1. רגשי אשמה הם כמו סופר גלו. הם מדביקים למקום, לא מאפשרים ביטוי ותנועה.
2. כשאני מרגיש אשם, אני בעצם מרגיש אשם על כך שזעזעתי את העולם שלי, שהעמדתי את עצמי בסכנה.
3. כשאני יורד על עצמי, אני מנסה לשמור על העולם שלי, שלא יתפרק; אם לא הפעם, אז לפחות בפעם הבאה.
4. כשאני שם לב לכך שאני מרגיש אשם או יורד על עצמי, אני שואל את עצמי מה אני מפחד לאבד. כאשר עולה בתוכי תשובה – מפחד שלא יאהבו אותי, למשל (מה שעולה בדרך כלל) – אני אומר לעצמי "אני מוכן לאבד, אני מוכן להישאר לבד". ברוב המקרים, האשמה נרגעת כשאני אומר את זה.
5. מספר המקרים בהם איבדתי אהבה או הערכה לטווח ארוך בגלל מי שאני, הוא קטן מאוד. ברוב המקרים, המציאות מזדעזעת אבל לא באמת קורסת.
6. מרבית רגשי האשמה מגיעים מהפחד לאבד. חלק קטן מרגשי האשמה מגיעים מכך שאני הולך נגד הלב שלי. הלב אמנם אינו מאשים, אבל אני מרגיש את העיוות שנוצר כשאני מתרחק מעצמי.
7. פעם עשיתי תרגיל, וישבתי וכתבתי את כל החוקים שיש בתוכי, שמנחים אותי כיצד לפעול. פירטתי את החוקים הללו ביחס לכל תחומי החיים ומערכות היחסים שלי. מהר מאוד גיליתי שחלק מהחוקים שלי סותרים זה את זה, כך שהניסיון שלי לעמוד בהם הוא בכלל לא אפשרי. למשל, "אני חייב לכתוב דברים אמתיים כדי שיכירו אותי" ו"אני צריך להסתיר את עצמי כדי שלא יפגעו בי".
8. ככל שאני מרפא את הכאב בלב שלי, הביקורת מתמעטת. אבל היא לא פוסקת: תמיד יהיה לה את מה להאשים. האחריות שלי היא לחזק את הקול האוהד, החומל בתוכי, ולזכור לחזק אותו גם כאשר אני מרגיש שהמציאות שלי קורסת *בגללי*.
9. המילה סליחה היא מוזרה בעיניי, אני מעדיף את המילה פיוס. כנראה בגלל שסליחה מתקשרת אצלי לאשמה, ואילו פיוס מתקשרת אצלי ללקיחת אחריות והסכמה.
10. אני יותר מפויס עם עצמי, עם גופי וחיי מאי פעם, והדרך עוד ארוכה.
עם קשר ובלי קשר, החלטתי לאפשר למי שרוצה, להוריד בחינם את הפרק "חוקים, אשמה ועונש" מתוך הספר שלי "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?". הפרק נמכר בדרך כלל בשישה שקלים והאפשרות להורדה בחינם תסתיים ביום חמישי ה-13.10 בבוקר. זו הכפרה שלי, על מה שלא יהיה 🙂