הפחד שלך מלהיות קשוחה זה פחד מעניין. אולי את מפחדת לגלות רכות. אפשר לתאר כעס ולומר שכעס משתחרר כאשר רובד של סגירות אשר עוטף את הלב בבת אחת מתפוצץ; אנרגיה אשר הייתה סגורה ועמידה, נוקשה לאורך זמן, כאשר היא מתפוררת, היא לא נמסה, היא יכולה להתפוצץ. היא הופכת לאש, והאש נחווית ככעס.
כל שכבה של נוקשות שיורדת מהלב מפנה מקום לרכות. כאשר את פוגשת את הנוקשות שלך או את הכעס שלך, הדבר שאת מפחדת ממנו זה מה שהמפגש הזה עושה, ומה שהמפגש הזה עושה הוא משנה את מי שאת, משום שאת עוברת מקשיחות שהכרת לרכות. את לא עוברת ממצב של מה שאת מכירה ליותר קשיחות.
מה שקורה זה שאת מגלה שיש בתוכך קשיחות ואת מגלה בדיוק כשהיא יוצאת ומפנה מקום לרכות. אז, כשאת מגלה שהיא יוצאת ממך, את נבהלת שאת הופכת להיות כזו, אבל זה בדיוק הפוך ממה שקורה. זה כמו לגלות שיש לך אורח בדיוק כשהוא נפרד ממך בדלת. את מופתעת כשמגיע אורח כשהוא בכלל לא מגיע, הוא יוצא. אי הבנה של הדרך בה התהליך עובד. כשאורח עומד בתוך הבית שלך ליד הדלת הסגורה, והוא עומד עם הפנים לדלת ומסתובב להגיד לך שלום, זה לא אומר שהוא נכנס. זה שאת משחררת כעס לא אומרת שאת נהיית קשוחה.
התקבל בתקשור בתל-אביב ב-14.2.02
