אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות לעסוק במה שקורה. אנו נפגשים בזמן שבו העולם מבקש להתפצל מעצמו. אתם עשויים לגלות יותר ויותר שזה לא בלתי אפשרי, אבל הכאב שזה יוצר עשוי להיות בלתי נסבל, בהחלט, משום שאתם אינכם באמת יכולים להתפצל מעצמכם.
אבל בכל זאת זו התנועה, חוסר אהבה אשר תופס נפח וממשות. הוא יוצר את המציאות הזו שבה אתם נמצאים. בני אדם מנסים להפריד את עצמם מעצמם, ואת עצמם אחד מהשני, וכל זה במטרה לשמור על שליטה. כלומר, במילים אחרות, במטרה להיות בסדר או להישאר בסדר או לתקן את המצב הנוכחי כדיי שיהיה בסדר.
אלא שבני אדם אינם יכולים לעשות זאת באופן אפקטיבי. כלומר, ריפוי או שינוי לטובה אינו יכול להיווצר מחוסר אהבה. הוא אינו יכול להיווצר מתוך פעולה של הרחקה, של דחייה, של התנגדות, של היסגרות או הסתגרות. חוסר אהבה אינו יכול להתממש באופן הזה שיביא להצלחה, שיניב פירות.
בני אדם לרוב אינם מבינים זאת. אפשר לומר ככלל שתפישה זו שאנו מציגים במילים אלו אינה ברורה כלל וכלל.
בני אדם מנסים בכל זאת – אולי בכל זאת אם אני רק אצליח להיפטר מזה, ולהעיף את זה, ולנתק מגע מזה, ולא להיות כזה. אם אני רק אצליח בזה, לפחות בזה, אז המציאות יכולה להיות בכל זאת יותר טובה. בני אדם עקשנים, נחושים בדעתם לא לאהוב את עצמם, והמציאות נוצרת בהתאם.
אנו מודעים לכך שאנו נפגשים בשיאו או תחילתו של משבר שקשור בווירוס. אם זה תחילתו או שיאו, זה שלכם לקבוע. אבל אנו נמצאים בתוך מהלך שכזה שהוא התוצאה של מה שאנו מתארים. זו ההתעקשות של בני אדם שלא לאהוב את עצמם ולנסות בכוח להיפטר מעצמם.
אנו איננו יכולים לומר לבני אדם מה לעשות. אין זה מתפקידנו ואין זו היכולת שלנו לבחור עבורכם. הבחירה של בני אדם, כל אחד בתוך עצמו, וגם כקבוצה, כתרבות, הבחירה היא אותה בחירה. האם ללכת בנתיב הזה או הזה? האם להמשיך להתעקש ובכל זאת לשמר חוסר אהבה? או אולי להיכנע ולהסכים לתת לאהבה מקום? בכל זאת להסכים לראות את מה שטוב במה שנתפש כלא טוב?
שתי העובדות שנשכחו
מה שמתרחש בעולם זה של בני אדם מתרחש בכמה רבדים, והבסיס של כל זה הוא ההחלטה המשותפת של התרבות האנושית להתפתח אל עבר הארה. מאחר ובחירה זו נעשתה לפני זמן מה במושגי כדור הארץ, הרי שמגיעה עוד ועוד עזרה ממקורות שונים ביקום, שתפקידה ומהותה הוא לסייע באותו תהליך התפתחות.
אנרגיה זו, בפשטות אנו נאמר, עושה שני דברים: היא מזכירה לכם שאתם לא לבד והיא מזכירה לכם מהי אהבה. אלו הן שתי עובדות שנשכחו בעולם זה של בני אדם. אתם שכחתם שאתם לא לבד ואתם שכחתם מה זאת אהבה.
אנו לא מתכוונים ל-לבד במובן הגלקטי; אין כאן בהכרח עניין עם תרבויות אחרות. אתם שכחתם שאתם לא לבד בתוך עולם פיזי זה, ואתם מתנהגים בתוך העולם הפיזי הזה כאילו אתם לבד. ואתם שכחתם מהי אהבה, וכיצד היא מרגישה.
