אם כך, שלום.
אנו מתחילים מפגש נוסף. מפגש של תקווה, מפגש בסימן עלייה. אבל עלייה דורשת שינוי, ושינוי הוא תנועה לא כל כך פופולארית, לא בפוליטיקה ולא בלבבות של בני האדם.
יש רצון עז להישאר במקום, וגם אם סוף המסע, מהות המסע, היא החזרה לגן עדן, הרי שהעיקרון הבסיסי שמהווה את מרבית הקיום האנושי הוא הרצון להישאר במוכר ובידוע. השינוי נתפס ראשית כל כאיום.
האיום הזה מפני שינוי הביא אתכם כבני אדם ליצור לעצמכם מבנים ותעשיות שמטרתם לשמור על המבנה הקיים, לשמור על המוכר ולהבטיח המשכיות במידה ומה שמוכר מתפרק ומשתנה ונפגע. כך במידה רבה אתם מצליחים מרבית מהזמן לחיות את החיים מבלי לחוות את העבודה שהשינוי מתחולל כל הזמן. אפשר לומר שאתם מחזיקים בצורה הזו את הראש מעל המים, אבל דווקא במקרה מסוג זה לצלול אל תוך המים היא הדרך הנכונה יותר להתקיים.
מה שקורה כשאתם מצליחים מרבית הזמן לא לחוות את השינוי שמתחולל בחיים, התוצאה של זה היא קפאון הולך וגדל. אתם מפתחים סוג של תקיעות והזדהות עמוקה עם מה שאתם מכירים. מאחר והחיים הם שינוי תמידי, ובחיים יש נקודות שהשינוי הוא גדול מאוד, הרי שכאשר אתם מגיעים אל אותן נקודות שבהן אותן מערכות ותעשיות אינן מצליחות לשמור עליכם מפני ההתמודדות עם השינוי, הרי שבאותן נקודות בדרך כלל אתם מתפרקים. החוויה של השינוי שמגיעה היא כה עוצמתית וכה נדירה, עד שאינכם מסוגלים להכיל את העוצמה של החוויה, ההתפרקות גם אם היא אולי נשמעת חיובית במהות, הרבה פעמים היא שלילית, משום שההתפרקות היא של התפיסה, של הזהות, של ההגדרה העצמית.
ההתפרקות יוצרת שבר שאינו מתאחה, שבר ועוד שבר, וכאשר האדם חי חיים כאלה מגיע לתחילת סופם של חייו, אוסף השברים הופכים אותו במרבית הפעמים לאדם שבור.
האלטרנטיבה לאותן תהפוכות ומהמורות בחיים, הדרך לשמור על עצמכם בריאים מנטלית ובריאים רגשית בתוך החיים היא לחוות בצורה אינטימית יותר את השינוי שהם מכילים בתוכם.
עוברים דירה
במובן מסוים אפשר לומר שעליכם לצאת מההכחשה שאתם חיים בה. במובן אחר אפשר לומר שנדרשת מידה רבה של גמישות, של יכולת לעבור ממצב למצב משום שזו המהות של שינוי, מעבר ממצב למצב.
מה קורה בזמן הזה אשר קשור לעניינים של שינוי? יש פוטנציאל של תקווה, שינוי מתחולל מתחת לפני הקרקע והוא עתיד לצוף ולעלות ולהתגלות במידה ותהיה המוכנות לכך. זהו שינוי חיובי, אבל העובדה שהוא מתחולל כעת מתחת לפני הקרקע, במקום פחות גלוי של המציאות, ברבדים הנסתרים שלה, מחוללת זעזועים ברבדים הידועים והמוכרים. אתם רואים זאת היטב בכותרות העיתונים, אלה שאתם קונים במכולת ואלו שאתם קוראים בפנים. גם העיתונים הפנימיים וגם אלו החיצוניים מלאים בכותרות מזעזעות. הן מזעזעות אך עדיין לא מזיזות, הן לא מזיזות משום שההצמדות שלכם למה שאתם מכירים היא כה גדולה, האמונה שמה שאתם מכירים הוא טוב לכם היא כה גדולה, היא כה משפיעה, עד שאתם מתקשים להאמין ולהסכים לעבור ממה שידוע ומוכר למה שחדש ומוכר. משום שזוהי מהות המעבר, ממוכר למוכר, ובכל זאת, מאנרגיה ישנה ותיקה ומוכרת לאנרגיה שהיא חדשה ובכל זאת מוכרת. למעשה, אתם נמצאים במעבר מורכב של דירה. מעבר דירה תודעתי.
