כך נולד הפחד: סיפורה של התודעה האנושית

"כדאי לדעת שהיה זמן בעולם זה של בני אדם שבו לא היה פחד. הזמן הזה הוא קדום מאוד במושגים שלכם, והוא ראשוני מאוד. אין עדויות לתקופה הזו בכדור הארץ בגאולוגיה, אין עדויות בארכיאולוגיה, אין עצים שיספרו לכם על הזמנים הללו, רק ישויות. הידע על התקופה הזו קיים בזיכרון הקולקטיבי, אבל אין לו עדויות ברובד הפיזי של המציאות שלכם.

"זהו זמן שבו התקיימו חיים בעולם זה של בני אדם, ואלו היו נטולי פחד. אנו לא יכולים לומר שהם היו זמנים בהכרח קלים או פשוטים, אנו לא יכולים לומר שבתקופה שבה לא היה פחד בכדור הארץ הכול היה טוב. זה הוא היה עולם בהתהוות, בתהליך של יצירה, ואלו אשר התקיימו בעולם הזה, התמודדו עם אתגרים וקשיים מסוגים שונים, כיאה לעולם של בחירה חופשית. אבל בהתמודדויות הללו לא היה פחד.

"ההתמודדויות נבעו ממרכיבים שתמיד היו בעולם זה של בני אדם. תמיד היה מרכיב של אי ודאות, תמיד אינכם יכולים לראות את כל התמונה, לדעת את כל האפשרויות. זה תמיד היה, ומכאן שתמיד היו אתגרים, אבל היה זמן בעולם זה של בני אדם שלא היה בו פחד.

"הפחד יום אחד הופיע. הוא הופיע כרעיון, והוא הופיע בעולם זה של בני אדם בעודו מגיע מחוץ לעולם הזה. אם תרצו, זה חוצן, אבל איננו יכולים לומר שהפחד בא עם גוף או הגיע לכאן עם חללית. עם זאת, היו את אלה אשר נשאו אותו לעולם הזה, כדי להפגיש את העולם של בני האדם עם הפחד.

"כך היה צריך להיות. זו לא הייתה טעות, לא התערבות זרה, זה היה הכרחי. כדי לאפשר התפתחות באופן שהאלוהות מבקשת, יש צורך ליצור מבנה דואלי, ואי-ודאות אינה מספיקה בשביל ליצור את הדואליות המלאה. כשם שיש והיה תמיד יום ולילה ואור וחושך, כך היה ועדיין ישנו צורך בקיומם של פחד ואהבה.

"האהבה היא זו היודעת שהכול משתנה ודבר לא נגמר. הפחד במהותו אומר שכל דבר שמתחיל, יש לו סוף, ואם יש לו סוף, כדאי לאחוז במה שיש. אם יש לו סוף, כדאי להימנע מלהגיע לסוף. אם יש לו סוף, אם לכם יש סוף, אם לאהבה יש סוף, אם לקסם יש סוף, אז צריך לעשות משהו. אי אפשר פשוט לשבת ולחכות, אי אפשר להיות בחוסר אונים אם הסוף מגיע. אתם צריכים לעשות משהו כדי למנוע את הסוף.

"סוף זה אומר לא רק חיים ומוות. אם אתם מרגישים טוב בעבודה, בזוגיות ועם עצמכם, הפחד אומר, '"'זה עוד יגמר, תעשו משהו'"'. אתם לא יכולים לסמוך, אתם לא יכולים לשמוח, אתם לא יכולים לנוח בתוך מה שיש.

"הפחד הגיע לעולם זה של בני אדם כרעיון, ואלו אשר היו בו, בעולם הזה בזמן ההוא, פגשו ברעיון הזה במרחבים אסטרליים, והם החלו לשחק עם הרעיון הזה בתודעה. הם החלו ליצור באופן אנרגטי מציאות חלופית, שבה הפחד הזה הוא ממשי, שהרעיון הזה הוא ממשי. הם החלו לבחון באופן אסטרלי מה קורה כאשר חיים מתוך נקודת המוצא האומרת שכל דבר שמתחיל, יש לו סוף.