האנרגיה השונה מגיעה לעולם זה של בני אדם ממקורות שונים, והיא באה להזכיר את שתי העובדות הללו. היא מזכירה זאת פעם אחר פעם, בדרך כזו או אחרת, במטרה לפתוח את לבבותיהם של בני אדם. משום שהגיע הזמן שלבבות של בני אדם יפתחו כלפי עצמם ואחד כלפי השני.
לחסום את האהבה
אנרגיה זו מגיעה ממקורות שונים ביקום, והיא גם מתעוררת בתוך עולם זה בזכות מי אשר מבקש להיזכר בשתי העובדות הללו אשר נשכחו. אבל האנרגיה הזאת, היא נתקלת בהתנגדות. יש בני אדם אשר מסרבים לאהבה, באופן מודע לעיתים, ויש גם התנגדות קולקטיבית. האנושות מנסה ליצור את מה שיחסום את האהבה מלהיכנס – ואנו מדברים על אותה אנרגיה הנכנסת לעולם זה ממקורות שונים ביקום.
אתם מנסים לחסום אותה באופן שאינכם מבינים, משום שאינכם עושים זאת באופן אישי, ובהחלט לא באופן מודע. אבל זה מה שהתרבות האנושית עושה בזמן זה, היא מנסה להקים מחסומים שימנעו מגלים של אהבה להציף את הפלנטה, בדומה לאלו אשר מנסים להקים סכרים במטרה שהים לא יציף. על בסיס אותה תפישה לפיה המים הם מסוכנים, בני אדם מתייחסים גם לאהבה.
הדרך האפקטיבית ביותר לעשות זאת היא להפחיד את בני האדם. לא צריך לעשות הרבה בשביל להרחיק אהבה. כל מה שצריך זה לתת לבני אדם סיבות לפחד, וזה מה שקורה. בני אדם מתעקשים שלא לאהוב את עצמם, להרחיק אהבה, והם יוצרים לעצמם אירוע, מאוד מתוחכם ועם זאת כה פשוט, המגביר את מידת הפחד בעוצמה. כל זאת בניסיון למנוע מהאהבה היקומית להיכנס לפלנטה זו ולהאיר את הלבבות שלכם ולהזכיר לכם שאתם אינכם לבד, להזכיר לכם מהי אהבה.
להתחבר מחדש לאהבה
העניין הוא כזה – זה תלוי בכם, יותר מכפי שאתם מבינים. אתם אמנם אינכם עושים את כל מה שקורה באופן מודע, אתם אינכם יודעים איך עושים את כל זה, אבל אתם יכולים, מאוד בפשטות, לשנות את כל זה. כל מה שצריך הוא שכל מי שבוחר בכך, בליצור שינוי בדינמיקה מסוימת זו אותה אנו מתארים, לחזור ולהתחבר מחדש לאהבה. זה הכל, זה כל מה שצריך.
עבור חלק מכם זה ידרוש להקריב קורבן משמעותי. אתם תצטרכו להיפרד מכמה פחדים ואולי כמה דאגות. לא הרבה אבל כמה. אתם עשויים להרגיש את הפרידה הזו כמו אתם קורעים בשר מעצמכם. אבל זה רק פחד, אשליה לא יותר מכך.
איך עושים את זה? איך מתחברים לאהבה או מגדילים את נוכחותה?
יש דרכים שונות שמאפשרות לעשות זאת. הדרך האחת היא דרך התבוננות פנימית, דרך המבוססת על שאלות שאתם שואלים במטרה ליצור קשר בינכם לבין חלקים שונים בעצמכם. כלומר, לברר מה אתם לא אוהבים בעצמכם היום? מה אתם מרגישים שאתם מתעקשים לשמר בתור בעיה? ואז להתחיל להתיידד עם אותם החלקים בכם שאתם מתעקשים שהם בעיה. לשאול מחדש את השאלה מה טוב בזה? מה טוב בזה שאני כזה? בהחלט.
דרך נוספת יכולה להיות בתוך מדיטציה. הטכניקה היא מאוד פשוטה: לשבת באופן נוח, ליצור איזשהו שקט פנימי מסוים, ברמה מסוימת, כדי למקד את התודעה, ואז להזמין את האהבה הקיימת בכל להתעורר בתוככם. מאותו הרגע לתת למה שקורה לקרות, מבלי להתערב, מבלי לצפות לחוויה מסוימת, מבלי לשפוט את החוויה שמתרחשת. רק להביע כוונה ולהרפות. זו דרך שנייה.
