אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, מרחב נוסף. מקום שהוא איננו מקום, ובכל זאת הוא מאפשר גדילה והתפתחות. אנו רוצים כמנהגנו לדבר במפגש זה על מה שקורה בזמן הזה ועל מה שימשיך לקרות בזמן הזה ובזמן שעתיד לבוא.
אפשר בהחלט לומר שישנה דרישה חד משמעית לעמוד מול אמת. מה שהתחיל בעבר כבקשה, גדל והפך לדרישה. דרישה לעמוד מול אמת, מול דברים הפועלים זה זמן ויוצרים מציאות מזה זמן. לעמוד מול הדברים הללו כפי שהם.
למרות שהדברים עשויים להרגיש הפוך מכך, אפשר לומר על הזמן הזה שהכל נעצר. באמצע נסיעה, לעיתים באמצע דהירה, מישהו הרים את הבלם, לחץ על הברקס, כי צריך לעצור ולראות אמת.
הפער בין האופן שבו האנרגיה פועלת והמהירות שבה היא נעה לבין הצורך לעמוד במקום ולראות אמת, יוצר קושי גדול בזמן הזה. גם אם האמת איננה בהכרח בלתי אפשרית; גם אם האמת איננה בהכרח קשה מנשוא; גם אז, ההכרח החד משמעי לעמוד מול אמת הופך את החוויה הרגשית לקשה מאוד.
אז יש את מה שאפשר להגדירו כעמידה במקום, ויש אמת שאתם עומדים מולה. לעיתים היא איננה חדשה, לעיתים זו אמת שחוזרת על עצמה. אבל בזמן הזה נדמה, כי אין יותר לאן ללכת, שאי אפשר לברוח, שיש הכרח לעמוד מול דברים כפי שהם.
מלחמה של פחד
דבר אחד שקורה בזמן הזה הוא שאתם מנסים לברוח בצורה כזו או אחרת ולהלחם בהכרח הזה. להמשיך את מה שהיה עד כה, לשחזר או להחזיר מידה של התעלמות, מידה של הכחשה, שלא היתה עד כה. ליצור אותה מחדש, כמו מדימיון, ולהאחז במשהו שכבר איננו.
המלחמה הזו נובעת מתוך פחד. פחד שהוא לעיתים חזק מאוד, לעיתים עמוק מאוד, יסודי מאוד, משום שאותה אמת גם אם היא איננה קשה, היא מפחידה. משום שאחרי העמידה הזו מול אמת, דברים אינם יכולים להמשיך כפי שהם היו.
כך שהנקודה הזו שבה המציאות דורשת מכם, שבה הלב דורש מכם לעמוד במקום, זו נקודה של שינוי, וככזו היא מאיימת מאוד. גם אם מהותו היא חיובית, גם הוא פחות חיובי עבורכם, האיום שהשינוי הזה מביא איתו הוא מוחשי וברור, והוא משפיע עליכם מאוד.
אנו מציעים בזמן הזה לפחד, לרעוד מפחד. אם יש כעס, אם יש חוויה פנימית של מלחמה, אז עשו כל מה שאתם יכולים כדי לכעוס. להוציא החוצה מתוך הפנימיות רגשות של מלחמה.
תנו מקום לפחד, באותה המידה שכדאי לתת מקום לאותה אמת שעליכם לראות. אותה אמת מסויימת, שממנה כבר לא ניתן לברוח.
רוקמים מציאות חדשה
יש דבר מה נוסף אשר קורה בזמן הזה. לעיתים אתם שמים לב לכך ולעיתים עדיין לא, אבל כדאי לעקוב אחר המציאות, לראות את מה שאנו אומרים. בתוך כל מה שקורה בזמן הזה, גם מתחילה להרקם תוכנית חדשה. מתחילה להרקם מציאות חדשה.
אתם בחוויה הרגשית שלכם, היומיומית, במרבית מהזמן נדרשים לעמוד מול אמת שהיא חלק מהעבר, ובו זמנית נרקמת המציאות שהיא מציאות של עתיד. לעיתים מדובר בהתחלה זהירה מאוד, כמעט לא מורגשת, לעיתים יש לה יותר נוכחות, אכל כך או כך, המגמה בזמן הזה היא לבנות וליצור דבר מה חדש.
הזמן אוזל
במובנים מסויימים, מסויימים מאוד, בעולם הזה שבו אתם חיים הולך ואוזל הזמן. לא משום השנה שבה אתם חיים, ולא משום תאריך מסויים שאליו בני האדם מחכים, משום שהזמן ימשיך גם אחרי התאריך. התהליכים ימשיכו גם כשהשנה תסתיים, אין זה סוף הזמן ואין זה סוף העולם.
ובכל זאת אפשר לומר שאין זמן, שהוא הולך ואוזל. יש אחריות גדולה יותר מבעבר שיש לקחת, גם על העבר וגם על העתיד. הפחד הנמצא מתחת למלחמה הוא איננו ממה שהיה אלא ממה שיהיה. גם אם מדובר במשהו שהוא טוב במהותו, הפחד ממשיך לצעוק, הרצון הקולקטיבי נדמה לנו הוא להסתתר ולברוח. אם אפשר לומר אף להעלם.
מה שמדובר על השנה הזו, על התאריך המסויים בסוף השנה הזו, הוא מה שקורה בחוויה הפנימית של בני האדם – סוף, והסוף נתפס כסוף. דבר סופי שאין לו המשכיות. שאין לו תקווה.
תזכורת של תקווה
אנו באים להזכיר בזמן הזה שהתקווה עדיין קיימת. גם דברים מגיעים לסופם לעיתים, גם אם העמידה מול העבר, מול האמת המסויימת היא קשה ומורכבת, יש דבר מה חדש אשר מתחיל להיווצר.
האופן שבו אתם עומדים מול אמת מסויימת, האופן בו המציאות עובדת, הוא באופן חד משמעי כדי להניע אתכם קדימה, למציאות חדשה.
יש משקל מיותר שהוא איננו פיזי, שאתם סוחבים איתכם, והאופן שבו האנרגיה זזה, האופן שבו היא הולכת ונבנית, דורשת מכם קלילות גדולה יותר. מטענים של כובד הופכים להיות מורכבים מדי, קשים מדי, בשביל להמשיך איתם קדימה. לכן יש צורך לעמוד מול אמת מסויימת בשביל להפרד ממנה, בשביל להמשיך קדימה למציאות חדשה, רכה יותר, נכונה יותר, מלאה יותר.
אז שימו לב לכעס או למלחמה אם יש, ותנו מקום לפחד. הסכימו לראות את מה שיש לכם לראות. אנו כאן כדי להזכיר שיש מעבר למה שאתם רואים; יש מעבר למה שאתם מרגישים. גם אם החוויה היא לעיתים חוויה של סוף, הדברים ימשיכו להתפתח.
אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