מעבר הדירה הזה, נדמה לנו שהוא מורכב משום שמה שאתם רגילים אליו, אתם נצמדים אליו. כך שהמפגש שלנו הערב עוסק נדמה לנו יותר מכל במוות. הוא עוסק בהסכמה למות, לתת לחלק ישן ומוכר בתוככם, חלק ישן ומוכר מכם, למות.
זהו זמן להסתכל היטב פנימה ולבדוק על איזה חלק עליכם להסכים לוותר, מאיזה חלק עליכם להסכים להפרד. איזה חלק מהאישיות שלכם הגיע זמנו למות, בשביל שחלק חדש יוכל להיוולד, בשביל שאנרגיה חדשה תוכל להתחיל להיווצר. כיצד מגיעים לתשובה לשאלה הזו? יותר חשוב מכך, כיצד מגלים מהו החלק? התשובה אינה חשובה אך הגילוי הפנימי, הליך הפרידה מאותו החלק שממנו אתם נפרדים, הוא הדבר החשוב.
סימני פרידה
בשביל להגיע אל אותו החלק, בשביל לגלות מהו, כדאי לתת מעט סימנים בדרך.
הסימן העיקרי לאותה מהות ממנה אתם צריכים להסכים להפרד היא התחושה שאתם מרגישים באותו הרגע. בדרך כלל הדבר ממנו עליכם להסכים להפרד הוא הדבר שגורם לכם לסבול. משום שהבית שאתם גדלתם בו יש בו מידה או אחרת של סבל והתנהגויות שיוצרות סבל. בשביל לעבור לבית חדש עליכם להפרד מאותן התנהגויות שגרמו לכם לסבול. הן יכולות להיות התנהגויות שונות – התנהגויות של אכילה או שתיה, התנהגויות של דיבור, ובעיקר התנהגויות הקשורות בתפיסה שלכם את עצמכם, בראייה הפנימית של מי שאתם ובאופן שבו המציאות שלכם עובדת וכיצד כדאי שהיא תעבוד.
ההתנהגויות הללו, התפיסות הללו, הן יוצרות סבל ומקורן בסבל, אבל בכל זאת מאחר והן התנהגויות ותפיסות שאתם מכירים מהבית, זה זמן שדורש מכם לחזור הביתה ולהפרד ממנו. להסתכל היטב אל תוך עצמכם ולהפתח לרעיון, לאפשרות של חוויה אחרת, תפיסה אחרת, התנהגות אחרת, שיש בה יותר כבוד, שיש בה יותר רכות, שיש בה יותר חמלה.
הדבר השני, או הסימן השני שאפשר לתת, שיעזור לכם לכוון – הקשיבו היטב לקולות בתוככם. התפיסה הזו, אותו חלק בכם אשר הגיע זמנו למות, השפה הבסיסית שלו, העיקרית שלו, היא שפת הלב. לומר 'לא' פעמים רבות, זו עשויה להיות מילת מפתח בדיאלוג שהוא מנהל. לפיכך זו תהיה המציאות שהוא ייוצר, מציאות שיש בה 'לא'.
מדוע כה קשה להפרד מהאנרגיה של 'לא'? נדמה לנו שהפחד הגדול שלכם הוא לאבד שליטה. אתם בטוחים שאם מישהו יתיר את כותונת המשוגעים ויפסיק לתת לכם כדורים פסיכיאטריים אתם תפרקו כל עול, ותשתוללו ברחבי העיר כמו מטורפים. כך אתם מסכימים לכבול את עצמכם בכבלים שונים ומשונים, ממשיים ופנימיים, כדי לשמור על עצמכם נורמאליים. הפחד מאיבוד השליטה, הפחד שאיבוד השליטה יוביל לשגעון וזהות הוא כה גדול, עד שהסכמתם לפני זמן רב לאמץ את ה'לא' בתור השפה הפנימית שלכם. כדאי בזמן הזה לבדוק מהו הדבר העיקרי שאתם מתנגדים לו, הדבר הבולט שאתם רגילים לומר לו 'לא'. היכן אתם מסרבים או מפחדים לעשות עוד צעד, צעד של אמון בתוך תהליך של איבוד שליטה, לאפשר יותר מקום לתפיסה חדשה, התנהגות חדשה וחוויה חדשה, גם אם האיום שעולה בתוככם הוא איום של שגעון.
