הפחד משיגעון הוא אחד הפחדים העמוקים ביותר והשכיחים ביותר. הוא נוכח בגברים ובנשים, לרוב ברמה לא מודעת, והוא אומר בפשטות שאם אני ארשה לעצמי לאבד שליטה ולהרגיש את הרגש במלוא עוצמתו, אני אשתגע.
האמת היא שבשביל ללמוד להרגיש מחדש, אכן נדרשת מידה של יציבות נפשית. זה אבסורד הכרחי: בשביל להסכים לאבד שליטה, נדרשת יציבות מסויימת, יציבות שלא לכל אחד יש.
לכן הדרך שאני מציע אינה מתאימה לכל אחד. למי כן? כל אחד יודע את התשובה הזו בעצמו, מתוך עצמו.
עם זאת, שיגעון במובן הקליני אינו מה שקורה למי שמוכן להיכנס אל עולם הרגשות. ראשית, משום שהתחנה הראשונה תהיה לטפל בפחד מלהשתגע, שזהו הרגש הראשון שלעיתים יש להתמודד איתו. ככל שהפחד הזה מתרפא, ההסכמה להרגיש מתרחשת באופן טבעי.
שנית, משום שמה שבאמת קורה הוא שיגעון מסוג אחר. חופש להרגיש מביא איתו חופש לדמיין, חופש ליצור, חופש להביע וחופש להיות. גבולות נשברים, חוקים מתמוססים, ואני מוצא בעצמי חלקים שלעיתים לא ידעתי שקיימים, כמו גם את האומץ – את הנחישות – לבטא אותם.
אנשים רבים קוראים לזה שיגעון. אני קורא לזה חיים.
