אחד האתגרים הכי גדולים שיש במסע רוחני הוא לסמוך על כך שהדברים קורים לטובתי; שיש חוכמה מאחורי הדברים והחוכמה הזו אוהבת אותי.
זה מאתגר, כי הרבה פעמים מה שקורה ביום-יום הוא לא נעים או כיפי או לפי התוכניות או בהתאם לציפיות. לא תמיד הצרכים שלי נענים והרגשות שלי מסופקים, לא תמיד אני בריא ולא תמיד יש לי כסף. לא תמיד מבינים אותי או אוהבים אותי; לא תמיד אני מבין את עצמי או אוהב את עצמי או מבין מה לעזאזל קורה לי.
זה אתגר, כי במצבים הללו הפחד נכנס לפעולה. הוא מזהיר אותי מפני המצב הנוכחי, ומייעץ לי מה לעשות. יש לפחד כל מיני עצות, בהתאם לסיטואציה בה אני נמצא, אבל יש לעצות הללו מכנה משותף: הוא תמיד ייעץ לי לעשות משהו, כדי להחזיר לעצמי את תחושת השליטה על המציאות. לעשות משהו כדי שלא תהיה אי ודאות, שלא יהיה מחסור, שלא יהיה כאב או קושי.
האהבה, לעומת זאת, אומרת לא לנסות לשלוט במציאות. היא אומרת ששליטה היא אשליה, ושהמאמץ להשיג אותה משיג תוצאה הפוכה. היא אומרת שאפשר לעשות כדי לשפר את החיים שלי, אבל עדיף קודם כל להיות בתוך מה שקורה. להיות, לתת תשומת לב לפחד שאוחז בי, ולשים לב שאני לא פועל מתוך פחד, אלא מתוך שכל בריא ולב פתוח.
אתמול, בטיפול שעשיתי, אמרתי לזו שאני מלווה, שתחושת ביטחון לא יכולה לבוא משליטה. היא כן יכולה לבוא ממודעות עצמית. בכך שאני שואל שאלות ביחס למציאות שלי, אני נפתח לסיבה שבגללה הדברים הלא רצויים קורים לי. השאלות שאני שואל מתחילות לחבר אותי לחוכמה שמניעה את הכל, זו שאוהבת אותי למרות שזה לא תמיד נראה ככה.
כאשר אני שואל שאלות, עמוקות וכנות, תשובות מתחילות להגיע. זה לא אומר שהמציאות שלי משתנה מיד, אבל ההבנה הרחבה יותר יכולה להחזיר לי את תחושת הביטחון שאיבדתי. היא מרגיעה את הפחד, ומאפשרת להתמסר יותר בקלות למה שמתרחש, גם אם מה שמתרחש הוא כואב או דוחק או מצער.
המציאות משקפת לי אותי, מציבה בפני מראה שבה אני רואה את עצמי. כאשר אני שואל שלאות, אני מתחיל, למעשה, להסתכל במראה, ולגלות מי אני. אני מגלה מדוע אין לי כסף או בריאות או חברים. אני מגלה מדוע אין לי אהבה, בתוכי או בחיי. אני מגלה את הסיבה, כלומר את מה שיש לי לרפא או לחזק בתוכי, כדי לעזור למציאות להשתנות.
לפעמים, חלק מהפיתרון הוא לעשות צעדים חיצוניים. אם אני נמצא במערכת יחסים מתעללת, זה לא מספיק לרפא את ההתעללות הפנימית. חלק מהריפוי הוא לסיים את מערכת היחסים בה אני נמצא.
מרבית המקרים, לא צריך לעשות הרבה כדי שהמציאות תשתנה. בעיקר, צריך להיות במה שקורה, ולשאול שאלות. לשם כך צריך שתהיה לנו מידה של נכונות, התמסרות, סבלנות וגם סקרנות. וגם אמונה בכך שיש חוכמה והיא אוהבת אותנו; ובכך שמה שקורה מכיל בתוכו הזדמנות לשינוי והתפתחות, גם אם זה נראה בלתי אפשרי למימוש.
