בשבוע האחרון שלי הייתי מלא בפחדים ודאגות, באופן יותר אינטנסיבי מהרגיל. רצף של אירועים הצליחו לטלטל אותי והפחדים השתלטו על הכל. התוצאה כוללת, בין השאר, ראש שקודח ממחשבות וניסיון להבין מה לא בסדר ומה לשנות.
ביום שלישי בערב, בעודי רואה טלוויזיה, קלטתי שאני צריך לנוח. לא באופן פיזי אלא רגשית, פנימית. אז התחלתי לדבר עם – טוהר? האלוהות? היקום? כל התשובות נכונות? – וביקשתי שיעזרו לי, כי אני לא יכול להמשיך לדאוג ולהתאמץ לפתור את מה שאני מתמודד איתו. אני יודע שאני לא רואה את כל האפשרויות ואת כל השינויים שיכולים לקרות, וביקשתי שייקחו ממני את הניסיון לפתור את הבעיה; שייקחו את המושכות במובן מסוים.
עשיתי את הטקס המאולתר הזה כמה וכמה פעמים באותו ערב. בכל פעם הרגשתי איך עוד רובד של מאמץ ופחד משתחררים ממני, ובכל פעם הרגשתי את צ'אקרת הכתר שלי רוטטת (אגב, בכל פעם שסיפרתי מה עברתי באותוערב, וגם כעת כשאני כותב את הסיפור, הצ'אקרה חוזרת לרטוט בעוצמה).
למחרת בבוקר קמתי עם הרגשה יותר קלה. כמה שעות לאחר מכן, אחרי שיחה עם חברה, משהו השתחרר לגמרי, וכל החוויה שהייתיבה נעלמה כמעט לגמרי.
אין זה אומר שהכל הסתדר, אין זה אומר שאין אי ודאות או פחד. אבל חזרה תחושת האמון שאיבדתי בשבוע האחרון, ויחד איתה הנחישות וההתלהבות לנוע בכיוון שנראה לי נכון, גם אם זה אומר להמשיך להיות באי הוודאות. אין סיכוי שאי הוודאות ייפסק, אבל המאמץ להתגבר עליו נעלם לעת עתה.
החיים שלנו מסובכים ומאתגרים, בואו נודה באמת. החיים רחוקים מפנטזיית דיסני כזו או אחרת, וגם מסע רוחני לא מבטיח שקט, יציבות וגאולה תמידיים.
מה שיכול לעזור לנו לחיות טוב יותר הוא לבקש עזרה. בין אם מחברים, מטפלים או מהרוח עצמה – כדאי לבקש עזרה ממי שאנו סומכים עליו. אי אפשר להסתדר לבד והניסיון לעשות זאת יכול ליצור מצוקה שרק הולכת וגדלה.
