תקשור זה נמסר ביום חמישי האחרון, בסדנת "יציבות חדשה". זו סדנה מתקשורת של ארבעה מפגשים שמיועדת להתאוששות מהמלחמה עם איראן. הפגישה הזו עסקה בחוסר אונים וחוסר תקווה – וטוהר, כמו תמיד, מוסרים במפגשים הללו מידע שרלבנטי הרבה מעבר לאירוע שלשמו התכנסנו.
התקשור עוסק בייאוש ובתקווה, והם מסבירים בו את חשיבותה של התקווה – ואת הפיתוי של הייאוש – באופן בהיר וברור. בימים כל כך קשים, זה תקשור שחשוב לקרוא:
"ישנו חוסר אונים רב שאתם חווים במהלך חייכם בכלל ובמלחמה בפרט. זאת, משום שאתם יכולים לעשות מעט מאוד כדי להשפיע על מציאות. אבל מציאות מצידה משפיעה עליכם השפעה רבה. בתוך חוויה זו, זה עשוי להיות מפתה להרגיש חוסר תקווה. הייאוש עשוי בהחלט להיות המרחב שבו תרגישו יותר בנוח.
"אם אתם קטנים לכאורה, חסרי השפעה לכאורה, הדרך שלכם להשפיע היא לדבוק בייאוש, להאמין לו. בדרך הזו אתם מחזירים לעצמכם מידה של ביטחון. זאת משום שהייאוש הוא סופי, הוא מוחלט, וביטחון נובע בדיוק מההרגשה של המוחלטות. התקווה, לעומת זאת, משאירה אתכם במרחב פגיע, ולא בטוח, משום שאין ודאות שהתקווה תתממש. לכן, תקווה הופכת להיות מקום שאתם עשויים להתרחק ממנו, לוותר עליו ולהישבר, להישבר בתוך הייאוש.
"אתם אומרים, הרוח יוצאת מהמפרשים. אנו אומרים, לא רק שהיא יוצאת מהמפרשים, במצבים כאלה הספינה כולה עלולה לטבוע. לכן פעמים רבות אנו אומרים, שתהיו מיואשים, אם זה מה שאתם מרגישים, אבל אל תתייאשו. אל תוותרו על התקווה, ואל תוותרו על הנחישות ליצור לעצמכם את העולם שאתם רוצים לחיות בו.
"בתוך מלחמה נדמה שאין לכם את היכולת להשפיע ולחיות כפי שאתם רוצים, והחוויה היא בעיקרה חוויה של חוסר אונים, של חוסר השפעה. אם אתם מרפים מהייאוש, ומסכימים להיות חסרי אונים, חסרי אונים ועם זאת בעלי תקווה, אז קורה דבר מה שאותו אתם מחפשים.
"כאשר אדם ממשיך להחזיק בתקווה, והוא מסכים להיות חסר אונים, הוא הופך להיות ללהבה של אור, המאירה לכל עבר. חוסר האונים פותח אתכם, והתקווה היא להבה של אור. באופן הזה הנוכחות שלכם הופכת להיות מובהקת. נוכחים בגוף, ברגשות, בחוויה, במה שקורה. הייאוש מטשטש, אבל התקווה מנכיחה אתכם, הופכת אתכם לברורים.
"זכרו את השילוב שאנו מציגים כאן. זו אינה הפעם הראשונה שאנו מדברים על כך, אבל אנו מציגים את הדברים באופן מעט שונה, כזה שעשוי להקל על ההבנה – זה שילוב של תקווה וחוסר אונים.
"אתם לרוב רגילים לכך שבחוסר אונים יש ייאוש ובתקווה יש מלחמתיות, יש פעולה, יש מאמץ. אתם אינכם רגילים לחבר בין חוסר אונים לתקווה. לכאורה הם סותרים זה את זה. אבל בפועל, השילוב של חוסר אונים ותקווה הוא השילוב שאתם צריכים.
"חוסר אונים מאפשר לכם להיפתח. בכך שאתם אינכם מסוגלים להתאמץ כדי לשנות מציאות, אתם נפתחים. בכך שאתם ממשיכים להחזיק בתקווה, אתם למעשה שומרים על ערוץ פתוח בין מי שאתם כעת לבין מי שאתם יכולים להיות בעתיד.
"דמיינו את זה כמו גשר אנרגטי בין ההווה לבין עתיד אפשרי. כאשר אתם פתוחים והגשר קיים, ההווה יכול להתחיל להפוך להיות העתיד שאליו אתם מתחברים. האנרגיה שלכם, של מי שאתם, של המציאות שלכם, מתחילה להשתנות בהתאם לעתיד שאתם מקווים לחיות בו – והתנועה הזו היא מה שאתם צריכים כדי ליצור שינוי.
"בדרך אתם עשויים להשתמש בכלים שונים ולקבל עזרה כזו או אחרת כדי לממש רצונות. אבל הבסיס הוא השילוב של תקווה וחוסר אונים.
"תשמרו על תקווה, גם כעת, גם בהמשך הדרך, במצבים שונים שתהיו בהם. אם אתם מרגישים חסרי אונים, אל תפחדו מההרגשה הזו. אתם אינכם מאבדים כוח כאשר אתם הופכים להיות חסרי אונים, אבל אתם כן מאבדים מנגנוני הגנה, אתם כן נפתחים, ואתם למעשה, מבלי לגמרי להבין זאת, מכשירים את הקרקע לשינויים אפשריים.
"באופן הזה אפשר ליצור שינויים שתגדירו אותם כחיוביים, גם בתוך מציאות מטלטלת מהסוג שבה אתם חיים, בהחלט".
💜
1 מחשבה על “המתנה של התקווה והפיתוי של הייאוש”
לא הבנתי את טוהר בכלום איך יוצאים מהפלונטר הנורא בעזה
ומפלונטר עם החרדים שלא מוכנים לתת את הבנים שלהם לצה״ל.
יש כל כך הרבה חללים בעזה ואתה שחר מדבר על איראן.
אני לא חושב שהרעיון לטוס לסקוטלנד בזמן המלחמה לא היה רעיון טוב. בינתיים המצב ייאוש.