אני חייב להתחיל בווידוי – השיעור השישי בקורס מטאפיזיקה רגשית היה פחות מסעיר מבחינתי. כלומר, כזה שלא התגלו לי בו דברים חדשים לגבי עצמי, שלא נוצרו הקשרים חדשים ביני לבין הגוף שלי ולבין האופן בו הדברים עובדים באמת. לפחות כך חשבתי במהלך השיעור.
השיעור עסק כל כולו במערכת החיסון ובאופן ממוקד בכדוריות הדם הלבנות, אלו אשר משמשות את הגוף כדי להתמודד עם טפילים, חיידים, וירוסים ושאר הדברים שאינם תורמים לבריאותנו הפנימית. זו המערכת המטפלת גם בתאי סרטן, וחשיבותה עצומה לעצם קיומנו.
אז מה קרה לאחר אותו שיעור? המורה שלי תמיד אומרת כי כל מה שצריך הוא לצאת ממפגש, משיעור, עם משפט אחד, מילה לפעמים, שלוקחת אותי הלאה. בשיעור הזה נאמר משפט אחד שחזרתי אליו זמן מה לאחר מכן, והוא הקשר שעשתה אילנה באותו שיעור בין החוסן הפנימי לבין מערכת החיסון שלנו.
הקשר הזה מעסיק אותי בזמן הזה בגלל שאני מתאושש ממחלה. לא מורכבת ומסובכת, אבל ההתקררות שקיבלתי באמצע חודש יולי היתה כה דומיננטית, עד שהיא גרמה לי לאבד מספר ימי עבודה וכן, גם את השיעור השמיני בקורס. מה זה אומר עבורי חוסן פנימי?
חמלה או נוקשות?
כבני אדם אנו חיים בתוכנו עם מידה כזו או אחרת של אהבה עצמית, כמו גם עם מידה כזו או אחרת של ביקורת וכעס עצמיים. בזמן האחרון הפוקוס הפנימי שלי נמצא שוב על המקומות בהם אני יורד על עצמי, כועס על עצמי, שונא את עצמי. המקומות בהם אני מנסה בכל הכוח לשנות חלקים בתוכי שאני לא אוהב – התנהגויות, מצבים, תגובות.
הפוקוס שלי נוכח במקומות הללו משום שהחשיפה לאור של הדפוסים הכואבים והמכאיבים הללו היא זו שעוזרת להם להתרפא. עצם נוכחותם היא זו שקובעת את איכות חיי או אם תרצו, את מידת החוסן הפנימי שלי, ולכן הריפוי שלהם משמעותי כל כך. לכן אין זה מפתיע אותי שדווקא בזמן זה, כשהמלחמה הפנימית נחשפת מחדש, שהמערכת החיסונית שלי נחלשה כל כך עד שחליתי.
חוסן פנימי אומר בעיניי החברות שלי עם עצמי. זה אומר לתת לעצמי יד סבלנית, תומכת, אוהבת, במקומות, במצבים וברגעים בהם אני חלש, אבוד, מבולבל, מפוחד, חסר אונים. זה סוג של יחס שלא גדלתי עליו באופן מלא, שאיש מאיתנו לא קיבל באופן מלא. היו רגעים שהיתה תמיכה, היו רגעים שלא. כך גם אנחנו בתוכנו – לפעמים עדינים וחומלים את עצמנו, לפעמים קשים, אדישים, מזלזלים, כועסים ו/או שונאים.
הדם מספר מה שלומי
השיעור השישי בקורס היה שיעור עם הרבה מילים מורכבות… שמותיהן של הכדוריות, התפקידים שלהן, ולאחר מכן הטחול הקשור במערכת החיסון. זה מידע חשוב שיכול לעזור למי שמבקש בכך, גם לקרוא את בדיקות הדם של עצמו ולהבין אותן בהבטים הרגשיים-נפשיים שלהן. ללמוד מה שלומי דרך הדם שלי, זה אכן דבר חדש מבחינתי.
אך בסופו של השיעור, ובמיוחד בזמן שחלף מאז התקיים, אני חוזר לאותו משפט שתפס אותי כל כך. הגוף שלנו משקף את מצבנו אנו וככזה, כאשר אנו פוגעים בעצמנו הוא ישקף את הפגיעה הזו בדרך כזו או אחרת. כאשר אנו חסונים בתוכנו – כלומר תומכים בעצמנו, עוזרים לעצמנו, שמים את הגבול היכן שצריך ומסירים אותו היכן שצריך (ויודעים להבדיל בין שני המצבים) – גם המערכת החיסונית, והגוף בכלל, יפעלו בהתאם.
