אתמול קרה משהו מופלא.
עשיתי אתמול תקשור אישי למישהי אצלי בבית. בתחילת התקשור, כמו תמיד, טוהר דיברו אליה, העבירו לה מסר מסויים.
אבל המסר הזה היה שונה מהרגיל: הם נתנו לה פיסת מידע ביחס ליצירת מציאות שהם לא נתנו מעולם. פיסת מידע בנויה היטב, עמוקה, ממוקדת וחשובה.
בתחילת הדברים הם אמרו שהם לא בהכרח מחדשים וכי המידע עשוי להיות מוכר, אבל עבורי היה הרבה חדש במסר הזה.
מאחר והמידע יכול לסייע לעוד אנשים, אני מביא אותו לכאן, מתומלל וערוך. קצת ארוך אבל שווה, ממש שווה:
"יש במסע בעולם הזה עבור בני אדם אתגר מסוים, הקשור ביכולת לנוע קדימה.
"הכוונה היא לתנועה שאיננה פיזית, אלא תנועה תודעתית של מסע התפתחות.
"בתנועה מסוימת זו ישנו אתגר – כיצד הולכים קדימה מבלי לשחזר את העבר. כיצד משאירים אותו מאחור ומאפשרים למהות חדשה ולמציאות חדשה להתממש.
"אנו מבקשים לומר ביחס לזה מספר מילים, להזכיר דבר מה שעשוי לעזור בהמשך הדרך.
"ישנם שני דברים עיקריים היוצרים שחזור של העבר. האחד והעיקרי הוא אשמה, אשמה על מי שהיית, על מה שעשית ועל מה שלא עשית. על איך שהתנהגת ואיך שלא התנהגת, על איך שהרגשת וחשבת או לא הרגשת ולא חשבת.
"האשמה משמשת כמעין דבק, היא משאירה את התודעה של האדם בעבר, ומתוך זה יש קושי רב לנוע קדימה. מדוע? משום שהאשמה מבקשת כפרה, ומתוך זה נוצרת שוב ושוב מציאות אשר משחזרת אירועים הדומים במידה כזו או אחרת למה שהיה, זאת בשביל ליצור מעין תיקון.
"האמת היא שאין צורך לתקן שום דבר, אלא לראות את העבר בפרספקטיבה הנכונה. כלומר, להסכים לראות מציאות ככזו אשר היתה נכונה. לראות מציאות ולבחון מה אפשר ללמוד ממנה. מה אפשר לאמץ, מה אפשר לשנות. הלמידה מהעבר אינה כזו האומרת 'הייתי לא בסדר'. זו פעמים רבות המסקנה אבל היא לעולם אינה המסקנה הנכונה מנקודת המבט שלנו, ואנו מבקשים להזכיר זאת.
"כאשר את מתמודדת עם אשמה ביחס לעבר כזה או אחר, אפשר לבחון מה יש ללמוד מזה – מה לאמץ, מה לרפא. אבל כדאי לזכור שלעולם המסקנה 'הייתי לא בסדר ולכן עלי להלקות את עצמי' לא תהיה המסקנה הנכונה.
"הדבר השני אשר מקשה על תנועה הוא פחד, פחד מפני מה שיכול לקרות. זה קשור באי ודאות ובאפשרות שבתוך שדה של אי ודאות יקרה משהו איום ונורא.
"כיצד בני אדם, באופן לא מודע, מתמודדים עם אי ודאות ופחד? הם משליכים על העתיד את העבר שלהם, הם מדמיינים את מה שהיה. לעיתים רוצים יותר מזה ולעיתים רוצים בדיוק כמו זה ולעיתים הם רוצים הכל רק לא זה. כך או כך, הדימיון הוא תמיד ביחס למה שהיה.
"זה מאתגר, משום שהיכולת לדמיין מבוססת על האדם, והאדם הוא בין השאר ניסיון חייו. אז איך מדמיינים עתיד מבלי להשוות אותו לשום דבר? מבלי שתהיה נקודת ייחוס כזו או אחרת? זה בהחלט מאתגר.
"הפתרון לכך הוא די פשוט – לא צריך לדמיין שום דבר. כדי ליצור מציאות חדשה את לא צריכה לדמיין אותה, את צריכה להרפות ולאפשר לנכון ביותר עבורך, לטוב ביותר עבורך, להתממש.
"אין צורך לדמיין את העתיד אלא לסמוך על הבריאה שהיא לטובתך. זו הנקודה המשמעותית – האמון. כשהאמון פגוע יש פחד, משום שכשהאמון פגוע בני האדם חושבים שהם צריכים לדמיין, אבל הם לא מבינים שבכך הם מגבילים את האפשרות של העתיד שלהם להיות שונה מהעבר שלהם.
"לכן, כדי להתמודד עם זה, הדבר הנכון הוא לחזק את האמון בבריאה, את ההבנה כי הבריאה היא לטובתך.
"כך, כאשר את רואה את העבר שלך בעיניים מפוקחות, ללא אשמה או האשמה, כאשר את מאפשרת למציאות חדשה להיווצר מתוך אמון בבריאה, עתיד חדש יכול לקרות, דבר מה חדש יכול להיוולד. זה יכול להיות פנימי או חיצוני, אין זה משנה. אז האפשרות לדבר מה חדש, שהוא הנכון עבורך, שהוא הטוב עבורך, שהוא המאפשר הגשמה והתפתחות, יכולה להתממש ביתר קלות".
