השיעור השלישי של הקורס מטאפיזיקה רגשית עוסק כל כולו במערכת העיכול. זו כידוע מערכת מורכבת בה משחקים תפקיד כמה וכמה איברים, כך ששיעור אחד אינו מספיק לכסות לעומק את כל תפקודה ומשמעותה של המערכת, על בעיותיה ומחלותיה.
למעשה, 12 פגישות על גוף האדם הן הבסיס בלבד, שכן יש הרבה מקום להעמיק ולחקור. אך מי שמתעניין בתחום, כמוני, בין אם הוא מטפל באנשים ובין אם לא, הידע שאילנה מעבירה בקורס – “קצר” ככל שהוא עשוי להראות – הוא פורץ דרך ומהפכני.
מהשיניים למעי הדק
מערכת העיכול מתחילה בפה ומסתיימת במעיים. בדרך יש כמה וכמה איברים, כל אחד עם תפקוד אחר, משמעות אחרת ובעיות משל עצמו העשויות להתגלות בו.
הכותרת שאילנה נתנה למערכת הזו היא “השליטה שבאין שליטה”, כותרת שאני בעצמי עוד בוהה בה ומנסה לעכל – כן, לעכל – את המשמעות שלה. רק לאחר שיעור או שניים היא הסבירה כי מדובר למעשה באדם היודע את עצמו, מחובר לעצמו, ולפיכך הוא אינו צריך לשלוט במציאות.
יש משמעויות נוספות למערכת העיכול. אחת העיקריות היא היותה טרנספורמטיבית. כלומר, יוצרת ממשהו מסוים משהו אחר. זו מהותנו הכוללת כבני אדם, ישויות שבאו לגוף כדי להתנסות ולהשתנות; בעיות במערכת הזו (ולא רק) נובעות בעקרון מחוסר תנועה, התנסות ושינוי.
מערכת העיכול קשורה לאגו שלנו, שכן היא המערכת הסופגת פנימה את מה שנכנס דרך הגבולות שלנו, ועוזרת לחזק ולבנות – או להחליש ולהרוס, תלוי מה נכנס פנימה – את מי שאנחנו. לכן, אנשים עם גבולות חזקים בינם לבין המציאות, המשקיעים אנרגיה בלסגור את עצמם, יסבלו מעצירות; אנשים ללא גבולות יתמודדו עם שלשול. וזו רק דוגמא אחת.
יש עוד הרבה, ואלו רק כמה דוגמאות קטנות: הססנות תקשה על הרצון והנחישות, ומכאן ייפגעו השיניים, שתפקידן לחתוך בנחישות את האוכל. הקיבה מפרידה בין עיקר לתפל ומקיאה את מה שאינו מתאים. לעיתים, זה עשוי להיות משהו רגשי שאנו צריכים להוציא החוצה, לא בהכרח פיזי. במעיים, העוסקות בהטמעם, יהיו בעיות כגון דלקת כשהאדם מטיל ספםק ועוצר לבדוק כל דבר, ואינו מאפשר לתהליך להתנהל באופן תקין, או כשהוא רץ קדימה ואינו מאפשר לתהליך להתממש.
ולא כתבתי מילה אחת על הקשר בין התריסריון להיווצרות הדתות בעולם. בשביל להבין את זה תצטרכו לקנות את הספרים של אילנה או לבוא לקורס.
מה אני אוכל – ומה אוכל אותי?
כל האיברים השונים במערכת העיכול מייצגים משמעויות שונות ומכאן גם בעיות שונות, ועל כל זה משפיעה כמובן התזונה שלנו. אילנה היא כידוע תזונאית וסוגיה זו תופסת חלק משמעותי בעבודה שלה. בהתאם, דיברנו הרבה בשיעור הזה על תזונה.
תזונה היא איננה רק מה שאנו אוכלים באופן פיזי; תזונה היא גם מה אנו אומרים לעצמנו, מה אנו עושים למען עצמנו, ומה לא. תזונה היא מידת הקבלה שיש לנו לעצמנו ומידת הדחייה העצמית, מידת הרכות שאנו מפגינים ביחס לעצמנו אל מול מידת הנוקשות.
כל אלו משתקפים באוכל, ושינוי תזונתי פיזי יכול לעזור משמעותית; אך אם השינוי אינו נעשה ברובד הרגשי-מנטלי, אין זה כמעט משנה מה נאכל.
זו תובנה שאני חי לפיה כבר כמה וכמה שנים, מטפל כל העת ברבדים הרגשיים המשפיעים (גם) על התזונה שלי. בשיעור הזה קיבלתי חיזוק להבנה הזו. זכור לי במיוחד החלק בו אילנה דיברה על ספיגה של מזון. שני אנשים האוכלים מזון עם סידן, אחד גופו מפרק את הסידן ולוקח אותו לעצמות, בעוד שגופו של השני לוקח את הסידן ומעביר למפרקים, ויוצר אט אט הסתיידות. על פניו, שניהם אוכלים נכון; אך בפועל, האחד בריא והשני נעשה חולה.
השאלות הסובבות את סוגיית התזונה מלוות אותי מאז פגשתי את אילנה לראשונה, והן ממשיכות גם היום: מי בתוכי אוכל את האוכל המסוים? מי אוהב אוכל – מתוקים למשל – שגורם לסבל לאיברים שונים בגוף? והמערכת הרי מדברת. אצלי היא לרוב מדברת בבעיות נשימה, אבל מערכת העיכול מתריעה על תזונה לקויה בעזרת צרבת, שלשול, עצירות וכד’.
עד כמה אנו מקשיבים לה? עד כמה אנו מוכנים ללמוד ממנה? אלו שאלות שלטעמי כל אחד צריך לשאול את עצמו, גם אם הוא לא לומד בקורס.