– אני רוצה לדעת על התקפות הפחדים. אני לא יכולה להתייחס אליהם כאילו זה לא אני, להתבונן בהם. גם ככל שאנו עושים עוד צעדים לתוך האור, פחדים נראים יותר גדולים. איך להתייחס לזה?
"האתגר של בני האדם בכל הקשור בפחד נובע מהאמונה או מהתפיסה שהפחד אומר אמת. מאחר ופחד הוא רגש – אמנם בבסיס שלו פחד הוא דעה, אבל בעולם פיזי זה הוא רגש; ומאחר ואתם חווים אותו; הרי שהחוויה נותנת תוקף לפחד. החוויה הופכת את הפחד לאמת: אם את מפחדת, זה אומר שיש ממה לפחד. הרי אם לא היה ממה לפחד לא היית מפחדת".
– נכון.
"לא נכון. כלומר, נכון מנקודת המבט שלך, מהחוויה שלך, בהחלט. מנקודת המבט שלנו זה אינו תמיד נכון.
"לעיתים הפחד מעיד על סכנה, לעיתים הוא מעיד על תחום שלא כדאי להתקרב אליו, בהחלט. אבל פעמים רבות הוא תולדה של זיכרונות שאינם קשורים בהווה. את עשויה בהחלט לפחד מהרעיון להכניס יד לתוך אש בוערת, אבל את גם עשויה להרגיש כאשר את נמצאת במקום גבוה כאילו את עולה בלהבות. האחד הוא נכון, השני אינו נכון. השני נובע מזיכרונות עבר, הפחד הזה אינו קשור לחיים הללו. מקום גבוה לא מסכן אותך במרבית המוחלט של המקרים. בכל זאת הפחד תמיד יעבוד, גם אם במציאות הפיזית אין ממה לפחד.
"פחד מסוג זה, שבני אדם מגדירים כפוביה, אפשר יותר בקלות לראות שהוא אינו קשור במציאות. פחדים אחרים נראים יותר אמיתיים משום שקשה להפריד בינם לבין המציאות. הסכנה שהפחד מתריע מפניה יכולה להיתפס יותר כאמיתית, במיוחד אם לאדם אין דרך לדעת מה קורה או לא קורה, מה יכול לקרות או לא יכול לקרות. אז מתקיים אתגר.
"פחד, במהותו, מדבר על כך שכל דבר שמתחיל יש לו סוף. זה נכון במידה מסוימת בעולם פיזי של בני אדם, ישנם שינויים שלא ניתן להחזירם לאחור, בהחלט. אפשר לדבר בעולם של בני אדם על פרידות ועל שינויים אשר יכולים לעורר פחד. אבל המהות של הדברים לא משתנה לעולם. כלומר, היא לא מסתיימת. היא מתפתחת, בהחלט. אפשר לומר שהיא משתנה. אבל היא לא מסתיימת.
"את לא מסתיימת. מי שאת אינו מסתיים. כל שאר החלקים שיכולים להשתנות הם לא את. הם חלק ממך, בהחלט, אבל הם לא את. לכן, כאשר את מפחדת לאבד, מפחדת לאבד את מי שהוא לא את, ככל שאפשר הרפי ואפשרי לפחד להיות, אפשרי לשינוי להיות, אפשרי למציאות להיות. כך גדלה האפשרות לגלות, בתוך החוויה, כי מה שאת מפחדת לאבד הוא אינו את, כי זו המפחדת לאבד היא אינה את, וכי את, גם אם מתפתחת, לעולם אינך מסתיימת".
