אם כך, שלום.
אם כך, אנו נפגשים מחדש. מפגש נוסף, הזדמנות נוספת לגלות מעט ממה שנסתר, לגלות מעט את מה שאינו גלוי. אנו רוצים בערב זה, בזמן זה, לדבר מעט על מה שמתרחש; לדבר מעט על מה שכדאי שיתרחש.
הדבר הבולט בתוך המציאות שלכם, זו שהיא חיצונית וזו שהיא פנימית, היא מלחמה. היא מופיעה בצורות שונות, היא מופיעה בעוצמות שונות. היא מופיעה בתחומים שונים, חלקם על פניו מהסוג שאינו קשור ללחימה. המלחמה היא הדבר הבולט בזמן הזה.
גם אם הכיוון של הלחימה ברור; גם אם הבחירה היא בחירה של התפתחות, היא בחירה של התרחבות, עדיין המלחמה היא השלב שבו אתם נמצאים, המלחמה היא הדבר שבו כדאי להתמקד. זוהי ההתרחשות הדורשת מכם בזמן הזה את תשומת הלב.
מלחמה על שליטה
על מה אתם נלחמים? מי נלחם? אלו השאלות שיש לשאול. אנו נאמר מנקודת המבט שלנו שאתם נלחמים על שליטה. אתם נלחמים להאחז במה שאתם מכירים, במה שאתם יודעים.
מה שאתם מכירים ומה שאתם יודעים יכול לעיתים להיות דבר לא כל כך אידיאלי, זה יכול להיות דבר שאינו מהווה הגשמה של מי שאתם, הוא יכול להיות דבר שאינו עושה לכם הרגשה טובה ביניכם לבין עצמכם. עם זאת, זהו דבר שאתם מכירים, חלק מהזהות שלכם, חלק מתחושת הקיום שלכם, ועליו אתם נלחמים בזמן הזה.
האחיזה באותו חלק נותנת תחושה של בטחון, היא נותנת תחושה של קיימות, היא נותנת תחושה של שליטה. אתם נמצאים בזמנים בהם הכל מתפרק, יותר ויותר מהדברים כפי שהכרתם אותם הולכים ויוצאים וזזים ממקומם. מתנהגים אחרת, מגיבים אחרת, לעיתים נראים כאילו הם יוצאים מכלל שליטה. מערכות שלמות, לא רק בני אדם אישיים אלא מערכות שלמות מתנהגות בזמן הזה כאילו הן משתגעות. ההיגיון, גם זה שהוא נחשב בריא יותר, נדמה שאיננו בתוך המציאות.
מתוך החוויה הזו שבה הכל מתפרק, אתם מחפשים במה להאחז. מה שאתם מכירים, מה שאתם יודעים על עצמכם, על האופן שבו החיים שלכם צריכים להראות, על האופן שבו עליכם להתנהל ולהתנהג במציאות שלכם, אלו הדברים שבהם אתם נאחזים, אלו הדברים שנותנים לכם בטחון.
תחושה של מוות
מדוע זה כך, האופן שבו הדברים פועלים? משום שבתוך ההתפרקות הזו של הדברים כפי שהם, התחושה של המוות חזקה מאוד. מה שאתם מסוגלים לראות פעמים רבות מנקודת המבט שלכם הוא את הסוף בלבד. האפשרות של התחדשות, של אנרגיה חדשה, של התנהלות חדשה, של מציאות חדשה, פנימית וגם חיצונית, איננה נראה לכם בעין. מה שאתם רואים הוא רק סוף.
דיברנו רבות במפגש קודם על תחושה זו של סוף, הנמצאת ונוכחת בעוצמה רבה בזמן הזה. לא רק משום שאתם בנויים עם הידיעה שסוף אמור להגיע, אלא משום שבתוך ההתפרקות של המציאות אתם בטוחים שהסוף מתקרב.
אנו כאן כדי להזכיר בזמן הזה שאתם בוחרים אחרת. אנו כאן כדי להזכיר את הבחירה המשותפת של בני האדם בזמן הזה, שהיא בחירה של החדשות, יצירה של עולם אחר, עולם פנימי ועולם חיצוני המתנהל אחרת, על פי חוקים אחרים.
חוקי הפחד מתחלפים בחוקי הלב, ובתוך תקופה זו שאפשר להגדירה כתקופה של חפיפה, הכאוס גובר. כאשר הכאוס גובר, לכם מנקודת המבט האנושית, האישית, הרגשית, נדמה שהכל עומד להסתיים.
כשאתם נמצאים בתוך חוויה כזו של סוף אתם נאבקים על חייכם, למרות שאינכם עומדים בפני מוות שהוא פיזי. המוות שהוא רגשי, שהוא תודעתי, שהוא התנהגותי, המוות הזה נתפס כממשי מאוד, כמאיים מאוד, ואתם יוצאים לקרב.
מאחר ואתם חסרי אונים – אתם נמצאים בתוך תהליך שאין ביכולתכם לעצור – כל מה שאתם יכולים לעשות הוא להאחז בכוח במה שאתם מכירים.
