממנה שתסביר. באופן לא מפתיע, מאחר ומדובר באיינשטיין, ההסברים קצת מדעיים.
את יכולה לדבר על השיטה?
"יש לה שני צדדים. האחד הוא אנרגטי, ואומר שהחיים הפיזיים שלך הם השתקפות של מה שקורה ב-Combalation שלך (מילה שאיינשטיין המציא ומשמעותה החלקיק שיוצר את התודעה שלנו, להלן 'הוויה', ש.ב.פ). בתוך ההוויה יש שלושה ממדים אנושיים שרק לבני אדם יש – רגשות, אינטואיציה ואינטלקט. התיאוריה שלו אומרת שכל הקונפליקטים שמתממשים במציאות הם השתקפות של קונפליקטים בהוויה שלך. אז, אם אתה יכול לפתור את הקונפליקט בין שלושת החלקים הללו, אתה יכול לפתור את הקונפליקט מסביבך.
"הרעיון אומר שאנחנו בזמן של מודעות, שבו אם מספיק בני אדם ישנו את הפוקוס שלהם כדי לפתור את הקונפליקט שלהם בתוכם, אנחנו נפסיק לממש מלחמות, זיהום וכד'. אני לדוגמא השתמשתי בתהליך הזה כדי לפתור הרבה מאוד קונפליקטים בתוכי, וכתוצאה מכך מסביבי. זה לא שאין לי כבר קונפליקטים, אבל הפחתתי את מספר הקונפליקטים שהיו לי ב-75% על ידי התהליך הזה.
"אני לא בטוחה איך הכל משתלב, אבל אם אני יוצרת את חיי ויש שלום בתוכי, ואני באה אליך עם אותו אור שזורח שלום, אני יכולה לעזור ליצור שלום בתוכך. אני לא יכולה להיות אחראית על ההוויה שלך, אבל יכולה להיות לי השפעה על האנרגיה שלך, כי מה שבפנים הוא מה שבחוץ. אני יודעת מניסיוני הפרטי שכשהייתי בקונפליקט אנשים היו מגיבים אלי אחרת. הם היו גסי רוח, התעלמו ממני. אבל כששיניתי את עצמי, הם השתנו כלפי. הם הפכו יותר פתוחים, אוהבים ועדינים".
איך זה נעשה?
"יש שני חלקים לכך. צד אחד אומר שרגשות הם אנרגיה, והיא מיועדת לעבור דרכך. אם אני כועסת, אני כועסת. זו אנרגיה שצריך לנשום, ולאפשר לה לעבור. הרגשות מנטרים את המצב של כל הקיום שלך, כך שהם נעים והופכים להיות האינטואיציה, שזו הצהרה קטנה שתפקידה לומר לך את הצעד המועיל הבא במה שאתה עושה באותו רגע. האינטלקט מתחיל לספר סיפורים על מה הם הרגשות. הוא יגיד 'הסיבה שבגללה אני כל כך כועסת היא מכיוון שהאדם הזה גס מאוד אלי וכו". יש הרבה פעילות אינטלקטואלית סביב הרגשות. כך שהחלק הראשון הוא להיות ביחסים עם הרגשות שלך, כשאתה נושם את האנרגיה דרכך".
אז אם אני כועס אני יכול לכעוס?
"כן, ואתה מפתח מערכת יחסים שונה עם אותו הכעס. אתה לא משתמש באינטלקט לספר סיפורים למה אתה כועס.
"הצד השני של התהליך, הוא מה עושים עם הפעילות האינטלקטואלית? לפעמים אני יכולה לפתור קונפליקט על ידי זה שאני פונה פנימה, מרגישה ונושמת, אבל לפעמים האינטלקט נתקע, כי הוא לא מאפשר לשחרר את העובדה ש'האדם הזה היה גס אלי וזה לא פייר'. במקרה כזה, אתה יוצר מצב בו אתה יכול להשתמש בפעילות האינטלקטואלית כדי לברר מה השורש האמיתי של הכל.
