אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות לעסוק במה שקורה בזמנים אלו, במה שזז, במה שנחשף, ובמה שעשוי להרגיש כאילו לא משתנה בכלל.
נתחיל ונאמר שזו הדואליות המאפיינת זמנים אלו – בין תנועה לבין קפאון, בין התרחבות לבין עמידה במקום. החוויה עשוי להיות כזו, שנדמה שהפער הופך להיות גדול מתמיד. יהיו אשר ירגישו או שכבר מרגישים, כאילו הם מפוצלים לשניים.
החוויה עשויה להיות כה עוצמתית, עד שאפשר במצבים מסוימים, בזמנים מסוימים, להרגיש בו-זמנית, בו-בעת, את שתי החוויות ביחד. להרגיש את הקיפאון ואת האש, את העמידה במקום ואת התנועה.
אלו הן חוויות, אשר עשויות להיות מורגשות באופן שאינו ניתן לפספוס אצל מי שיותר מחובר אל עצמו, אל מי שיותר שם לב. לעתים יש צורך שהמציאות תביא זאת ותראה זאת ותחשוך זאת, באופן שיוודא, שמוודא, כי אי אפשר לברוח, אלא לעמוד בפני המציאות הפנימית והחיצונית כאחד, ולראות, כי אתם נמצאים בו-זמנית בשתי חוויות.
להיות בתוך הדואליות
אין הרבה צורך לעשות דבר מה, למרות שהראש עשוי לדבר באופן הזה, להציע הצעות ולחפש פתרונות. הראש עושה זאת בדרך כלל, ואתם מורגלים במציאות של עשייה, של פעולה, של תגובה, של יוזמה. ההרגל הזה יכול לשמש אתכם במצבים מסויימים, לדברים מסויימים, אבל דווקא בזמן זה, במציאות זו, ההרגל הזה הופך להיות בעיה של ממש.
אם היינו יכולים אז היינו מציעים לבני אדם לעצור, בצורה כזו או אחרת. לעתים יש צורך בעצירה חיצונית ופעמים רבות יש צורך בעצירה פנימית בלבד, כדי להסכים להיות בתוך הדואליות, בתוך החוויה, בתוך ההתרגשות ובתוך הפחד, בתוך ההתלהבות ובתוך הבעתה; בתוך המקום אשר רוצה להתחבר ובתוך המקום אשר רוצה להיפרד; בתוך המקום הפנימי אשר מבקש לחזור הביתה, ובתוך הפנימי אשר מעדיף להישאר לגור ברחוב, רק לא לחזור הביתה.
זה מה שאנו יכולים להציע בימים אלו, בזמנים אלו – להסכים להיות בדברים כפי שהם. זה אתגר, כאמור, בתוך מציאות בה אתם מורגלים בפעולה ובעשייה. זה בהחלט עשוי להיות קשה, בעיקר משום העובדה כי רבים אינם מאמינים שכל מה שצריך הוא להיות, להתחבר עם הרגשות ועם הרצונות הפנימיים. זה נראה מעט מדי, לעתים פשוט מדי, לעתים מעורפל מדי, אבל בכל מקרה זה אינו נראה דבר מה שיש לו ערך, אשר יכולה להיות לו השפעה.
לכן אנו מבקשים להסביר במעט, כיצד הדברים עובדים. אנו מבקשים להסביר, שהאופן שבו זה קורה הוא מאוד – איך לומר – פשוט.
להגיד 'כן' ל'לא'
בעצם ההסכמה להיות בתוך הדברים כפי שהם, מתאפשרת האחדות אשר נדרשת כדי ליצור שינוי. שינוי נוצר כאשר אתם הופכים להיות אחד עם דבר מה מסוים. אין זה משנה מהו הדבר, כאשר אתם הופכים להיות אחד איתו, הטרנספורמציה מתרחשת. הפיצול הפנימי בינכם לבין החוויה שלכם, ביניכם לבין הרגשות, ביניכם לבין התשוקות, בינכם לבין הרצונות, הפיצול המסוים הזה יכול ליצור חוויה של תקיעות, של עמידה במקום.
