לפני הכל, אני רוצה להבהיר משהו אחד: אגו הוא לא דבר רע. האגו הוא הבסיס לקיום האינדיבידואלי שלנו, שכן בלעדי אותה מהות, המגדירה את האני וגבולותיו, לא היינו אלא באחדות מלאה על הכל, נטולי גוף, מהות וזהות. בעולם פיזי זה, אי אפשר לחיות בלי גוף באותה המידה שאי אפשר לחיות בלי אגו.
אבל יש גם את האגו הבעייתי, זה שבא לידי ביטוי באותה גישה מתנשאת האומרת, באלפי מילים, משפטים וניסוחים: אני יותר טוב מכולם. אני, אני, ורק אני!
האגו הזה, שכל כולו רגשות פגועים ולא מטופלים, שמסע רוחני אמיתי ממוקד בריפוי שלו, עלול לעבור טרנספורמציה שאנו לא רוצים בה. הכוונה היא לא טרנספורמציה שעובר האגו לטובת אהבה, למשל, אלא הטרנספורמציה שעובר האגו בדרכו להיות אגו רוחני. זה אגו, שמאפיין אנשי רוח רבים, אשר בטוחים שהם עושים טוב לאנושות אבל בדרך הם עושים בעיקר טוב לעצמם. זה אגו מתוחכם יותר, שקשה לזהות אותו. לטובת העניין, אני משתף איתכם בסימנים שיכולים להעיד על קיומו:
"מואר", "מאסטר", "מתקשר על" ו"אוואטר". מה קרה למילים מורה דרך, מטפל, מתקשר, שמייצגות את מה שאנו עושים, ולא מנסות להעיד על המקום הרוחני אליו הגענו במסע שלנו? מי שמנסה להעיד על עצמו שהוא במקום גבוה, קרוב לוודאי מרגיש נמוך בתוך עצמו, וחוסר תשומת הלב לפער הזה הופכת אותו לאגו רוחני.
"אני מציע לך משהו מדהים, טיפול כזה עוד לא עברת". כשמטפלים ואנשי רוח מנסים למכור לי את הטיפול/שיטה/פילוסופיה שלהם בדרך הזו, אני מתקומם. אתם יודעים איזה טיפולים עברתי עד כה? אתם יודעים כמה משמעותיים הם היו עבורי? לא. אז איך אתם יודעים שהטיפול שלכם מתעלה על כל אלה? כי ישו/משה רבנו/יהוה אמר לכם את זה בחיזיון/מדיטציה/תקשור? אם כן, תדעו שמי שדיבר אליכם הוא האגו, לא יותר. והוא זה משדבר מגרונכם גם כיום.
"אני אהבה", "כולי אהבה". עם כל הכבוד לחשיבה חיובית, בואו נודה על האמת: אף אחד מאיתנו הוא לא רק אהבה. יש בנו כאב, פחד, שנאה וביקורת, וגם אם בבסיס הכל הוא אהבה, ביקורת לא מרגישה כמו אהבה, אז בואו נפסיק עם ההתפלספות. ואם המילים הללו יוצאות לכם מהפה כי אתם מרגישים את הלב שלכם פתוח במיוחד, תיזכרו: כל דבר משתנה בחיים. גם המצב בו אתם נמצאים כעת.
"אני פותח עבורכם את השער", "אני מביא לעולם אנרגיית ריפוי", "אני נבחרתי לשנות את העולם". באופן עקרוני, כל משפט שנפתח במילה אני צריך להיות חשוד, במיוחד כאשר המשך המשפט מתאר את תפקידו החשוב עד להפליא של הדובר, ועד כמה הוא משמעותי עבורנו, המאזינים והקוראים. האמת היא שכל אחד יכול לפתוח שערים, להביא אנרגיית ריפוי ולשנות את העולם.
"גיליתי את האמת", אני יודע את הדרך", "אני מבין את הסיבה לבעיה". השימוש ב-ה' הידיעה במשפטים מסוג זה הוא אחד הסימנים החמקמקים. האמת היא שגילינו אמת – לכל היותר את האמת שנכונה לנו, כל אחד עם האמת שלו; אנחנו יודעים דרך, מקסימום את הדרך הנכונה לכל אחד מאיתנו; ואנחנו מבינים או רואים סיבה לבעיה. עוד לא נולדה בעיה עם סיבה אחת וכל מסע של גילוי יחשוף עוד ועוד סיבות, עד שמהות הבעיה תתרפא ותשתנה.
"אלוהים מדבר דרכי (ורק דרכי)". נכון ולא נכון: אלוהים מדבר גם דרכי. ודרך כולם. ובכלל, לדבר על אלוהים זה לא דבר כזה מיוחד, רק שמרבית האנשים כל כך לא מעריכים את עצמם, שזה נראה להם בלתי אפשרי שגם הם יכולים לדבר עם אלוהים. ואז הם פונים לאנשים כאלה, שבמרבית המקרים יוצרים עם הזמן סביבם כתות מסוגים שונים.
"לא עשיתי כלום", "זה לא קרה בזכותי", "אני רק צינור", "תודה לך, לא לי". אלה משפטים שאני מוצא את עצמי אומר מדי פעם, וזו אחת הגרסאות המתוחכמות יותר של אגו רוחני: צניעות יתר שנועדה להימנע מהתנשאות אבל בדרך מבטלת את מה שטוב בנו, וכך הופכת לאגו רוחני. מותר לנו לאהוב את עצמנו, לראות מה טוב בנו ולשמוח בכך. רק לזכור, שבכולנו יש מן הטוב הזה, ואנחנו לא טובים מאחרים.
לא במקרה בחרתי את התמונה של גאנש, אחד האלים ההודיים, האל מסיר המכשולים, לפוסט זה: אחת האגדות מספרת על כך ששיווה, אביו של גאנש, עזב את הבית לתקופה מאוד ממושכת, וכשחזר, גאנש, שגדל בינתיים, לא זיהה את אביו ולא נתן לו להיכנס הביתה. שיווה, בתגובה, ערף את ראשו של בנו, כתזכורת למיינד/אגו היודע כל, שיש להסירו כדי לתת לאלוהות להתגלות בתוכנו. רק נקווה שבדרך לא נקבל גם אנחנו, כפיצוי, ראש של פיל.
רוצים עזרה להרגיש אחרת, לחיות אחרת, כלומר טוב יותר? אם כן, אז טוהר+ הוא המקום בשבילכם. היכנסו לכאן לפרטים.