"אף אחד לא יכול לגרום לך לכעוס – אתה יודע איך כשאדם אחד יכול לעשות משהו מסויים, אדם אחר יבוא ויגיד מה זה משנה, ואדם שלישי ירתח מכעס, והכל מאותה סיטואציה? מה שאיינשטיין מציע הוא שאם אתה מגורה רגשית על ידי הפעילות של מישהו אחר, זה בעצם רמז להחלטה מסוימת שאתה עשית מתישהו בחייך, שאתה לא לקחת אחריות עליה, שלא אפשרת לעצמך להרגיש את הרגשות לגביה. בפשטות, אם לנו יש לנו קונפליקט ואני כועסת עליך כי היית מאוד גס אלי, ואני לא יכולה להסיר את הפוקוס האינטלקטואלי שלי ממך, איינשטיין אומר 'תעצרי, תסתכלי על מה שהאינטלקט שלך מגדיר עד שתגיעי להצהרה אחת קטנה 'אתה היית גס אלי". אז אני לוקחת את ההצהרה הזו ואני יכולה לעשות שני דברים. אני יכולה לעצור ולחשוב איפה אני הייתי גסה, ולהתחיל לקחת אחריות על הפעילות שלי. אבל אם אני לא מוצאת את זה, כשאני מתעוררת בבוקר אני מחליטה להתבונן בעצמי, 'אני אתפוס את עצמי בהחלטה להיות גסת רוח למישהו'. כי איפשהו אני לא רואה פעולה או החלטה שאני עושה, שמשתקפת על ידי אותו אדם.
"זה לא אומר שהאדם הזה אינו גס, אבל מדוע מישהו יכול להיות גס אליך ואחר לגלות חמלה? כי אתה יוצר את זה כדי להראות לך אספקט של עצמך שאתה לא יכול לראות בשום מקום אחר.
"אתה רואה את הפלסטינאים והישראלים, והפלסטינאים אומרים 'במשך אלפי שנים זה מה שהישראלים עשו', והישראלים אומרים, 'כן, אבל זה מה שהפלסטינאים עשו'. אם כולם יקחו צעד אחורה, ויאמרו, 'אוקי, מה שאני רואה בהם, זה אני עושה את זה', דברים יראו אחרת.
"אני רואה את זה בממשלה שלנו, שבאה ואומרת, 'הטרוריסטים האלה, תראו מה הם עשו, הם פוצצו את מרכז הסחר העולמי, אז אנחנו יוצאים ומפציצים את אפגניסטן ואת עירק', ואלוהים יודע את מי עוד הפצצנו. אם היינו לוקחים צעד אחורה ולוקחים אחריות על כך שאנחנו תורמים לקונפליקט ומשנים את הפעולות שלנו, זה היה משנה את הדינמיקה של הקונפליקט.
"מעולם לא טיפלתי בסיטואציה עולמית, אבל אני יודעת שבמישור אישי, אם אני מפסיקה לבוא למישהו מתוך קונפליקט, אלא באה מתוך אהבה וחמלה, ולוקחת אחריות על המציאות שלי והפעולות שלי, יש לי השפעה על מה שהם יעשו. אבל הטריק בסיטואציה עולמית הוא לגרום לכך ששני הצדדים יקחו אחריות למה שהם עושים. אתה לא יכול להכריח אותם והם לא אותך.
"אם אתה רוצה להיות צודק בסיטואציה, אתה תיצור קונפליקט, כי לשני הצדדים יש את האמת שלהם, כך שלנסות להגיד 'אתה צודק ואני טועה', כך אתה יוצר קונפליקט. אבל אם אתה אומר 'אני באמת רוצה ליצור שלום', אז אתה מדבר על סט שונה של כישורים לעבוד איתו".
איינשטיין אמר אתמול בתקשור שהוא לא הבין את כל זה בעודו בחיים. את מבינה למה הוא אמר את זה?