מה שהמקומות המפוחדים בתוככם מבקשים, הם מבקשים רק דבר אחד: הם מבקשים שתסכימו להיות איתם, שתאפשרו להם להיות בבית, שתהיו עבורם בית, שתאמרו 'כן' לאותו החלק בכם אשר אומר 'לא'; שתאמרו 'כן' לחלק בכם אשר אתם רגילים לשמוע 'לא' ממנו ולומר לו 'לא' בחזרה.
זה למעשה כל מה שהפחד מבקש – בניגוד לתחזיות שונות ולתאוריות שונות, הוא איננו מבקש שליטה, הוא איננו מבקש לנצח את האהבה. אנו נאמר זאת בפשטות, שהפחד יודע שהוא הפסיד. מכאן זו רק שאלה של זמן, מכאן זו רק שאלה של האופן בו הדברים יתפתחו, והרבה מזה תלוי בכם, באופן שבו אתם ניגשים לעצמכם, באופן שבו אתם מתייחסים לעצמכם.
האם אתם מוכנים לתת מקום לאותו החלק בכם שמפחד, שמתכווץ, שלא מוכן, שלא רוצה? האם אתם מוכנים לכך? זה כל מה שהחלק הזה מבקש. הוא מבקש את המרחב, את תשומת הלב, שתאפשר מקום לחוויה המסויימת הזו, לכאב של הפחד, של האשמה, של התחושה שאתם לא ראויים. החלק הזה בכם בסך הכל מבקש את המרחב להיות.
להיות זו טכניקה
אתם אינכם מאמינים, כאמור, שזה מספיק ושזה אפקטיבי. המיינד מסרב להשלים עם האפשרות שאין בו צורך ואין בו תכלית. כך שאם יש דבר מה בכם אשר מחפש שליטה, אשר מבקש לשמור על הדברים כפי שהם, זהו המיינד. הוא תמיד יחפש מה לעשות ויציע פתרונות, ואם אלו אינם פתרונות אז אלו יכולים להיות תרגילים שישפרו את המצב, שיביאו לשינוי.
העולם בו אתם חיים עמוס עד מאוד בהצעות לשינוי ובתרגילים בטכניקות לפתרון. משום כך אנו ממעטים לתת לבני אדם טכניקות, לעשות כך או לעשות כך, משום שהטכניקה היחידה שאתם זקוקים לה היא ההסכמה להיות. זו טכניקה, אפשר בהחלט לקרוא לה כך, למרות שבטרמינולוגיה של בני אדם, טכניקה קשורה בפעולה וכאן מדובר באי-עשייה, מדובר בסך הכל בהסכמה להיות בדברים כפי שהם.
לבני אדם עושי להיות קושי עם הגישה הזו. יש אשר יראו בזה תבוסתנות, יש שיראו בזה הרמת ידיים, ויתור. רבים מאמינים שבהסכמה לתת לדברים להיות כפי שהם, בני אדם מוותרים על האפשרות ועל הרצון בשינוי, בריפוי ובשיפור. התפיסה הזו רק מדגימה עד כמה עמוקה הבורות שלכם ביחד לאופן שבו הדברים עובדים באמת. זו בהחלט בורות, והיא יכולה להיות בור שאליו בני אדם נופלים בזמנים אלו.
החוויה של ההקצנה, של הפער בין המקום המבקש להתרחב לבין המקום המבקש להתכווץ, ההקצנה הזו עשויה להגדיל את הסיכוי שאתם תפלו אל תוך הבור. המאמץ לעשות ולפתור ולשנות עשוי לגרום לבני אדם ליפול פנימה, ליפול את תוך ייאוש יותר גדול, אל תוך תסכול יותר גדול, אל תוך אכזבה, לעתים אל תוך מצוקה פיזית כזו או אחרת; ויש שיפלו נפילה פיזית של ממש כדי להחיש את ההסכמה להיות בדברים כפי שהם.
