אנשים מחפשים חופש, אבל האם הם מוכנים לקחת חופש מהחיפוש, ולמצוא? אולי זו שאלה שכדאי לשאול. בשביל למצוא חופש צריך להפסיק לחפש אותו.
חופש הוא נקודת מבט, האופן שבו אתם בוחרים להתייחס לדברים. כך מתחילים להיות חופשיים. הבחירה אם להגיד כן או לא לרגש, מחשבה, רצון, חלום, אדם, סיטואציה. ככל שה'לא' הופך ל'כן', בשלב מסויים האדם עצמו הופך ל'כן'. עד שאין צורך לבחור בין 'כן' ל'לא', כי בהוויה של אדם חופשי אין את המילה 'לא'. יש 'כן' תמידי.
אך בשביל לבחור, לבחור ב'כן', בשביל להפוך להיות 'כן', ישנו מסע ארוך של ריפוי. זאת משום שהמבנה הרגשי-מנטלי שלכם, המבוסס על האמונה שלכל דבר שמתחיל יש לו סוף, הוא דבר שמורכב מאוד לרפא אותו – את המתח, הלחץ וההתגוננות מפני הסוף הלא ידוע, וכל המנגנונים הרגשיים הנולדים מתוך זה, כל הרגשות היושבים במקום הזה. המסע הוא הפירוק והריפוי של הרגשות הללו, וככל שאלו מתרפאים ה'לא' הולך ונעלם, ויש רק 'כן'. זהו חופש.
לומר 'כן' זה לצאת מהגבולות של האני, לצאת מהגבולות של היודע, וללכת אל מציאות חדשה. הוויה חדשה, רחבה יותר, ללא גבולות. זוהי אחדות, ובאחדות האדם, ברמה עמוקה מאוד, איננו קיים יותר.
אנשים לא מבינים. זו בעיה, בעיה חמורה עם חופש. כשאנשים לומדים להגיד 'כן' הם מרגישים שהם מאבדים את עצמם, את חופש הבחירה שלהם, את מי שהם, את ההגדרה העצמית שלהם, שרובה ככולה מתבססת על פחד.
זה משחק האהבה-שנאה בגדול ביותר בתולדות האנושות. מצד אחד אתם מייצרים עולם רגשי-מנטלי גדול מאוד המבוסס כולו על פחד מפני עתיד בלתי ידוע, סוף שאיננו נראה לעין. אתם משקיעים כל כך הרבה בשביל למנוע מהסוף הזה לבוא. אך בו זמנית, כל המבנה הזה, ככל שהזמן עובר הופך להיות אתם, וכך, כאשר בא אליכם אדם ומציע לכם הזדמנות להיפרד ממה שאתם מזהים אותו כאתם, אתם נבהלים וסוגרים את הדלת.
אך הפחד אשר יוצר את כל העולם הזה הוא איננו אתם. חופש הוא דבר אמיתי, אהבה לא באמת נעלמת, היא לא נגמרת. השפע נעלם כשהאדם מפנה לו עורף, לא משום סיבה אחרת. אלו משחקים של אהבה-שנאה – אתם שונאים את הפחד, אתם מתעבים את האיום ומחפשים דרכים להיפרד מזה, לחיות בשקט, לחיות טוב יותר, אך בכל פעם ששינוי כזה מתחיל לקרות אתם נבהלים, משום שאתם חושבים שאתם נפרדים מעצמכם.
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב- 2.1.03