"הוא היה פציפיסט למשך זמן ארוך. הוא נסע עם קבוצות שלום קטנות, הוא לא היה לאומני בחייו; הוא תמך בממשלה עולמית וחשב שאנחנו צריכים להיות משפחה אחת, שכל התפיסה של 'אנחנו והם' תהרוג אותנו. אבל כשהיטלר עלה לשלטון, הפחדים שלו גרמו לו לצאת מהעמדה הזו, ולצאת נגד היטלר. לא שאתה יכול לשפוט אותו על זה, מה מישהו אמור היה לעשות בנוגע להיטלר? אבל כשהוא החל להילחם כל כך נגד הנאצים, הוא הלך לממשלת ארצות הברית ואמר, 'אתם יודעים, אני חושב שהנאצים מתכננים נשק גרעיני, ואני חושב שכדאי שממשלת ארצות הברית תהיה זו שיהיה לה את הידע על נשק גרעיני'. הוא חשב שממשלת ארצות הברית תהיה החבר'ה הטובים, שאם יהיה לה נשק גרעיני היא תשמור אותו נעול ובטוח. אבל הם לבסוף הפציצו את יפן, ולו הרי לא היה שום דבר נגד היפנים. הוא היה מבועת. הוא התחרט שלא היתה לו את ההבנה הרחבה הזו בחייו, לדעת מה לעשות בזמן המלחמה".
אפשר לחיות את החיים מחדש
אחד הדברים שעולים הן מתוך הספר והן מהתקשור עם איינשטיין שווית' עשתה במהלך הסדנה, הוא מה בעצם קורה אחרי המוות? למרות שמדובר באנשים שמתו, הם עדיין נשמעים כמו בחייהם. "הגוף הפיזי שלך נוצר על ידי המתמטיקה של ההוויה לכדי צורה פיזית, וכאשר הגוף הפיזי שלך מת, אתה עדיין שומר על דמות הולוגרמית של מי שהיית בחיים האלה. בשבילי איינשטיין שומר על צורה פיזית של מי שהוא היה ב-1904, לפני שהוא התפרסם, צעיר ונמרץ. אני חושבת שכשאנחנו מתים אנחנו מאבדים את הגוף הפיזי שלנו אבל עדיין שומרים על צורה".
ומה קורה לאחר מכן? מתחילים לחיות מחדש?
"אני חושבת שיש בחירות שונות. אתה יכול ליצור מחדש צורה פיזית, לפי איינשטיין אתה יכול להתגלגל לאותם החיים ולחיות פוטנציאל שונה".
לאותם חיים? זה לא ליניארי במיוחד.
"איינשטיין אומר לעיתים קרובות, שהוא רואה את כל חיינו מההתחלה ועד הסוף, אבל זה נראה כמו כיכר לחם. בכל רגע אתה יכול לקחת חתיכה מהלחם ואז אתה ב'עכשיו'. בהתאם לבחירות שלך תהיה המציאות שאתה תיצור.
"אם אני אתגלגל שוב כברברה, אני אבחר בחירות שונות ואלך בנתיב שונה. או שאצור צורה פיזית חשה וחיים חדשים לגמרי. וכל זה נעשה דרך המתמטיקה של מה שמאורגן בהוויה. מה שהוא אומר זה שההוויה שלנו קיימת במרכז, וכאשר קרן מאירה דרכה, זה יוצר תודעה שנוסעת על כוח הכובד של כדור הארץ כדי ליצור את הגוף, והגוף הפיזי שלך מבוסס על קונפיגורציה מסויימת של מתמטיקה בהוויה. אז אני מדמיינת שאם אתה מאבד את הגוף הפיזי שלך וחוזר לאנרגיה, אז אתה יוצר סט שונה של מתמטיקה. ברגע שהמתמטיקה שלי אומרת שאני איוולד בשיקגו, אילינוי, 7.2.99 להורים מסוימים, זה יוצר את החיים האלה. סט שונה של מתמטיקה היה גורם לי להוולד במאה ה-11 באירלנד להורים אחרים".
