אם כך, שלום.
אפשר בהחלט לומר שמה שאנו עושים בזמן הזה הוא חדש גם עבורנו. יש בכך שמחה שמתקיימת, משום שישנם דברים לומר, שהם חדשים בחלקם, הבאים להביא אתכם למקום שהוא חדש במהותו.
אנו נאמר שכבני אדם, כמי שבחרו להכנס אל תוך גוף ולהפוך להיות בני אדם, יש לכם תחושה של געגוע. התחושה הזו של הגעגוע היא מעבר למוכר ולידוע. יש געגוע למקום שממנו אתם באים, מקום שאנו קוראים לו הבית. יש מי שיקרא לו גן-עדן, יש מי שיקרא לו אלוהים, אבל אנו קוראים לו הבית. זה המקום ממנו כל הנשמות מגיעות, זה המקום ממנו הכל מתחיל, זה המקום אליו כל הנשמות חוזרות, זה המקום שבו הכל מסתיים.
הגעגוע הזה מלווה אתכם כי אתם נמצאים בגוף. הוא חלק, אם תרצו, מה-DNA, הוא דוחף אתכם לחפש ולפרוץ גבולות. הגעגוע הזה הוא הבסיס של תהליך ההתפתחות, של תהליך היצירה. משום כך המין האנושי הוא המין היחיד בכדור הארץ הנמצא כל העת בתהליך של התפתחות, בתהליך של גדילה ושינויים.
אתם אינכם רק ממציאים מחדש את העולם שלכם, אתם מחפשים למעשה דרך לחזור הביתה. להרגיש פעם נוספת, בעודכם בגוף, כפי שאתם זוכרים שהרגשתם לפני שהגעתם לגוף.
הגעגוע הזה נמצא בבסיס של מי שאתם, והוא משפיע עליכם בצורות שונות. אנו נאמר כמה מילים בהקשר של אוכל.
כפי שאפשר אולי להבין, הרעב והגעגוע אחד הם. חלק ממה שיוצר את התחושה של רעב שאין לו סוף נמצא מעבר לאוכל עצמו, זהו הגעגוע.
הגעגוע הוא לתחושה של אהבה, אהבה שאין לה גבול. משום כך פעמים רבות, מתוך געגוע אתם אוכלים. באכילה שאין לה גבול אתם מחזירים לעצמכם לכמה רגעים את התחושה שהיתה לכם לפני שהגעתם לגוף – אהבה שאין לה גבולות.
באכילה יש ביטוי של אהבה עצמית. גם אם האוכל איננו בהכרח אוכל אוהב, אכילה והזנה עצמית היא במהות שלה פעולה של אהבה. כאשר האכילה היא ללא גבול, זו ניסיון לפצות ולמלא חסר, למלא געגוע עמוק מאוד.
במובן מסוים אפשר לומר שאין לזה מוצא. אתם כאן בגוף, ואם אתם כאן בגוף תמיד יהיה געגוע. אם תמיד יהיה געגוע, תמיד יהיה רעב. אבל אין זה כך, משום שיש לכם את היכולת לעזור לעצמכם, לעשות שינוי. השינוי אפשרי, בין השאר, אם תחזרו אל התחושה הזו של געגוע.
מה שקורה באכילה שאין בה גבול, בניסיון למלא דרך אוכל געגוע, הוא שאתם אוכלים אוכל שהוא פיזי, שהוא חומרי, ופעמים רבות, הוא איננו מתאים למי שאתם. כאשר אתם עושים זאת, אתם מקרקעים את עצמכם יתר על המידה. אתם מחברים את עצמכם לגוף, ולמעשה מרחיקים את עצמכם מהבית.
אוכל שמתאים למי שאתם הוא אוכל שמקרב אתכם הביתה, הוא אוכל שמביא אהבה פנימה ונותן מענה לגעגוע. לעומת זאת, אוכל שנובע מתוך הגעגוע, אוכל שאין לו גבול, הוא אוכל שבא למלא געגוע אבל בסופו של דבר מגדיל אותו. זהו מעגל שאתם נמצאים בו לעיתים, מעגל שיכול להיות סגור וגם יכול להפתח.
אם תרצו, בנוסף לשאלת שנשאלו הערב לגבי מהו הרעב האמיתי, אנו מבקשים להוסיף פן נוסף, והוא הפן של הגעגוע. בתוך אכילה שאין בה גבול יש תחושה של עצב. חלק מהאתגר – ללמוד לשים גבול לאכילה – נובע מהצורך לחזור לעצב.
להיות עצובים, להתגעגע הביתה, דרך זה אפשר ללמוד איך להביא את תחושת הבית בעודכם בגוף. זו המטרה שבגללה אתם בעולם הזה, משום כך בחרתם להפרד מהבית ולהכנס לגוף – המטרה היא להביא לכאן, בעודכם חיים, תחושה של בית.
אכילה שיש בה אהבה, שיש בה הערכה וכבוד, שיש בה גבול, היא אכילה שמביאה איתה תחושה של בית. בשביל ליצור אותה, בשביל לייצב אותה, אנו ממליצים לחזור לתחושה של געגוע. לחזור לגעת במקום של עצב.
גם אם נדמה שלעצב אין גבול, אנו מבקשים להזכיר שאין זה כך. הרגש נמצא והוא גם יכול לחלוף. הוא דורש מידה של סבלנות, הוא דורש עזרה בדרך ממי שיכול לעזור. הרגש יכול לחלוף, זהי מהותו. מתוך זה אתם יכולים יותר ויותר ליצור לא רק הרגלי אכילה מאוזנים יותר, אלא גם חוויה פנימית שהיא אוהבת יותר.
התקבל בתקשור שנערך בבני-ברק ב-16.5.12