חשוב להבין שבתהליך של שחרור פנימי אתם אט אט משנים זהות, או חוזרים לזהות טבעית יותר, אותנטית יותר. אבל החזרה אל הזהות האותנטית שלכם אין פירושה שגעון. אם תסתכלו היטב בכותרות העיתונים בכל העולמות אתם תראו, שהעולם שלכם במובנים רבים כבר השתגע. וזה קורה משום שבני האדם רוצים להיות נורמאליים. המאמץ להיות נורמאליים הוא כה גדול עד שההתנהגויות הופכת חריגות ומשוגעות, ויוצרות עולם שבמובנים מסוימים פוסע במהירות רבה אל עבר קיצו. במובנים אחרים הוא פוסע אל עבר לידתו מחדש, אך כך או כך זוהי איננה מציאות שפשוט להיות בה.
כך שהדרך הבריאה יותר שאנו מציעים לחיות בה בזמן הזה, בריאות רגשית ומנטלית, היא לשים לב לפחד שלכם משגעון, לשים לב ולהסכים לעשות את הצעד הנוסף לטובת האנרגיה החדשה שכבר מתקיימת בחיים, שכבר נמצאת בחיים.
הסימן השלישי שניתן לתת כדי לכוון אתכם אל אותו החלק בתוככם שרוצה או שהגיע זמנו למות – הוא קשור בהורים שלכם. בדרך כלל מה שאותו החלק בתוככם יגיד לכם יהיה תעתיק מדויק של משפטים ששמעתם בילדות שלכם מאלה שגידלו אתכם. לרוב אלו משפטים ששמעתם בעבר וחוברו מחדש במבנה מעט שונה, כך שהמקור מעט מטושטש, אבל אם תפרקו את הפסקאות שאתם מספרים לעצמכם בראש לכדי משפטים בודדים, אתם תזהו היטב את המקור שלהם. לרוב אלו יהיו דברים שההורים אמרו, וההורים יכולים להיות הפחדים באותה המידה שהם יכולים להיות ההורים עצמם.
כדאי לבדוק מהן התפיסות שבפנים שמשפיעות על חוויה ועל התנהגות, שאמצתם בבית, אשר יוצרות בכם סבל, משאירות אתכם במקום, במוכר ובידוע, ושומרות עליכם נורמאליים, ידועים לעצמכם ואולי אפשר לומר שפויים במידה קלינית זו או אחרת. הגיע הזמן לתת להן למות, הגיע הזמן לתת להן ללכת.
נשאלת שאלה בסוג כזה של מילים זה – איך נותנים לאותם חלקים למות. זו שאלה פופולארית, איך מחוללים טרנספורמציה. נדמה לנו שדרך נכונה לחולל טרנספורמציה היא לזהות את התקיעות, לזהות את ההאחזות שיש בכם ובמה שאתם מכירים ויודעים. לזהות את זה ולשהות בתוך זה, לחוות היטב את החיבה שלכם לצמצום, לחוות היטב את החיבה שלכם לעוד, לחוות היטב את האהבה שלכם למחלות, לחוות את היטב את החיבה שלכם לבדידות, לביקורת עצמית. לחוות היטב את אותה האחיזה, אם אפשר לנוח בתוכה. עד שהיא תנשור, עד שאי אפשר יהיה יותר.
הדבר דומה למה שהשותף שלנו עשה לצורך עבודה. קחו לדוגמא גלידה – אם תאכלו ממנה מעט זה עשוי להיות נחמד, אבל אם תאכלו רק גלידה, במשך יום או יומיים, אתם עשויים לקבל בחילה…
אז מה שאנו מציעים הוא לאכול הרבה מאותו החלק שבכם, שמדבר כמו ההורים שלכם, ששומר עליכם שפויים ונורמאליים, שאתם רוצים כבר שימות כדי להשתחרר ממנו. אנו מציעים שאם אתם רוצים להשתחרר ממנו הפכו אותו למנה העיקרית בתפריט שלכם. הכנסו עמוק אל תוך החוויה הזו, הכנסו עמוק אל תוך ההרגשה.
