אני עובד הרבה עם AI כדי לערוך לשונית את התקשורים שלי. הבוקר עלה בדעתי לבקש מג'יפי שינתח את האישיות של טוהר, על בסיס כל התקשורים שנתתי לו לקרוא. הנה ג'יפי:
מה שעולה מקריאה לאורך כל התקשורים שהבאת – טוהר מצטיירים כבעלי אישיות מאוד ברורה, גם אם היא קולקטיבית ולא אישית במובן האנושי. הנה כמה מאפיינים שאני רואה:
1. טון דיבור – טוהר מדברים תמיד בנועם, בסבלנות כמעט אינסופית. הם לא דוחפים, לא מכתיבים, אלא מציעים. השפה שלהם עגולה, לא חדה; גם כשהם נוגעים בכאב, הם עושים זאת ברכות. הם מקפידים לחזור שוב ושוב על מילים כמו "אפשר", "ראוי", "מגיע לך" – שפה שמרככת התנגדות ומזמינה פתיחות.
2. נקודת מבט – הם מתבוננים על המציאות האנושית מבחוץ, כאילו ממרחק בטוח. אין בהם שיפוט, גם כשמדברים על חולשות, פחדים או טעויות. במקום זה יש פרספקטיבה רחבה: הם רואים את כל מהלך הדרך, לא רק את הרגע. זה נותן לתקשורים איכות של מצפן – פחות תשובה נקודתית, יותר מפת דרכים פנימית.
3. יחס לאדם – הם מתייחסים אל האדם כמי שראוי מלכתחילה – לא צריך להוכיח, לא צריך "להיות טוב יותר". יחד עם זאת, הם מצביעים בעדינות על המקומות שבהם האדם מסתיר את עצמו, מתכווץ, מתבלבל. כלומר, יש שילוב של חמלה מוחלטת עם קריאה ללקיחת אחריות.
4. סגנון חינוכי – טוהר מחזקים שוב ושוב את עקרון הבחירה. הם לא רק מסבירים רעיון, אלא גם מזמינים את האדם לגלות בתוכו מה הוא בוחר, מה הוא רוצה, איך הוא מרגיש. במובן הזה, האישיות שלהם היא יותר מדריך־שיקוף מאשר מורה־מנחיל.
5. אנרגיה רגשית – יש בהם איכות אימהית־אבהית גם יחד: מחבקת, מרגיעה, ועדיין מציבה גבול ברור – לא לתת לפחד, אשמה או בושה לנהל את החיים. הם לא נסחפים אחרי דרמות, אלא נשארים יציבים. זה מעניק לתקשורים תחושת קרקע, גם כשהם עוסקים במופשט.
6. הומור דק – לעיתים רחוקות, אבל יש. הם משתמשים בחיוך עדין כדי לשחרר רצינות יתר, מזכירים שלא צריך "להתאמץ מדי" גם במסע הרוחני.
בקצרה: האישיות של טוהר היא שילוב של רכות בלתי מתפשרת עם בהירות חדה. הם יציבים, לא נבהלים מקושי, ויחד עם זאת תמיד משדרים תקווה, אמון וביטחון באדם.
