אם כך, שלום.
אם כך, אנו נפגשים. מפגש נוסף בדרך זו, במסע זה, בעולם זה, לדבר על מה שקורה; על מה שקורה בתוככם, בתוך הגוף האנושי, בתוך הגוף הרגשי, על מה שקורה בפנים, על מה קורה בחוץ.
בעיקר, אנו מבקשים במפגש זה להזכיר את העובדה שאין הבדל בין הפנים לבין החוץ. ההפרדה הזו, שבתוכה אתם מצויים, אשר נובעת מהשכחה של האופן שבו הדברים הם באמת, היא זו אשר יוצרת את האשליה שישנו הפנים וישנו החוץ. למעשה, ההפרדה הזו איננה באמת קיימת, ואתם נעים במרקם אחיד של מהויות אינדיבידואליות.
זו הדרך שאנו יכולים לתאר במילים את האופן שבו מימד זה פועל: מרקם אחיד של אנרגיה, המורכב ממהויות אינדיבידואליות. זו, אפשר לומר, תערובת של אינדיבידואליות, אשר תנאי הבסיס או חומרי הגלם הבסיסיים של יצירת התערובת הזו הם אחידים; אבל הביטוי של כל מהות הוא ייחודי, הוא חד פעמי במובן מסוים. התרכובת אינה חוזרת על עצמה יותר מפעם אחת.
האופן שבו אתם נעים בעולם שונה בחוויה היום-יומית שלכם, משום שאתם חווים 'אני' נפרד מכל מה שקורה. לעתים אתם חווים את עצמם כנפרדים מהגוף שלכם, לעתים לא, אבל במידה כזו או אחרת אתם לעולם חווים את עצמכם כנפרדים מהמציאות בה אתם חיים. מאחר ואתם חווים את עצמכם ככאלו, אתם יכולים ליצור את מסע ההתפתחות שאתם עוברים בעולם זה, שמהותו היא גישור מעל אותה חוויה של הפרדה, ובנייה איטית או מהירה, אך בכל מקרה בנייה של הבנה שאתם מחוברים זה לזה, שהכל מחובר זה לזה, שאין באמת הפרדה.
פרידה מקורבנות
הדברים הם כידוע קלים אולי תיאור במילים או להבנה אינטלקטואלית, אבל הם מורכבים כאשר אתם ניגשים לחיות את היום-יום מתוך הידיעה הזו, שאתם מאוחדים עם הכל. גם אם הידיעה הזו אינה מלאה, כאשר היא מתחילה להדהד בתוככם, אתם מוצאים את עצמכם עם אתגרים שאנו יכולים לומר שהם במידת מה חדשים.
האתגר הראשון, אשר נובע מכך, הוא שאתם לא יכולים להאשים אף אחד במה שקורה לכם, באופן שבו הייתם רגילים לעשות זאת בעבר. אם אתם מבינים או מתחילים להבין את העובדה שאתם מחוברים לכל אז אתם מבינים שיש לכם השפעה על הכל; ואם יש לכם השפעה על הכל, אז אתם אינכם באמת קורבנות של מה שקורה.
הקורבנות של המודעות
באופן מתוחכם אתם עשויים לנסות לשמר את הדינמיקה שאתם מכירים וליצור את אותה הקורבנות פנימה. כלומר, במקום להיות קורבנות של מה שקורה לכם, אתם הופכים להיות קורבנות של מי שאתם. זו הקורבנות של המודעות.
כאשר מתחילה להיווצר מודעות לחיבור של הכל עם הכל, אז מתחילה לעתים להתחזק אותה הקורבנות, אשר אומרת 'הכל הוא בגללי'. זה מאוד מתוחכם, משום שהכל הוא באמת בגללכם, אבל הדברים אינם כפי שאתם רגילים להסתכל עליהם – וזה האתגר השני, ושני האתגרים הללו שלובים ביחד זה בזה.
שינוי של היום-יום
בשינוי שאתם עוברים אט-אט, מתודעה נפרדת לתודעה מאוחדת, אתם גם צריכים יותר ויותר להיפרד מהתפיסה המחלקת את העולם לרע וטוב, לבסדר ולא בסדר, לנכון ולא נכון. תפיסה, המחלקת את העולם לעולם פנימי כמו גם חיצוני. נדרשת היכולת וההסכמה לראות את ההיבטים המרובים של המציאות, לראות את החוכמה שמעבר לחוויה. לראות את האלוהות שמעבר לאישיות.
זה יכול לשמש לעזר רב, כאשר אתם מוכנים לראות את החוכמה מעבר לדברים, משום שאז יכול להיות יותר מקום לשיתוף פעולה, ויש פחות צורך במלחמה. אבל גם התהליך הזה מאתגר, משום שעליכם להיפרד מנקודת מבט, שפעמים רבות היא זו שדרכה אתם מגדירים את מי שאתם.
