מאסטרים של רגשות – קובץ להורדה
אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים, מפגש נוסף, הזדמנות נוספת להכנס פנימה, להכנס פנימה לפני שיוצאים החוצה. רגע לפני שמתפזרים, שמאמינים לפחדים, בואו וחזרו פנימה.
נדמה שבזמן הזה שבו אתם נמצאים, זה הדבר שכדאי וחשוב להזכר בו – לחזור פנימה. הכוחות החיצוניים, ההתגלמויות החיצוניות של מי שאתם, תופסים נפח יותר גדול מבעבר. יש להם, איך לומר, עוצמה גדולה יותר מבעבר. הווליום גבוה יותר מבעבר. כל אחד מאותם כוחות חיצוניים מושך לכיוון שלו, יש שלל הצעות, יש פיתויים, זה דוחף לכיוון הזה וזה דוחף לכיוון אחר. יש את אלה שנשמעים כמו אהבה, יש את אלה שנשמעים כמו פחד.
בזמן הזה, הניסיון לקבוע מי צודק ומה נכון, עשוי להשאיר אתכם בעיקר מבולבלים, משום שקשה באופן שבו דברים פועלים, להסתכל החוצה ולהבין מה קורה. לכן חשוב בזמן הזה לחזור פנימה, ולהזכר במה שקורה בפנים, מיהם הכוחות שנמצאים בפנים. אנו רוצים לומר, זה זמן טוב לחזור לשים לב למה אתם מרגישים, איך אתם מתנהלים בזמן הזה, מה קורה בתוך העולם הפנימי.
להקשיב לקול הלב
אנו מבקשים לשים לב יותר מתמיד לרגשות, ולתת מקום בו זמנית למה שהלב אומר. מתחת לרגשות, אלה אשר באים והולכים, יש קול אחד שהוא יציב, שאינו משתנה. זהו הקול של הלב. אם בני אדם רוצים להתחבר ללב שלהם, כלומר להזכר במי שהם באמת, הם חייבים לעבור דרך הרגשות שלהם.
כפי שחלקכם יודעים ואחרים אינם מבינים עוד, לעבור דרך הרגשות אין פירושו שלב שיש לסיים אותו, זה תהליך התפתחות. משום שהגוף תמיד נמצא, כל עוד אתם פה בגוף, וכך גם הרגשות, הם נמצאים. אם מאפשרים לרגשות להיות, אם מאפשרים לרגשות לדבר, אם לומדים להרגיש בהם נוח, אז אפשר מתוכם לבודד ולשמוע יותר ויותר בבהירות, את קולו של הלב.
במציאות שבה אתם נמצאים – החיצונית, הפנימית – הקול של הלב הוא הדבר היחיד שהוא יציב, הדבר היחיד שהוא קבוע. כל השאר משתנה כל העת, באינטנסיביות שרק הולכת וגדלה, במהירות הולכת וגוברת. לכן קל בזמן הזה ללכת לאיבוד, קל להסתחרר, קל לשכוח מי אתם. להקשיב לקולות החיצוניים ולנסות לקבוע לפיהם מה נכון, להקשיב לקולות הפנימיים ולנסות לקבוע בעזרתם מה נכון, גם זה וגם זה עשוי להקשות עליכם מאוד, משום שלא זה ולא זה יביא לכם פתרון. הפתרון במובן הזה, יותר מתמיד – וזה יהיה נכון ככל שהזמנים ימשיכו להתגלגל – הוא להקשיב ללב.
מנהרות תת ממדיות
מה אומר הלב? מה זה בעצם אומר? איננו מדברים על הלב הפיזי, אנו מדברים על הלב במשמעות של המרכז של מי שאתם, זה אשר מחבר את הממדים ואת והעולמות, את אלו שאינם זוכרים מהו גוף ואת אלו שאינם יודעים מהי רוח. הלב הוא המרכז המחבר את הכל. זהו המקום שבתוכו נחות, מגולגלות, מקופלות, כל המגילות של מי שאתם. מגילות אשר בהן כתוב כל מי שהייתם, כל מי שאתם עכשיו וכל מי שאתם יכולים להיות. הן נמצאות בתוך הלב, מקודדות בקודים אנרגטיים, אשר הדרך היחידה לפתוח ולהפעיל את אותם הקודם ולהכיר אותם, היא להרגיש אותם.
