בדצמבר 1994, לפני 23 שנים, ראיתי בעיתון "העיר" ז"ל את המודעה הזו. היא פורסמה במדור "בנים", בין שלל מודעות הכרויות של גברים; ואני, שחיפשתי סקס/חבר בעודי קורא את המודעות – בעידן שקדם לאינטרנט, לצ'טים ולרשתות החברתיות – מצאתי, מבלי להבין זאת אז, דרך חיים.
בעקבות המודעה הזו דיברתי עם ורדה והגעתי לערב מבוא שהיא קיימה. לקבוצה שהיא פתחה – ל-12 פגישות – לא הצטרפתי; החלטתי להתגייס לצבא חרף הפחדים שלי, וללמוד רוח ולהיות בטירונות לא משתלבים טוב ביחד.
חברה טובה של אותם הימים כן הצטרפה לסדנה (כן, זו היתה קבוצה לגברים הומואים, אבל ורדה כמו ורדה, היתה ועודנה פתוחה לשינויים). בשיחות שלנו היא סיפרה לי קצת ממה שדובר ונלמד באותן הפגישות. העניין עם ההשתקפויות – כל מה שאני מזהה באחרים קיים בתוכי – סיקרן אותי במיוחד. חשבתי על זה הרבה בימי הטירונות שלי, ואני זוכר את הרגע שבו קלטתי בפעם הראשונה מה מישהו משקף שלי. למעשה, אלו היו שלושה מהמחלקה שלי שהתחברו לי ביחד. אני לא זוכר מה בדיוק הבנתי, רק את הרגע שבו התודעה התרחבה והאמת נחשפה וההתרגשות מכך שגיליתי עולם חדש.
3 וחצי חודשים לאחר מכן, ביום הולדת 19 שלי, הגעתי לפגישה אישית עם ורדה, מתנה שהחלטתי לתת לעצמי ליום ההולדת. חודש וחצי מאוחר יותר הצטרפתי לקבוצה נוספת שהיא פתחה. מאז, למעט הפסקה של שלושה חודשים, אני לומד אצלה אחת לשבוע.
בעולם המאמין בתהליכים מהירים ובכך ש"כל התשובות נמצאות בתוכי" ו"לא צריך גורו", ללמוד אצל מורה כל כך הרבה שנים זה דבר יוצא דופן. מה בעצם יש ללמוד כל השנים הללו?
הלימוד הוא אינו לימוד של ידע, חשוב להבין; ואין ספק שאחרי כל כך הרבה שנים, שבמהלכן התחלתי גם ללמד את הדרך אותה אני לומד, יש לי הבנה עמוקה מאוד של הדברים. ועם זאת, אני צריך את נקודת המבט החיצונית של ורדה, שרואה את הדברים מחוצה לי, ממקום עמוק/גבוה/רחב יותר. היא לעתים מאשרת את מה שאני מזהה/מרגיש/חושב, ולעתים מחזירה אותי למסלול שלי כשאני סוטה ממנו.
מנוחה עמוקה מאוד נוצרת בתוכי כאשר אני מקבל את העובדה שאני צריך עזרה, שאיני יכול לבד, שיש מי שנותן לי יד במסע שלי דרך הפחדים בחזרה אל הלב. ורדה אינה היחידה, כמובן – יש לי מטפלות שעוזרות לי מאוד, חברים טובים ובן-זוג שתומך בי מאוד. אבל יש מתנה גדולה בהיותי תלמיד, בקיומו של מורה, שאני מאחל לכל מי שמחפש את דרכו.
יש עוד
ברבות השנים מערכת היחסים שלי עם ורדה הפכה להיות מורכבת יותר. עזרתי לה להוציא את הספר השני שלה, "1+1=1 שיחות עם ורדה דרור"; הפכנו להיות חברים טובים ובשנתיים וחצי האחרונות אנחנו גם שכנים; אני עוזר לה בדרך שלה עם טיפולי הילינג ותקשורים של טוהר; והתחלנו לעשות ערבים משותפים (אחד היה בתחילת נובמבר, ובקרוב אפרסם על הערב הבא). אך בבסיס של כל זה, היא תמיד היתה ותמיד תהיה המורה שלי, זכות שאני מודה עליה בכל יום מחדש.