בני אדם שונים חווים מצוקות פיזיות וקשיים פיזיים, אשר מונעים את אותה התנועה הרגילה והחוויה הרגילה, בעיקר בשביל זה: בשביל ללמד אתכם להיות בדברים כפי שהם. להיות בתוך עצמכם כפי שאתם, בתוך החוויה, בתוך הרגש, בתוך ה'כן' וה'לא'.
אין זה משנה אם ה'כן' וה'לא' הוא ביחס לרצון שלכם לעשות כסף, ביחס לרצון שלכם למצוא עבודה, ביחד לרצון שלכם לרדת במשקל, ביחס לרצון שלכם לפתח קריירה חדשה. אין זה משנה אם מדובר ברצון שלכם לחזור הביתה, להתאחד מחדש עם האלוהות. אין זה משנה מחדש מה אתם רוצים, אתם עשויים לחוות חוויה זו של פיצול.
דווקא כאשר הזמנים הופכים להיות יותר פתוחים, שהאפשרות ליצור מציאות הופכת להיות יותר קלה מבעבר, והכל תומך יותר ויותר בביטוי העצמי של בני אדם, כך המנוגד לכך עשוי לעלות בעוצמה רבה. הפחד מפני ההתמסרות אל הרוח עשוי להיות גדול עד מאוד, ואתם עשויים לחוות לעתים את החוויה הזו, שבה הדברים מרגישים כאילו הם בהישג יד, ובו זמנים הם עשויים להרגיש רחוקים עד מאוד.
אז זו הסיבה, כאמור: ישנו פיצול, והפיצול הזה דורש להסכים להיות. המקום המפחד מבקש מכם שתהיו איתו. כלומר, עם עצמכם.
האלוהות היא הוויה
זו אינה תבוסתנות וזה איננו ויתור. זה, למעשה, ההתגלמות של האלוהות בתוך גוף – בני אדם, מתוך חוסר אמונה, מתוך אי הבנה של הדברים כפי שהם, מתוך הכאב הבסיסי הקיים בכם, בני אדם למדו לעשות ולהניע לפעולה. איננו אומרים שאיכות זו איננה חשובה, אבל בני אדם למדו להתבסס בעיקר על הפן הזה במי שהם, עד שהתפיסה הזו הפכה להיות לדרך חיים, אשר מתוכה אתם מנסים לשלוט בדברים. כך האישיות הופכת להיות חזקה עד מאוד.
להיות, כדי להביא את האלוהות אל תוך גוף.
בני אדם רבים מנסים לחזור אל המהות האמיתית שלהם, לחזור אל הרוח, לפגוש את האלוהות, להתאחד עם האלוהות, עם הטבע האמיתי של עצמכם, של כל הדברים כפי שהם. ישנם שמות רבים למה שבני אדם מחפשים ומבקשים עבור עצמם, אבל המשותף הוא שהאלוהות לא עושה כלום, ואת זה אתם מתקשים לתפוס.
אין זה אומר שבאלוהות אין רצון, והרצון יוצר תנועה, משום שהכל נע. אבל האלוהות איננה עושה כלום. מתוך הידיעה וההבנה המלאה שלכל יש תנועה והקצב הוא זה שעשוי להיות שונה מדבר לדבר; מתוך זה האלוהות יודעת כי אין צורך לעשות שום דבר, רק להיות בתוך מה שקיים.
אז לכל מי שמכם מבקש לחזור הביתה, להביא את המהות האלוהית שלכם אל היום-יום, אנ אומרים כי אין באמת צורך במדיטציות או במנטרות, אין צורך בתרגילים רוחניים כאלה ואחרים, אין צורך בבגדים בצבעים כאלו ואחרים. למעשה, אין צורך לעשות שום דבר, רק להסכים להיות.
כאשר ישנה ונוצרת ההסכמה הפנימית להיות, שינויים יכולים להתרחש כהרף עין, מהר יותר מכפי שאתם מבינים.