לקודים הללו יש צבעים, לקודים הללו יש צלילים. הם יכולים להוות אם תרצו סוג של מנהרות תת מימדיות, אשר יכולות לחבר אתכם לממדים אחרים, למקומות אחרים. לעזור לכם לצאת מהמצור, שבו אתם נמצאים בעודכם גוף, אל עבר חופש שכולכם מתגעגעים אליו. בשביל להגיע אל אותן מנהרות, בשביל לעורר את אותם הקודים, צריך להרגיש. משום שזו השפה, אולי יהיה נכון לומר שזהו האמצעי הפשוט ביותר, הקל ביותר, להזכר במי אתם. חלק חשוב מאוד מהאמצעים שאתם יצרתם, לפני שנכנסתם לגוף, שמטרתם לעזור לכם להזכר במי שאתם. לשכוח, ודרך הרגשות להזכר. לשכוח, ובעזרת הרגשות להתעורר.
יש דרכים רבות להגיע אל האמת. יש שעובדים דרך הגוף, יש שעובדים דרך צלילים, יש כאלה שעובדים עם הצבעים. יש כאלה שעובדים עם המחשבות. יש דרכים שאפשר להגדירן כיעילות יותר ויעילות פחות. ואפשר לעבוד עם הדברים, דרך הרגשות.
כל דרך אומרת ודורשת ממי שהולך בה להפוך להיות מאסטר בכלי הזה. יש מאסטרים של צבעים, יש מאסטרים של צלילים, יש מאסטרים של גוף, אפילו יש כמה מאסטרים של מחשבות. יכולים להיות, והולכים ונוצרים, מאסטרים של רגשות, שתפקידם הוא לשחות בעולם הרגש במיומנות כה גבוהה, כה גדולה, עד שגם במעמקים החשוכים ביותר, הם יכולים לזהות את הנצנוץ, את הנוכחות של הלב. גם במקומות בהם אין אור, להרגיש בקיום של תודעה נוספת, רחבה יותר, אמיתית יותר, ברורה יותר, ולהגיע אליה.
קלף הרגש בחוץ
זהו המסע שחלקכם כבר עושים מזה זמן, אחרים אולי רק מתחילים. זהו מסע שבעידן הזה שבו אתם חיים, בפלנטה הזו שעליה אתם מתגוררים, יש בו צורך גדול מאוד, משמעותי מאוד. לעורר מחדש את עולם הרגש.
במשך אלפי שנים בני אדם הלכו, אם אפשר לומר, מסביב לדברים. פיתחו שיטות וטכניקות שהיו נגישות יותר, ברורות יותר. בתוך משחק שאתם קבעתם את הכללים שלו, קלף הרגש הוא הקלף ששולפים אחרון. בתקופה הזו שבה אתם חיים, הקלף הזה נמצא בחוץ. אין עוד קלפים לשחק איתם, אלא עם הקלף הזה. יש לכך משמעות רבה והשפעה גדולה מאוד גם על אנשים שלכאורה הקשר בינם לבין הרגשות שלהם הוא מינימלי.
מטבעם, רגשות הם נוזליים, רמת הגמישות של הרגש גבוהה מאוד. היא הרבה יותר גבוהה מזו של הגוף, היא יותר גבוהה מזו של צבעים וצלילים. במובן מסוים יותר מאשר של המחשבות. הרגשות נהנים מאיכויות של כמה מימדים. יש בהם גמישות המאפיינת את הצד המנטלי, ומידה של מוצקות המזכירה את הצד הפיזי. הם נראים לעין במובן הפיזי, כאשר מדובר במקבילה הפיזית שלהם, ובו זמנית הם זזים כל הזמן.
מי שעוקב אחרי הרגשות יודע, כי רגשות משתנים בתדירות יותר גבוהה ובמהירות יותר גבוהה ממה שאתם לעיתים מסוגלים להתמודד איתה. דמיינו לעצמכם מה קורה למי שאינו רגיל לעקוב אחר רגשות, מה קורה כאשר התודעה האנושית המשותפת בחרה, לשלוף את קלף הרגש. מה קורה כשכל המימד כולו מתחיל להיות נוזלי?
אתם אמנם חיים במציאות הנתפסת בעיניכם כפיזית ולדברים יש מוצקות. אם תסתכלו אחורה ותבחנו היטב את ההווה, אתם תבינו למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים, שהמציאות שבה אתם חיים הופכת להיות נוזלית. היא איננה נראית ככזו אבל היא מתנהגת ככזו. הדברים קיימים, יש להם נוכחות פיזית, אבל הם משתנים במהירות כה גבוהה עד שבמובן מסויים הם לא נמצאים בכלל, או נמצאים למשך זמן קצר מאוד. לדברים אין נוכחות מוצקה כפי שהיה בעבר. הכל זז ומשתנה.
תקופה של מעבר
הקושי שלכם, נדמה לנו, בתוך המציאות הזו, נובע מכך שאתם בתוך מעבר מסוים. כל אחד ברמה אחרת, בנקודה אחרת, על ציר השינוי, אבל כולם נמצאים בצורה כזו או אחרת של מעבר. אתם נפרדים מהחוויה המוצקה של המציאות לטובת הכאוטיות המאפיינת מציאות נוזלית.