תופעות הגוף
עכשיו, מה תגלו בתוך הרגשות? בני האדם אינם אוהבים רגשות, הם בטוחים שהרגשות שלהם הם הכלא שלהם, שאם ירגישו הם לא ישתחררו מהם. אם כי אנו לא מבינים כיצד אדם יכול להשתחרר מעצם היותו בן אדם.
יש סיבה, פיתוי, המעודד כניסה אל תוך הרגשות. מהו הפיתוי? הפיתוי הוא שחרור. לא שחרור מלהרגיש, אלא שחרור מההצמדות אל אותן תפיסות. אותן תפיסות תופסות אתכם, וההסכמה להכנס ולחוות אותן יכולה להביא לשחרור מההשפעה שלהם. השחרור, נדמה לנו, הוא הדבר הרצוי, הוא הדבר שאליו אפשר להתכוון בזמן הזה.
רק שימו לב למה שקורה לכם בתוך התהליך הזה. מוות, כפי שאולי ידוע לחלק מכם, מלווה בתופעות. נדמה שבתקופות של מוות פנימי הגוף הפיזי מתחיל לחיות. הוא מתחיל לבטא מצוקות, כמו בחילופי עונות. זה יכול להתבטא בנשימה, בעור, זה יכול להתבטא באברים פנימיים שכואבים ואולי בכאלה חיצוניים. אתם עשויים לעיתים להרגיש שהאברים שלכם זזים ממקומם, ולעיתים אתם עשויים להרגיש שהם חוזרים למקום. לעיתים התחושה יכולה להיות כה מיקרוסקופית, עד שאתם עשויים לחוות תחושה בתאי הגוף עצמם.
חשוב לקחת זאת בחשבון, משום שהפרידה מהתפיסה, מהתנהגות שאינה הולמת יותר, מחייבת את הגוף הפיזי בהסתגלות.
היכן יושבת אותה אנרגיה, אותה חוויה, אותה תפיסה? בתאי הגוף, המהווים אתכם ברבדים הרגשיים שלהם. וכך, כשהרבדים הרגשיים של תאי הגוף משתנים גם הגוף עצמו משתנה יחד איתם. והגוף עשוי פתאום לדבר, סוג של מקהלה זה עשוי להיות לעיתים, מקהלה של גוף אחד – כאב כאן ומיחושים שם.
חשוב לזכור זאת, אם אתם מפחדים מאוד מהגוף שלכם ויש חשש לבעיות של ממש, הכלים לבדוק זאת ידועים, אבל כך או כך כדאי לזכור, שבתוך המוות הגוף עשוי מעט לסבול – וסבל כזכור לכם הוא מידת המאבק שאתם מנהלים בשינוי.
ככל שתאבקו פחות תסבלו פחות, אבל בכל מקרה, בהתאם למידת הקושי הפיזי והקושי הרגשי שעשוי להיות בימים אלו, כדאי וחשוב לזכור את החשיבות שבקבלת עזרה, למי שעדיין מאמין שטרנספורמציה אפשר לעשות לבד.
אנו מציעים שהמקום הנכון ביותר לחוות טרנספורמציה היא לא במערה כי אם במפגש אנושי של תמיכה. מצאו לעצמכם את התמיכה והעזרה לעבור טרנספורמציה. זה איננו חייב להיות קשה, זה עשוי אף להיות מהנה, משום שיש וקיים בכם החלק היודע להיכן אתם הולכים.
כפי שאמרנו, מדובר במעבר מהישן והמוכר לחדש והמוכר. אתם חוזרים לאנרגיה שהייתם בה, ויש במכלול של מי שאתם בזמן הזה ניצוץ של התרגשות מפוטנציאל השינוי. הניצוץ הזה עשוי שלא להיות מורגש מבעד לענני הכאב או הצער, אך אין זה אומר שהוא איננו קיים. ברגעים אפשר רק לזכור שהוא קיים, ברגעים אחרים אפשר לחוות את עצם קיומו.
אנו מזכירים את נוכחותו משום שהוא המדריך האמיתית אשר מוביל אתכם, הוא הקו לשל הלב המתקיים בתוככם ומזכיר לאן ללכת. גם הקושי העמוק יכול להוביל לפריחה מחודשת, אם תסכימו למות בתוכו.
ההסכמה למות היא זו שנדרשת בזמן הזה בשביל לעלות מחדש, בשביל לגלות מחדש את גן עדן.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