דרך נוספת היא להיות בתשומת לב לעצמכם ביום-יום, בפעולות שאתם פועלים, בדברים שאתם עושים. לשאול מחדש – אם הייתי אוהב את עצמי, אם הייתי אוהבת את עצמי, האם הייתי פועל/ת כך? האם זה מה שהייתי עושה? אם הייתי אוהב את עצמי באמת, אם הייתי אוהבת את עצמי באמת, מה הייתי משנה באופן שבו אני פועל/ת כעת? הפעולה יכולה להיות פעולה של ממש ויכולה להיות אפילו רק מחשבה, שכן גם מחשבה היא לעיתים סוג של פעולה.
לחזור ולשאול את עצמכם מה הייתם עושים אחרת, אם הייתם אוהבים את עצמכם? זו דרך שלישית.
הדרך הרביעית יכולה להתאים לחלק מבני האדם, והיא לחזור ולהסתכל מחדש על מהותו של פחד. תהליך מעט שונה וכדאי לעשותו בתוך מדיטציה. מי שבוחר לעשות אותו צריך להקפיד על חיבור אל ההדרכה האישית. להתחיל תהליך מדיטטיבי באופן שבו בן האדם מתחבר למדריכים שלו, ואז כאשר הוא מרגיש שהחיבור הוא יציב וברור, הוא מביע כוונה לפגוש את המהות של הפחד בתוכו.
כל מה שצריך הוא רק מפגש. מפגש ער, מודע, עם הפחד, עם המהות, כדי להבין באופן חווייתי במה מדובר. לאפשר מרחב או ליצור מרחב שבו אפשר יותר בקלות לזהות את האשליה שבפחד, את העובדה שמדובר ברעיון שאין לו ממשות אקטואלית, מלבד זו שבני אדם נותנים לו.
אנו מציעים ארבע דרכים, ארבע שאנו מזהים ויכולים להמליץ עליהן, כדי לעזור לבני אדם בזמן הזה ליצור מחדש חיבור לאהבה.
להיפרד מפחד
אצל חלק זה לא יהיה חיבור חדש, זו תהיה הרחבה של חיבור קיים. יש כאלה אשר עבורם מדובר ביצירה של חיבור אשר הלך לאיבוד. זאת משום שאתם עטופים, חלק מכם, בשכבות של פחד מעצמכם, וכעס על עצמכם, ושיפוט ואשמה ובושה.
לעיתים זה יהיה יותר קל, לעיתים זה יהיה יותר מורכב ליצור את זה. אבל האתגר של בני אדם בזמן הזה הוא לחזור אל האהבה על אף הפחד, בהחלט. ומה האהבה עושה? בפשטות היא מחברת. והפחד מה הוא עושה? הוא בפשטות מפלג. אז חזרו אל האהבה.
הדבר הוא משמעותי גם עבור החוויה האישית שלכם, וגם עבור הנתיב שבו תרבות זו הולכת. זה יכול לקבוע להטות את הכף. האם זה יהיה תחילתו של תהליך מה שקורה כעת? או אולי אתם כבר בשיא? זה תלוי בבני אדם. החיבור האינדיווידואלי שכל אחד יכול ליצור לאהבה בימים אלו, הוא זה אשר יכול ליצור סדקים ובקיעים בתוך אותה חומה של פחד אשר יש מי שמנסה להקיף בעזרתה את כדור הארץ. דרך סדקים ובקיעים האהבה יכולה להיכנס, והפחד יכול להתמוסס.
כן, אתם יכולים לקום יום אחד ולמצוא שאין סיבה לפחד, שפחדים שהיו נעלמו. אתם עשויים לקום יום אחד, ואולי לגלות בתקשורת, שאולי הווירוס לא היה כזה בעיה כמו שעשו ממנה, ואולי הכל יותר פשוט.
אתם עשויים ליצור את המציאות הזו, זה פוטנציאל קיים. אבל כדי שזה יקרה, זה תלוי בכם. האם תתחברו לאהבה או תשחקו עם הפחד? מי החבר שלכם בזמן הזה? עם מי אתם רוצים לבלות, האם עם הפחד או עם האהבה? האם עם האחדות או ההפרדה?
אלו הן המילים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