כולכם נמצאים במידה כזו או אחרת של פאניקה ושל בהלה, כאשר אתם מרגישים שאתם מאבדים שליטה. אתם מחפשים במה להאחז, ומגלים לחרדתכם פעם אחר פעם שכל מה שאתם יכולים להאחז בו, איננו מוצק, שכל מה שאתם יכולים לגעת בו הוא מים.
כאשר אתם נוגעים במים אתם מרגישים אותם, כשאתם מנסים לאחוז בהם, הם בורחים מכם. כך, במידה זו או אחרת, היא החוויה שלכם במציאות שלכם, אם זו הפנימית ואם זו החיצונית.
בזמן הזה, כשכל הקולות גועשים כל כך, כשהכל סוער וגועש, הנטיה המובנית, הבסיסית שלכם, היא לחפש אחר דבר מה להאחז בו. זו נטיה מובנית שמהווה כשלעצמה שיעור משמעותי, משום שאם אתם תחפשו במשהו להאחז בו, אם תמצאו משהו להאחז בו ואם תאחזו בו בזמן הזה, אתם יכולים ליפול יחד איתו. משום שבזמן הזה לא ניתן להאחז בשום דבר, ואם נדמה לכם שנוזלית יותר המציאות לא יכולה להיות, אם זהו המקסימום, אתם עוד תהיו מופתעים.
המציאות הולכת להיות הרבה יותר נוזלית מכפי שאתם מבינים. אתם הולכים להאחז בדברים בחוץ שיתנו לכם בטחון – הם יכולים להיות חפצים, אנשים, מקומות, כספים, דברים פנימיים כמו דעות, מחשבות, אמונות, רגשות מסויימים – דברים שאתם מנסים להאחז בהם עשויים לחמוק מבין האצבעות שלכם עוד לפני שתשימו לב, גם כאלה שבעבר היו עבורכם יציבים מאוד.
להתחבר לשקט של הלב
כל זה קורה, בשביל להחזיר אתכם יותר עמוק פנימה. רגשות צריכים להפוך להיות הבית שלכם, כדי שתגיעו דרכם אל בעל הבית. בעל הבית הוא אתם, הוא הלב שלכם, ואת זה אינכם זוכרים. אינכם זוכרים מי אתם באמת, לכן דרך השכחה ודרך ההזכרות שרגשות מביאים איתם, אתם מתחברים מחדש, מתאחדים מחדש עם מי שאתם באמת, שהוא הלב שלכם, עם ידיעה של מי שאתם באמת, של מה שאתם ראויים לו באמת, של מה שאתם שווים באמת, של הזהות האמיתית שלכם, שהיא מעבר לחומר, שהיא מעבר לזמן. זהו שקט ההולך וגדל, הולך וגובר, שקט שבתוכו אתם יודעים מהי האמת, מהי האשליה, מהו נצחי ומהו זמני.
לקפוץ למים
בזמן הזה, כשהכל גואה, אנו מציעים לכם לקפוץ למים. אל תחפשו אדמה לעלות עליה. אם תתנו לזרם לקחת אתכם – הפחדים עשויים לצעוק, הפיתויים עשויים להיות גדולים וברורים. אנו מציעים לכם, במקום לחפש שקט, להכנס להיסטריה. במקום לחפש יציבות, להיות בחרדה. אם אפשר, ברגעים כאלו ואחרים, הסכימו לצחוק, על עצמכם, על מה שקורה, ובכל זאת, גם אם לא, לכו עם מה שקורה.
אנו מציעים לכם לזכור, וזה מה שאנו באים לעשות הערב, שמה שעשוי להרגיש ברגעים כאלו ואחרים כסוף, הוא למעשה נקודה בתהליך, רגע שבו דברים הופכים להיות קשים, בשביל לקחת אתכם למקום טוב יותר.
אם נדמה לכם שאתם עומדים ליפול לתוך תהום, אם אתם מרגישים שהמפל מחכה לכם בקצה הזרם, אנו כאן כדי להזכיר לכם שיש לכם כנפיים. הכנפיים של הלב יאפשרו לכם לעוף, ולחצות בבטחה את מה שנחווה כמכשולים גדולים מאוד. בשביל זה כדאי לשחות בזרם, להיות במה שאתם מרגישים, להיות בתוך הסערה.
להיות בדברים, לא להאמין להם, לא לנסות לברוח מהם, לא לנסות להרגיע אותם או לצאת מהם. להיות בהם, עד שתמצאו את עצמכם מרגישים מחדש את השקט של הלב, עד שתחושת הבטחון לא רק תחזור אליכם, אלא היא תהיה גדולה יותר, ברורה יותר, נחושה יותר מכפי שהיא היתה עד היום.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
