אני צריך להיות אור/אהבה/פתוח/בחמלה/בקבלה/בסליחה. קל, כל כך קל לקחת את כל התפישות הרוחניות שאנו נחשפים אליהן ולתרגם אותן ליעד לכבוש, מישהו שאני חייב להיות, משימה לנצח בה. התפישות הללו יכולות לשמש חזון למי אני רוצה להיות, אבל לרוב הן הופכות לכלי נוסף בהתנגדות שלנו לעצמנו. האמת היא שעלינו ללמוד להיות אמיתיים, ליידע את עצמנו על מי שאנחנו כעת. זו מודעות: להיות ער למה אני מרגיש ולמה קורה בתוכי כעת, ליידע את עצמי על כך. ומה עושים עם זה? נסו להיות, להתמסר, ותראו שינוי קורה באופן מפתיע.
כל התשובות נמצאות בתוכי. זה אולי נכון, למרות שאם תשאלו אותי שאלה על מתמטיקה לא אוכל לענות לכם. אני לא גם לא מבין דבר במדע טילים. או בדרך הנכונה לעשות פדיקור. ואם יגידו לי לטפל בפיל, נצטרך למצוא מישהו אחר, שיודע איך לטפל בו. המסקנה: גם אם יש לנו את כל התשובות בתוכנו, אנחנו עדיין צריכים להיעזר באחרים. במיוחד כשמדובר במדע טילים.
הארה היא סוף הדרך. פעם חשבתי ככה, עד שפגשתי עוד ועוד מוארים והבנתי שזה רק ציון דרך. משמעותי, דרמטי, בעל השפעה מכרעת על החוויה, אבל עדיין יש עוד מה לרפא ומה לגלות.
מוות הוא רק שינוי. מוות טומן בחובו הרבה פרידות מדברים שלעולם לא יחזרו, בין אם אנו עומדים לעזוב את הגוף או שאנשים שקרובים אלינו נמצאים לקראת בסוף המסע. מצבים, רגעים, חוויות, נסיעות, טעמים, תחושות, רגשות. הפרידות הללו כואבות ועצובות וחשוב שנתאבל כמה זמן שאנו צריכים.
רגשות הם אשליה. כן, גם המחשבות. והגוף. ומה שאכלנו בבוקר. והמסיבה בגואה, והחופשה באיביזה, הכל אשליה. אבל עדיין צריך לאכול וכדאי לנסוע לחו"ל מדי פעם. וכדאי שנתייחס בכבוד לרגשות שלנו, גם אם מה שאנו מרגישים אינו מעיד על כל התמונה – זה חלק חשוב ואם נתייחס אליו בכבוד זה יעזור לנו מאוד בחיים.
התודעה קובעת ולא החומר. בעיקרון זה נכון, הרוח היא הבסיס לכל עולם החומר ולנו יש יכולת השפעה עצומה על המציאות. אבל לחומר יש השפעה עלינו, וכדאי שנלמד להתייחס לכך בכבוד. זה נכון ביחס למה שאנו לובשים, אוכלים, שותים, למקומות בהם אנו מסתובבים, למקום בו אנו גרים ואנשים איתם אנו חיים. אם אנו מחוברים לעצמנו זה לא אומר שאנו חסינים מכל השפעה. אם כבר להיפך, כי אנו הופכים להיות יותר רגישים. לכן חשוב להכיר בהשפעה של אנשים וחומרים וחפצים עלינו, ולבחור בהתאם.
עלי להיות פתוח לקבל ולא לעשות. החיים מבוססים על הוויה ופעולה. עלי להיות פתוח לקבל, אחרת מה שאני רוצה לא יקרה, וזה לא משנה כמה אתאמץ בשביל זה. אבל אם אשב לבד, בבית, בחושך, בן הזוג לא ידפוק לי על הדלת. אחרי הכל, אם אני יושב בחושך, איך הוא יידע שאני בבית? במילים אחרות, מה שאני רוצה לא יקרה מעצמו, גם בעידן בו אנו חיים של ניסים וקסמים. עלינו לספר לעולם בדרכים שונות מי אנחנו ומה אנחנו רוצים לתת ולקבל.
מה שאני רוצה יכול לקרות ברגע אחד. קל לבלבל את התקשורים שמדברים על יצירת מציאות כהרף עין ולצפות שכך יקרו כל השינויים בחיים שלנו. יש שינויים שלוקח זמן ליצור. מה קובע את משך הזמן? מידת הכאב והפחד שיש בנו, שיוצרים התנגדות לאותו השינוי, אותם יש לרפא.
אין צורך לעבור תהליכים. האם תעלו לנגן בקונצרט שבוע אחרי שהתחלתם ללמוד לנגן על צ'לו? האם תעבירו הרצאה בפני האו"ם על נושא שרק עכשיו התחלתם ללמוד אותו? אני מקווה שלא. אז אם בכל התחומים הללו אנו מבינים שעלינו להשקיע זמן ואנרגיה כדי להתמקצע, איך זה שבשינוי של עצמנו – הדבר הכי מורכב שיש – אנו חושבים שזה יכול להיות אחרת?
היקום/הגורל/הנשמה/אלוהים קובעים לנו. היקום זו תודעה נטולת רצון, הגורל אינו קיים, הנשמה נותנת לנו להתפתח ואפילו חוזה נשמתי הוא דבר גמיש, ואלוהים מרוצה מאיתנו בכל מקרה. במילים אחרות, אם אתם נוטים לפטור את עצמכם מאחריות על המציאות שלכם תוך שימוש במילים יקום/גורל/נשמה/אלוהים, כדאי שתבדקו מחדש למה באמת אתם יוצרים את המציאות שאתם רוצים לשנות.