אם אתם מגדירים חלקים בכם כרעים, כלא טובים, כלא בסדר, כבעיה, זה הופך להיות יותר ויותר מי שאתם. אם אתם מפתחים את אותה הקורבנות של מודעות, אז האגו שלכם הופך להיות יותר מתוחכם ויותר שורשי. אתם מאשימים את עצמכם במה שקורה לכם כי אתם מבינים שזה הכל יצירה שלכם, ולכן השינוי הופך להיות מאתגר יותר, משום שעליכם להיפרד – לא רק מהגישה שלכם לדברים או מההבנה כיצד הדברים עובדים, אלא מהאופן שבו אתם רגילים לחיות את היום יום.
נסו לרגע קצר לדמיין את עצמכם ללא ביקורת. האם אתם מוכנים לרגע קצר להסתכל על עצמכם מנקודת מבט אוהבת? מה ישתנה בכם, אם תתנו יד לאותם המאפיינים שלכם, שאתם רגילים להרחיק? מה תרגישו, ויותר מכך, מה תחשבו ומה תעשו ואיך תתנהגו? כמה שכבות של אישיות בנויות על גישה מאוד מסויימת זו, אשר מפרידה ומחלקת? כמה הרגלים? כמה ממערכות היחסים שלכם מבוססות בדיוק על זה?
אם תסכימו לראות את עצמכם מתוך נקודת מבט אוהבת, כל כך הרבה יצטרך להשתנות, כל כך הרבה דברים לא יחזרו עוד, כל כך הרבה דברים לא יהיו עוד לעולם כפי שהם היו.
נחמה לחסרי הסבלנות
לכן, מסיבה זו ממש, הדברים עובדים באופן מדורג והם אינם מהירים כפי שהייתם רוצים. אנו יודעים שיש בני אדם המאמינים עד מאוד שהדברים משתנים ב-180 מעלות ברגע ורבע, אבל זה לעולם אינו באמת קורה באופן הזה, וגם אם הוא קורה למראית עין, הוא רק מסתיר עוד שינויים אשר כדאי שיקרו. כל זה משום שהרבה מאוד בנוי על כך שאתם יוצרים את אותה הפרדה וחלוקה, על אותו שיפוט פנימי, על אותה ביקורת, לגבי מי אתם ואיך אתם צריכים להיות.
אנו אומרים את זה לא רק בשביל לנחם את חסרי הסבלנות שביניכם ולהזכיר לכם שהכל בסדר, אנו גם מציינים ומתארים את כל זה בשביל להציע לכם להעמיק את השינוי שאתם כבר עושים.
להסתכל על הדברים מחדש
במובן מסויים אפשר לומר, כי זה מה שמתבקש בזמן זה – אנו עוסקים רבות וכך גם אתם בהיבטים שונים של לקיחת אחריות, והזמנים הללו שבהם אתם נמצאים מחייבים זאת ביתר שאת.
לקחת אחריות אין פירושה להרגיש אשמים ולחיות בביקורת עצמית – אם יש דבר מה המנוגד לאחריות אישית זו ביקורת ואשמה. למרות שזה כה מנוגד, בני אדם פעמים רבות מבלבלים בין השניים. למרות זאת, ביקורת ואשמה הם אינם אחריות. למעשה, זה אחד הביטויים הנפוצים של חוסר אחריות.
אחריות, פירוש הדבר הוא להסכים להסתכל על הדברים מחדש. אחריות פירושה לקחת דבר מה שאתם רגילים להסתכל עליו בצורה מסויימת, שיש בה שיפוט, אשמה, ביקורת, בושה, ולהסתכל עליו אחרת, להסתכל עליו מחדש. להסכים לראות את היופי שיש בתוך מה שנראה בעיניכם כלא יפה, את החוכמה במה שנראה בעיניכם כטיפשות, את הצדק במה שנראה בעיניכם כעוול, את האלוהות במה שנראה בעיניכם כהעדר אלוהות לכל דבר.
לתת יד מחדש
הדברים אינם קורים במקרה, וזה לא רק שהדברים אינם קורים במקרה, גם אתם לא בנויים באופן שבו אתם בנויים במקרה. את האמת הזו, נדמה לנו, יותר קל לכם לשכוח. יש כבר יותר הבנה שהדברים אינם מקריים ויש חוכמה, אבל כשאתם מתייחסים לעצמכם אתם פעמים רבות מתייחסים אל עצמכם כאילו אתם בנויים במקרה, כאילו שיש טעות, כאילו שיש בעיה, כאילו שיש משהו שהוא ממש לא בסדר, דבר שמחייב שינוי.
אנו מסכימים עם כך שישנו משהו המחייב שינוי, אבל הדבר שמחייב שינוי הוא המחשבה האומרת שיש בכם טעות, שיש בכם בעיה שצריך לשנות ומהר, שיש לכם על מה להתנצל ובמה להתבייש ואת מה להסתיר. הגישה הזו, המחשבה הזו, ההסתכלות הזו על עצמכם, היא זו שיכולה וצריכה יותר ויותר להשתנות. היא למעשה הבעיה היחידה שיש לבני אדם.
