הדיקטטורה שבפנים: כאשר הרעיון חשוב יותר מהמציאות

רעיונות, לכולנו יש רעיונות. חלקם נפלאים, חלקים מוזרים. את חלקם מימשנו, אחרים לא נממש לעולם. חלקם מעוררים בנו השראה ותקווה ומבעירים בנו אש; אחרים מכבים אותנו, דורסים אותנו, משאירים אותנו לא מספיק טובים.

הרבה מהדברים הטובים שיש בחיים שלי, התחילו ברעיון:

הרעיון שאני בסדר כפי שאני; שזה בסדר להרגיש את מה שאני מרגיש ולאהוב את מי שאני רוצה לאהוב ולחיות כפי שאני רוצה לחיות.

הרעיון להיפגש עם שי לשיחה חברית, לדבר על הקשיים שכל אחד מאיתנו חווה בתחום הרומנטי. פגישה שהיתה התחלה של זוגיות שנמשכת כבר יותר מ-17 שנה.

הרעיון שאני יכול לתקשר, שאני יכול לטפל באנשים, שאני יכול להנחות קבוצה.

הרעיון לכתוב ספר. ואז עוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד.

הרעיון לפתוח קהילה בפייסבוק.

הרבה מהסבל בחיים שלי, התחיל גם הוא ברעיון:

הרעיון שזה לא בסדר שאני מפחד, ושאני יכול להפסיק.

הרעיון שאני גבר, ולכן אני אמור להימשך רק לנשים.

הרעיון שאף אחד לא יגיע עד אלי לתל אביב, לסדנאות וטיפולים.

הרעיון שחייבת להיות לי בטן שטוחה, אחרת אף אחד לא ירצה אותי.

הרעיון שאני צריך לעשות דברים שאני לא רוצה כדי שאנשים יאהבו אותי.

טוהר אומרים שהפחד הופיע בכדור הארץ בתור רעיון. רעיון שקנה אחיזה בתודעה האנושית והפך למציאות.

אני רואה כיצד דיקטטורה מתחילה בתור רעיון: כאשר אני מנסה לחיות לפי רעיון שאינו תואם את המציאות שלי. אם אני מנסה לחיות לפי רעיון האומר שאני יכול להרגיש טוב תמיד; להיות מאוזן תמיד; לאכול את מה שצריך תמיד; לרצות דברים שאיני רוצה, אז מתחילה דיקטטורה.

זו הדיקטטורה של המיינד, בה אני כופה על עצמי צורת חיים שאינה מתאימה לי.

מה שקורה באישי, קורה בגלובלי. בתי ילדים בקיבוצים זו דוגמה מצוינת לאופן בו אנשים חיים על פי רעיון שלא תואם את המציאות. גם הקומוניזם. וגם ההפיכה המשפטית שהממשלה מנסה לכפות עלינו.

חופש מתחיל מתוך הכרה במציאות.

כדי שרעיון יהיה כוח שמבעיר בי אש ולא מכבה אותי, חשוב לבחון אותו לפי המציאות.

האם אני יכול לא לפחד בכלל?

האם אני יכול תמיד לאכול לפי התפריט הבריא?

האם אני יכול להפסיק להימשך לגברים?

האם אני חייב לוותר על מה שאני רוצה כדי שיאהבו אותי?

גם אם אני יכול לעשות את כל זה, השאלה היא מה המחיר שאני אשלם על כך. לכל החלטה יש מחיר בחיים, אבל כאשר מדובר בהחלטה נכונה, המחיר זניח. כאשר מדובר בהחלטה לא נכונה, המחיר יכול להיות גבוה מאוד.

חופש מתחיל מתוך הכרה במציאות.

המציאות היא מה שאני מרגיש ורוצה וצריך ואוהב.

המציאות היא הכישרונות והיכולות שלי.

המציאות היא המגבלות שלי.

המציאות היא מה שקורה ביום-יום שלי.

אם אני אוהב לאכול עוגות, ואני אוכל עוגות מדי פעם, יהיה לי קל לשמור על תזונה טובה לאורך זמן, וליהנות מהחיים במקביל.

אם אני לומד להתיידד עם הפחד, אני לא מתמוטט כאשר אני מפחד, ויכול להתמודד טוב יותר עם אתגרים מפחידים.

אם אני מכיר בכך שהרעיון לקחת קבוצה לסדנה בחו"ל אינו מתאים ליכולות ולמגבלות שלי (גלסטנברי), אני יכול להגות רעיון שכן מתאים לי (הנסיעות המתוקשרות שהתחלתי לעשות בשנה שעברה).

כדי שנחיה בחופש ולא בדיקטטורה, כדאי שנכיר את הרעיונות לפיהם אנו מנסים לחיות, ונבחן האם הרעיון הזה אכן מתאים למי שאנחנו. כלומר, האם היישום שלו יגרום לסבל כי הוא מחייב אותי להתעלם מהמגבלות שלי ומהיכולות שלי וממה שאני צריך ואוהב ורוצה ומרגיש; או שהוא יביא להרגשה טובה, שכן היישום של הרעיון מגדיל את מי שאני, מאפשר לי להתפתח ולהיות יותר אני.