לבחור בצמצום ובסבל
מה שאתם מכירים יכול להיות כמעט כל דבר. הוא יכול להיות אמונה מסויימת, דעה מסויימת על החיים, שאתם יכולים למצוא את עצמכם מגנים עליה בחירוף נפש, בתוך שיחות כאלו ואחרות.
זו יכולה להיות גישה מסויימת לחיים, נקודת מבט מסויימת שאתם מקדשים אותה, משום שאתם מאמינים שאין אחרת. זה יכול להיות דבר מה שקורה או לא קורה בחיים.
אם המציאות מביאה הזדמנות לגדילה – אם זה בתחום כלכלי, אם זה בתחום בריאותי, אם זה בתחום של מערכות יחסים – אתם עשויים להתרחק ממנה ולהאחז במה שאתם מכירים ויודעים, גם אם המשמעות היא צמצום, גם אם המשמעות היא התפשרות, גם אם המשמעות היא סבל. בתוך הסבל האנושי אתם מזהים את עצמכם; כשתחזרו ללב כבר לא תזכרו מי אתם, והלב הוא זה שנפקח, הלב הוא זה שמדבר, הלב הוא זה שמנווט.
להתמזג עם הצבע של אלוהים
החזרה ללב מחדדת ומחזקת את האינדיבידואליות, אבל היא גם ממוססת אותו בו זמנית. הלב אינו פועל יחיד ואינו פועל לבד. החיבור ללב הוא החיבור לקולקטיב, הוא החיבור לשיתוף הפעולה היוצר את הכל. ככל שאתם מתחברים והופכים להיות מי שאתם באמת, כך אתם הולכים ומאבדים את מי שאתם, את הזהות הנבדלת, זו שאתם יכולים להאחז בה ולהגיד 'זה אני'.
ככל שאתם מקשיבים ללב שלכם, ככל שאתם פועלים אחרי מה שהלב אומר, בעקבות מה שהלב אומר, אתם מחדדים את הצבע הייחודי של כל אחד מכם ובו זמנית מתמזגים עם הצבע של אלוהים.
כך שיש מעין פרדוקס בזמן הזה. הסוף שאתם בבטחון ידעתם שעומד להגיע בתקופת החיים הזו איננו עומד לבוא. התרבות הזו שבה אתם חיים בחרה מחדש, אתם בחרתם מחדש לגדול ולהתפתח, במקום להביא דברים אל סיומם. זוהי בחירה חדשה שיש לחזור ולהסתגל אליה. יש לחזור ולקחת עליה בעלות, לצמצם ועם הזמן להעלים את הפער בין אותה בחירה שנעשתה בתוך הלב לבין הגוף שלכם, שנוצר טרם לידתכם.
בו זמנית, ההתפתחות במובן אחר, עמוק יותר, מסתרי יותר, אולי פחות מובן, לוקחת אתכם אל עתיד שבתוכו אתם מאבדים יותר ויותר ממי שאתם. ככל שהלב יותר פתוח, ככל שהלב הופך לכוח הדומיננטי, כך אתם מאבדים חלק מהפחד והכאב שעטף אתכם, שיצר את הגבול, שיצר את האישיות. כאשר חלק מהאישיות עוזב אתכם, אז מה נשאר? יותר נכון, מי נשאר?
מי נשאר כשהכאב הולך, מי נמצא כשהפחד נרגע? מי נוכח מאחורי הכעס? מי נמצא מעבר למי שנמצא? כל זה הולך להתגלות אט אט בתוך מסע של התפתחות, וזה ימשיך להתגלות גם בהמשך.
ממלחמה להתמסרות
בזמן הזה, בנקודת הזמן הזו שבה אתם נמצאים, יש מלחמה חזקה מאוד. הפחד שבו אתם נמצאים חזק מאוד; הפחד מפני המוות, האמונה שהמוות פירושו סוף, אי ההבנה שהמוות פירושו לידה מחדש, אי ההבנה שאנרגיה איננה נגמרת אלא משנה צורה.
בתוך מה שאתם עוברים, בתהליך שבו אתם נמצאים, אתם אינכם עומדים למות; אתם עומדים להשתנות. אנו כאן הערב כדי להזכיר שאלו שינויים אתם בחרתם, אלו שינויים שאתם רציתם, שמטרתם להגשים את הפוטנציאל של מי שאתם בתוך הגוף הזה. אלו שינויים טובים במהותם המעוררים פחדים חזקים מאוד.
כדאי לזכור את מה שאנו אומרים, כי הדבר עשוי להביא מעט רגיעה, אולי נחמה, במצבים מאתגרים, ברגעים שהם לא פשוטים עבורכם. אנו מציעים בזמן הזה לשים לב למלחמה שלכם. אם יש כעס תנו לו לצאת, אם יש פחד תנו גם לו לצאת. לכו עם הרגשות שלכם. טפלו בהם. מצאו את הדרכים איך לאוורר החוצה את מה שאתם מרגישים.
מתוך האפשור הזה המלחמה יכולה להרגע, מתוכו ההתמסרות אל השינוי יכולה להתרחב, מתוך מה שנראה כנגמר, משהו חדש יכול להתחיל.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