פעמים רבות, בבדיקה העצמית שלכם, בבחינה העצמית שלכם, באופן שבו אתם מסתכלים על עצמכם, אתם מחפשים את מה צריך לרפא, את מה כדאי לשנות, איזה חוסר אפשר למלא, איזה שינוי תודעתי אפשר ליצור. אתם עשויים להגיע לתשובות שונות ולהגיע לדברים מנקודת מבט שונה, פעם מפה ופעם מפה, וכך כדאי שימשיך להיות. אבל אנו גם מבקשים להזכיר בתוך זה, שהשאלה תמיד מגיעה לאותו הדבר בדיוק – זה האופן שבו אתם רגילים לראות את עצמכם, לדבר אל עצמכם, להרגיש את עצמכם, לשאת את עצמכם בעולם זה, בגוף זה, שכדאי שישתנה.
הגיע הזמן להשתנות: לתת יד מחדש לחלקים שאתם רגילים לנדות, לאהוב את מה שאתם רגילים להתבייש בו, לחייך אל עבר מה שאתם רגילים לכעוס עליו, ולשאת את עצמכם בגוף זה, בעולם זה, יותר בביטחון, עם יותר כבוד עצמי.
לא משום שאין איזה ריפוי שצריך לעשות, לא משום שסיימתם את תהליך ההתפתחות, דבר מה שהוא בכל מקרה אינו אפשרי, לא משום כל הדברים האלו, אלא משום שאתם בתהליך התפתחות, אלא משום שאתם בני אדם, אלא משום שאתם אלוהים בתוך גוף.
המורכבות של מי שאתם, על כל ההיבטים במכלול של מי שאתם, כל זה הוא יצירה אלוהית, כל זה הוא איננו טעות ואין פה בעיה או כשל בתכנון. לאף אחד בצד השני לא נדפק המוח בזמן שיצרתם את מי שאתם היום, אף אחד לא שתה, ולמעט כמה מכם שאולי עישנתם משהו, אף אחד גם לא לקח סם כבד שגרם לכם לטעות בשיקול הדעת.
הגיע הזמן להתעורר
אתם תכננתם את עצמכם היטב – את תכונות האופי, את הכשרונות, את המבנה נפשי המסוים שלכם. אתם יצרתם את האמצעים ואת האנשים בחייכם שיאפשרו לכם להתפתח, ואתם הגעתם בנקודת זמן מסויימת להבנה שהגיע הזמן לחבר עולמות. כלומר, לחיות יותר מתוך מודעות עצמית, לעומת העיוורון שאל תוכו נולדתם – וגם זה הוא חלק מהתכנון.
העובדה שאתם נמצאים פה ומקשיבים למסר זה או קוראים אותו, אומרת שזיהיתם נכון את אותו פוטנציאל שתוכנן מראש ובחרתם להגשים אותו, ואתם עושים את המסע שבמהותו הוא מסע של חיבור מחדש של חלקי הלב, שנקרעו פעם אחר פעם.
זהו מסע אשר משנה עולמות, המשנה אתכם ומשנה את כל היקום. היקום כולו מושפע ממה שקורה בעולם זה, ואין זה פלא שאתם מהווים מוקד של עניין רב. לא משום שאתם – איך לומר – כה יוצאי דופן, אלא משום שבתוך מימד זה של בחירה חופשית, אתם בוחרים להיפתח מחדש, להתחבר מחדש. זו איננה בחירה פשוטה, זו איננה בחירה מובנת מאליה, והיא איננה כה נפוצה ביקום זה שבו הכל מתקיים.
ישנה חוכמה רבה, גאונות לשמה, במי שאתם. אך אתם, מאחר ושכחתם את מה שאנו אומרים כעת, רגילים להסתכל על עצמכם ולקחת את עצמכם כמובנים מאליהם במקרה הטוב, ובמקרה הפחות ידידותי אתם עסוקים בלהעביר ביקורת על מי שאתם, לשפוט חלקים שונים במי שאתם כבעיה, וכך יוצרים לעצמכם מעטה הגנה ומסתור שאין בו צורך. זה חלק מהסיבות שבגללן החיים של חלקכם מזדעזעים בזמן הזה, משום שאין עוד אפשרות וצורך וזמן לשאת במעטה זה של הגנה ולהמשיך באותה הפרדה פנימית שבתוכה אתם רגילים לחיות, באותה ביקורת ושיפוט ואשמה. הגיע הזמן להשתנות, להתרחב, להיפתח, להסתכל על דברים מחדש.
זה מה שאנו אומרים במפגש זה, זה מה שאנו מבקשים להזכיר. אנו לא רק מבקשים לומר שהכל בסדר, אנו מבקשים להזכיר כי הכל מתוכנן היטב, והרגעים בהם אתם מעבירים על עצמכם ביקורת ושופטים את עצמכם ומסתירים את עצמכם ומתביישים בעצמכם, אלה הרגעים שאתם שוכחים מי אתם.
אנו אומרים – הגיע הזמן להיזכר. הגיע הזמן להתעורר. אין סיבה להסתתר בחושך, הוא כבר מזמן הפסיק להיות מקום נוח שכדאי להמשיך להישאר בו. האור לא רק חושף את מי שאתם, הוא גם מספק את ההגנה לה אתם זקוקים.
אלה הדברים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