אם אני מסכל על מה שהיטלר עשה כהשתקפות, לפי דברי איינשטיין, מה היהודים צריכים ללמוד מהדרך שבה היטלר התייחס אליהם, על עצמם?
"ובכן… זו שאלה מורכבת. אני אומרת שהיטלר לא יכול היה לעשות את זה לבד".
זה נכון.
"איינשטיין רוצה להביא הכל לרמה הבסיסית ביותר. אם ניקח את מיליוני החיילים האינדיבידואליים האלה שקנו את התפיסה הזו של 'אנחנו נגד הם', שצריך לפחד מיהודים, מהצוענים ומהגייז והדרך היחידה להתמודד איתם היא להשמיד אותם, כל אינדיבידואל שלקח על עצמו את התפיסה הזו תרם למצב הזה.
"אנרגטית, אני חושבת… – ואני לא רוצה לעורר מחלוקת – מסיבה כלשהי נאמר לכם שאתם העם הנבחר ואתם תסבלו".
עם נבחר כן, אבל לסבול לא זכור לי.
"לא אתם היהודים שהלכו 40 שנה במדבר במעגלים? יש תודעה חזקה בתרבות היהודית של להיות קורבנות".
כן, ה'אנחנו נגד הם' הוא מאוד חזק בתרבות היהודית.
"עם זאת שזה לא היה בסדר מה שקרה לצוענים, לגייז וליהודים, ואני לעולם לא אומר שזו הדרך בה אנחנו צריכים לחיות – ההשתקפות של התודעה הזו יצרה את הקורבנות הזו. אם אני הולכת ברחוב, ואני קורבנית לזה ולזה, אז אני יוצרת תודעה קורבנית ומושכת אלי עוד ועוד אירועים כאלה".
היטלר אומר בספר שבכל אחד יש פוטנציאל להיות כמוהו.
"איינשטיין אומר שכאשר אתה יוצר את הדואליות של 'אנחנו נגד הם', אפילו אם זה מתחיל בקונפליקט קטן, 'אתה איש גס ואתה ראוי לעונש בעבור מה שעשית לי', אתה יוצר הפרדה. אם אתה מוסיף עוד פחד לזה, אתה מגיע בסוף לשלב שבו כולם מפציצים את כולם. אז יש לך את הפוטנציאל להפוך להיות כמו שהחיילים הנאצים היו. רק להצטרף לפחד'.
איך את יודעת שזה נכון, איך את בוטחת שזה באמת איינשטיין?
"אני חושבת שזה מתקשר לשאלה מדוע איינשטיין לא חשף את עצמו. הוא רצה להעביר תהליך שיאחד את האינדיבידואל לאחריות אישית, השתקפות עצמית, ולתת הסבר מדעי איך כל זה עובד. התחלתי לעבוד עם התהליך, ומצאתי שהתוצאות היו מדהימות. זה עשה את מה שהם אמרו שזה יעשה".
אבל דיאנה, קנדי, איך את יודעת שזה הם?
"איך אתה יודע שיש חיים אחרי המוות?"
אני מאמין בזה.
"ואני מאמינה בזה. אולי באמת המצאתי את הכל, ואני אדם מבריק… אבל התוכן רלבנטי".
ושאלה לסיום: קורה לך שאת קמה בבוקר ואומרת לעצמך, 'אלוהים, אני מתקשרת את איינשטיין'?
היא צוחקת צחוק מתגלגל. "אתה יודע, במובנים רבים זה היה ניסיון מייגע, כי זה יכול לשגע. פעם חשבתי 'למה אני?', אבל הגעתי לנקודה שבה יש לי מספיק הערכה עצמית שבה אני אומרת, 'למה לא אני?'. יותר מתמיד אני מרגישה בנוח ובעיקר נרגשת. זה כיף".