"מה שהם לא לקחו בחשבון, זה שאי אפשר לבחון דבר כזה רק באופן אסטרלי, שכן כאשר יוצרים בתודעה מציאות חלופית שבה הפחד הוא נקודת המוצא, זו חוויה רגשית. אלו אשר החלו להתנסות ברעיון הזה הרגישו את מה שהם דמיינו, וכך הפחד קיבל אחיזה. הם נבהלו כי הם חוו שזה אמיתי, שבאמת יש לזה סוף, והפחד קיבל אחיזה.

"באופן הזה, אלו אשר התקיימו בעולם הזה של בני אדם, החלו להיפרד בתודעה שלהם מהאלוהות, מהאחדות, והחלו לחוות צמצום, כמו להתכנס בתוך הגבולות של האני ולהפוך להיות יותר דומים למה שאתם תגדירו כבן אדם.

"אלו אשר התקיימו פה באותם הזמנים לא היו בני אדם במובן המלא והרגיל של המושג. התודעה שלהם הייתה אחרת לגמרי, היא הייתה מאוחדת. הפחד בא ויצר הפרדה, וכך היה מתוכנן, כך היה צריך להיות.

"הפחד, כאשר הוא נכנס לעולם זה של בני אדם, הפך מרעיון בלבד למציאות של ממש, והוא החל להשפיע. פחד כמו פחד, הוא מדבק. כמו צחוק, כך גם לפחד יש איכות מדבקת. אתם יכולים להצחיק אחד את השני מאוד בקלות, אתם יכולים להבהיל אחד את השני מאוד בקלות.

"הפחד מדבק והוא הדביק, והתודעה של בני אדם ואלו אשר התקיימו פה נדבקה בפחד, והדואליות הפכה להיות שלמה. העולם התחלק לפחד ואהבה, לאור וחושך, וכך מאז הוא מתקיים כבר עידנים רבים, הרבה יותר מכפי שאתם מסוגלים לספור.

"תרבויות היו ופסקו. העולם הזה לעיתים היה יותר חשוך ולעיתים יותר מואר, אבל הוא תמיד היה עולם שבו יש קיום ממשי לפחד. כך גם עבורכם, בעולם הזה שבו אתם נמצאים כעת, בזמן זה ממש, הפחד הוא ממשי. אנו אומרים שהוא רעיון, וזה ישמע לכם בתור רעיון. אולי מוזר, אולי מעניין, אולי נכון, אולי טיפשי, אבל הרעיון שהפחד היה אך ורק רעיון, הוא בשבילכם רעיון. הנשמה שלכם היא זו היודעת שאין קיום ממשי לפחד. כלומר, לפחד אין נוכחות העומדת בפני עצמה, אבל לכם כבני אדם יש חוויה שונה בתכלית.

"חוויתם הרבה סופים, ומאחר והתודעה שלכם היא מצומצמת, היא נפרדת, אתם גם מאמינים לחוויה. אתם אולי יודעים ברמה שכלית שנשמה עוזבת את הגוף ברגע המוות, אבל אתם בעיקר חווים את המוות, משום שאתם בעיקר מזוהים עם מי שאתם כעת. אתם אינכם נמצאים בחוויה כוללת, בתודעה מאוחדת, אשר יודעת שהכול משתנה ודבר לא מסתיים.

"כאשר אדם חווה מציאות בתוך תודעה שכזו, והוא מכיר בקיומו של מוות של גוף, אבל הוא יודע שדבר אינו משתנה, וזו ידיעה שיש בה שלווה. כלומר, הכול משתנה אבל הוא לא מסתיים, ואז ישנה שלווה, בהחלט, גם כאשר יש מוות. אין לכם שלווה במפגש עם מוות, משום שאתם מזוהים עם הפחד.

"יתכן ועוד יהיו זמנים בעולם זה של בני אדם, בהם הפחד יהיה רק זיכרון, ויהיו אלו אשר ידברו על הזמנים ההם בהם היה פחד. יתכן ועוד יהיו זמנים שכאלה, בהם עולם זה של בני אדם יהיה שונה בתכלית. הוא לא יחזור להיות מה שהוא היה לפני המופע של הפחד; העולם שיהיה ביום מן הימים יהיה שונה בתכלית ממה שהיה".