מה גורם לאנשים להיות חולים בקורונה?

במפגש תקשור שקיימתי בימים האחרונים, התפתחה שיחה סביב הקורונה – מה גורם לאנשים להיות חולים בקורונה, מדוע אנשים שלא מתחסנים מרגישים אשמים (לפחות חלקם) ואיך להתמודד עם זה. הנה השיחה שהתפתחה בין זו ששאלה לבין טוהר:

– מה באנשים גורם להם להיות חולים בקורונה?

"באופן כללי אנו נאמר שבני אדם מבקשים להשתנות. אם הגוף הוא מורה אז קורונה היא שיעור, שקבוצה גדולה של אנשים לומדת אותו.

"המחלה אינה זהה באופן שבו היא מתבטאת. זאת משום שבני אדם אינם זהים, והם יוצרים מציאות מסיבות שונות. זה אחד הדברים שבני אדם אמורים ללמוד מכל זה, מהי אינדיבידואליות והאופן בו שהאינדיבידואליות מתבטאת במציאות. אותה מחלה, תופעות שונות, משום שבני אדם שונים. יש שם אחד, גורם פיזי אחד, אבל גורמים שונים בתודעה יוצרים ומשפיעים גם הם. התוצאה היא כאמור תוצאה שונה.

"באופן כללי, אנו יכולים לומר שבני אדם יוצרים בגופם מחלה זו משום שעליהם לעבור שינוי. יש קבוצה קטנה יחסית, שמהותו של השינוי שלהם היא פרידה מהגוף. הם באים להיפרד ובוחרים באמצעי זה כחלק מהשתתפות בשיעור קולקטיבי.

"מרבית בני האדם בוחרים בשינוי שאינו כרוך בפרידה מהגוף אלא כרוך בכניעה אל הגוף, בהתמסרות אל הגוף, באובדן שליטה עמוק מאוד – שליטה של תפיסה, של היגיון, של יכולת לתכנן, של יכולת להגן ולעיתים גם יכולת להתמודד. אפשר לומר כי השינוי הוא מעבר מתודעה דואלית, שאומרת איך הדברים יכולים או אמורים להיות, לתודעה רב ממדית, המזהה את הדברים כפי שהם, בה מרכז הכובד הוא הלב ולא השכל.

"באופן כללי אפשר לומר כי אלה הנשארים בגוף לאחר סיום ההתמודדות עם וירוס זה, בוחרים בשיעור זה כדי לעשות את המעבר הזה. עבור חלקם מדובר בשלב נוסף בתהליך קיים, אצל חלקם מדובר בתהליך חדש. אצל חלק מדובר בהאצה של תהליך ואצל חלק לא. באופן כולל אפשר לומר כי זהו המעבר – מתודעה דואלית שמרכז הכובד שלה הוא השכל, לתודעה רב ממדית שמרכז הכובד שלה הוא הלב.

"ישנן תשובות יותר ספציפיות לאנשים באופן אישי, משום שאנשים שונים נפרדים מהיבטים שונים בנפש בתהליך זה של שינוי. זה מה שאפשר לומר באופן רחב".

– טוענים נגד הלא מחוסנים שאנחנו פוגעים בעולם. הבעיה שלנו היא שאנו מרגישים אשמים. אני בטוחה במה שאני עושה, אבל זה מציק לי. אני יודעת שמשקרים לי אבל אני לא שלמה עם זה, ואני רוצה להבין למה אני מרגישה אשמה.

"אתם מרגישים לא בסדר משום שאתם רגילים להפריד מציאות לבסדר ולא בסדר. החיסון, כך טוענים רבים, הוא האמצעי ה'בסדר' להתמודד עם מה שהוא לא בסדר, המחלה. אתם, שבוחרים לא להתחסן, מפחדים ממשהו שאתם מגדירים כלא בסדר, ונמנעים מלהשתמש באמצעי שנתפס כבסדר. אתם מרגישים לא בסדר כי אתם עושים לכאורה את הדבר הלא הגיוני לפי העולם שבו אתם חיים ולפי העולם בתוככם – אתם לא עושים את מה שבסדר, כדי להתמודד או להימנע ממה שהוא לא בסדר. כל עוד זו התפיסה, של בסדר ולא בסדר, נכון ולא נכון, אז תהיה אשמה.

"אלו המרגישים אשמים מנסים להימנע ממה שהוא לא בסדר, כמו אלה המאשימים. כולם מנסים להימנע ממה שהם מזהים כלא בסדר, רק הדרכים שונות. דומה מושך דומה – כולם מזהים משהו לא בסדר ומנסים להימנע ממנו.

"התפיסה כולה שגויה. אם המחלה היא איננה לא-בסדר, אם הווירוס הוא איננו לא-בסדר, אם יש חוכמה בכל הדברים – אם הכל בסדר, אם זה בסדר להיות חולה, אם זה בסדר להתחסן, אם זה בסדר לא להתחסן. אם הכל בסדר, מה הרצון? יש צורך לחזור ולברר מה הרצון וממה הוא נובע.

"הפחד מייעץ לבני אדם מה לעשות ומה לא לעשות כדי להיות בסדר, ולהימנע ממה שהוא לא בסדר, כל אדם לפי תפיסתו מהו הדבר שממנו הוא מנסה להימנע. כל עוד הפחד הוא היועץ, אז התוצאה היא אשמה או האשמה או כעס או מריבה או ויכוח. אבל אם הבחירה היא לא מתוך פחד, אז יש שקט, ואם יש שקט, אין את כל מה שתיארת, שקורה. השקט לא בהכרח יביא להחלטות שונות אבל לחוויה שונה ולדינמיקה שונה במערכות יחסים.

"אפשר לומר כך – מי שמאשים אותך, מי שאת מרגישה אשמה כלפיו, הם אנשים שמפחדים כמוך, ואתם במלחמה על מה לעשות כאשר מפחדים. כל אחד אומר מה נכון בעיניו לעשות כדי להימנע ממה שהוא לא בסדר. אתם דומים בפחד, שונים בבחירה עם מה או איך להתמודד עם הדברים. זה אותו דבר".

– זה מקצין את השונות שלנו בימים אלה.

"בהחלט לא. זה מקצין את הדמיון. את מרגישה אשמה כלפי מי שאת דומה לו, לא שונה ממנו. השוני הוא בבחירה איך להתמודד, אבל הבסיס הוא אותו הבסיס – כולם מפחדים. הפחד הוא היועץ, עצות שונות מאותו מקור. הפחד אומר לאחד לעשות כך ולשני לעשות כך, וכך הפחד שולט בכולם. אין הבדל, יש דמיון".

– הדמיון בפחד שלנו?

"בהחלט. הפחד אומר שיש בעיה ויש להיזהר ממנה. הוא אומר מה לעשות או לא לעשות כדי להיזהר ממנה. אם את בוחרת מתוך השקט של הלב ולא מתוך הרעש של הפחד; אם את לא מבקשת להימנע משום דבר אלא לעשות את הטוב ביותר עבורך – אלו שני מניעים שונים לגמרי – מה אז את בוחרת?".

– אני עושה את הטוב ביותר לעצמי ואני רוצה להמשיך ככה. לא?

"אנו יכולים לומר שכדאי לבחון את האבחנה הזו, היא אינה מתארת את מלוא המציאות. יש דברים שאת עושה כדי להימנע. הפחד אומר לך – תימנעי, וכשאת פועלת מתוך פחד התוצאה היא אשמה. אם יש אשמה, זה סימן לכך שיש פחד".