החשיבות של שיתוף פעולה
בתוך זה אנו מבקשים לומר עוד דבר מה אחד – עשויה להתפרש מתוך מה שאנו אומרים עד כה, הבנה שאם אין צורך לעשות דבר אז את כל המסע של ההתפתחות אפשר לעשות לבד. הרי כל מה שצריך זה להיות, אז מה הבעיה?
שני אתגרים יש לכם בתוך תהליך זה שבו אתם לומדים להיות בדברים כפי שהם. ראשית, זה להסכים להיות בהם. כפי שאמרנו עד כה, יש צורך בעבודה רבה של ריפוי של חוסר האמונה, ומתוך זה של חוסר הסבלנות והפחד המדבר בתוכם, האומר כי אם תסכימו להיות אז תפסידו, ואם אתם רוצים להרוויח אז תעשו משהו, שאם אתם רוצים שמשהו יקרה אז תעשו משהו. זה האתגר הראשון, המחייב עבודת ריפוי מעמיקה מאוד, כזו שפעמים רבות אינכם יכולים במלואכם לעשותה לבד.
הסיבה השניה היא הקושי לצאת מהדברים שאתם נמצאים בהם. יש גבול דק שלבני אדם לא פעם קשה לזהותו – מתי אתם נוכחים בדברים ומתי אתם נאחזים בהם, מתי אתם מתמסרים אליהם ומתי אתם מכורים אליהם.
האם אתם מוכנים להיפרד מהפחד, מהמעצור שאתם מורגלים בו? האם אתם מוכנים להיפרד מכאב ומהקורבנות שנוצרת כתוצאה ממנו? האם אתם מוכנים להיפרד מביקורת ורגשי אשמה? האם אתם מוכנים לחוויה פנימית שונה מזו שאתם מורגלים בה? האם אתם מוכנים להיפרד מרחמים עצמיים וממסכנות? האם אתם מוכנים להיפרד מהביטויים הללו של הפנימיות שלכם?
פעמים רבות בני אדם מרגישים שהם נמצאים בתוך הדברים אבל למעשה הם אוחזים בהם, ויותר קל ויותר פשוט לזהות את המצבים האלו בהם אתם נאחזים, שאתם אינכם מרפים מהם, כאשר אתם מקבלים עזרה ממי שיודע לזהות זאת.
דבר נוסף יש לנו להזכיר ולומר ביחס לכל הסוגיה של שיתוף פעולה – באלוהות אין הפרדה.
יש בזה מן הפרדוקס, כאשר בני אדם, המבקשים להתאחד עם האלוהות, מבקשים להתאחד עם הטבע האמיתי שלהם, מנסים לעשות את המסע הזה לבד. מה שבני אדם למעשה אומרים הוא 'מתוך ההפרדה אנו נחזור אל האחדות'. זה לא יעבוד, וזה רק יכול לגרום ליותר תסכול וליותר אכזבה ולהעמיק את הכאב.
אינכם יכולים ללמוד אחדות מתוך הפרדה. הדרך לשנות תודעה, מתודעה של נפרדות לתודעה של אחדות, היא דרך שיתוף פעולה, דרך קבלה ונתינה של אהבה, של תמיכה, של עזרה, של ריפוי. אם האגו שלכם צועק ואומר 'אני לא צריך אף אחד', דעו שאתם צריכים הרבה יותר מכפי שאתם מדמיינים.
אל תתאמצו לעשות משהו בשביל לשנות את המצב שאתם נמצאים בו, אבל כן תעשו משהו בשביל לא להמשיך להתמודד עם הדברים לבד. זהו מקור לסבל, שיש לו כסות או תחפושת של גאווה, של כוח, של נחישות. אך הנחישות, שעליה אנו מדברים בזמנים אלו, אינה מובילה בני אדם להפרדה ולגאווה; נחישות זו מובילה לשיתוף פעולה, היא מובילה ליצור חיבור מחדש עם עצמכם ואחד עם השני.
אלו הדברים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
