תסכול נולד מנתק. הוא נולד מנתק בין המיינד לבין הרגשות. תסכול זה התנשאות, התנשאות של השכל, של ההגיון, של הציפיות, על הרגשות, על מה שקורה, על מה שנמצא.
תסכול זה סוג של קבעון, ושימו לב, שהוא עולה בכל פעם שדבר מה נחשף. תסכול עולה, משום שאתם רגילים להסתיר ולהדחיק את מה שאינכם אוהבים בעצמכם, כך שתוכלו להציג בפני עצמכם ובפני העולם סוג של מסיכה, סוג של אישיות מסויימת, של מי שאתם. אתם משקיעים הרבה אנרגיה בלשמור על זה, ואז, ברגע מסויים, הרגשות שלכם חושפים אמת אחרת, שיש פער בינה לבין מה שאתם חושבים שאתם, בינה לבין מה שאתם רוצים להיות. אולי בינה לבין מה שהייתם פעם.
ואז, כשהשליטה נשברת, כשהאגו נפגע, יש צורך להשתנות, יש צורך לקחת אחריות ולפגוש בתוך עצמכם חלק, שלא חשבתם שהוא שם, שלא ידעתם שהוא שם, או שקיוויתם שלא תראו אותו לעולם. אז אתם נכנסים לקורבנות, נהיים מתוסכלים, הופכים להיות מתנשאים ואולי אף ציניים כלפי מה שאתם פוגשים בתוך עצמכם. אתם רוצים שזה יילך, שזה לא יהיה, ואז אתם הולכים לכמה שיותר טיפולים או מדברים עם כמה שיותר אנשים או עושים הרבה עבודה, בשביל להעלים את זה.
זוהי איננה עבודה של ריפוי. לעיתים היא נראית כך, אך בסופו של דבר, בכל פעם שאתם מטפלים במקומות הפגועים שלכם מתוך התסכול וההתנשאות, אתם בעצם מבצעים סוג של הדחקה.
הרגשות קיימים. כך גם הדפוסים שהם יוצרים, ובכל פעם שפחד, או כל רגש אשר הפחד יוצר, נחשפים, ובכל פעם שדפוס של פחד נחשף, זה קורה משום שמשהו צריך להשתנות, משהו צריך לזוז. אם תסכימו לזוז יחד עם זה, אם תסכימו ללכת עם הנהר באופן שבו הוא זורם, אז תגלו הפתעות לאורך הדרך. אם תמשיכו להתבצר במה שאתם יודעים, ותלחמו בשינוי, אז יש סבל.
בסופו של דבר, המסע שאתם עושים, המסע שאנו מתווים, הוא מסע של אהבה. האהבה היא אלוהות אשר אומרת כן, אשר נותנת מקום לכל מה שיש. והחשוב הוא בלהיות אהבה, כמה שאפשר, למי שאתם, להרחיב את מעגל שיתוף הפעולה הפנימי, את מעגל התמיכה העצמי שלכם.
לזהות היכן אתם בביקורת על רגשות שלכם, היכן אתם בתסכול מהדפוסים שלכם, ולהיזהר שלא ליפול אל תוך הפח של ההתנשאות הזאת. לתת מקום לתסכול, לתת מקום לביקורת, ורק לזכור שהם אינם האמת. הם אינם מדברים מתוך הלב, אלא מתוך הפחד. ובו זמנית לתת מקום לדבר שעליו יש את הביקורת, שהוא כביכול יוצר את התסכול; אותו מקום פגוע, אותו מקום צריך, אותו מקום מפחד, אותו מקום סגור, אותו מקום שותק. שם טמון בסופו של דבר המפתח לשינוי, אך שינוי יכול לקרות רק אם אתם באמת באמת באמת מוכנים להיות. אם תסכימו להיות צורך או שתיקה או נעילה או דיבורים בלתי פוסקים, אם תסכימו להיות נוקשות, אם תסכימו להיות, ללא תנאי, אז תגלו כמה מהר דברים יכולים להשתנות.
זהו הדבר אשר עושה מגע, וההסכמה לגעת באופן בלתי אמצעי במי שאתם באמת. לגעת ברגש עד שתהפכו להיות רגש, לא להירתע ולהרחיק את הידיים מאותם מקומות בתוך עצמכם שאינכם אוהבים כשאתם פוגשים אותם, אלא ללטף אותם, ולחבק אותם, עד שהאלכימיה תיווצר מאליה. אם תסכימו לגעת ולחבק את המקומות הללו, אז תגלו במהרה כיצד יותר שפע ויותר אהבה, כיצד מגע, הופכים להיות חלק מהחיים שלכם.
קחו מתוך הערב הזה את הנושאים אשר עלו. המשיכו ליישם את אומנות האהבה גם בתחומים הללו. שימו לב לתסכול, לביקורת, שימו לב להתנשאות ולציניות. שימו לב אליהם. תנו גם להם להיות, אך זכרו שהם אינם האמת. זהו זמן חשוב, משום שאלכימיה רבת עוצמה יכולה להתרחש בימים הללו, אם תסכימו לחבק את מה שהשכל אומר לכם שממנו כדאי להתרחק.
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב- 24.10.02
