התמכרויות: שיעור בקבלה עצמית

אתמול, בפגישה ה-15 והאחרונה של סדנה שהנחיתי, הנושא היה אהבה. אבל בשלב מסוים בשיחה הגענו לדבר על התמכרויות, כל אחד וההתמכרות שלו.

השיחה נסובה בהתחלה סביב ההתמכרויות הרגילות – סיגריות, אוכל וכד' – עד שנזכרתי להחזיר את עצמי ואת המשתתפים להתמכרות האמיתית שלנו, זו המאחדת את כולנו: הרצון, הצורך, להיות מישהו אחר.

מכורים למישהו אחר

כשאני מסתכל על עצמי בכנות, אני מזהה את הצורך הזה מיידית: להיות רזה יותר, למשל, זה דבר ברור. אבל יש עוד דברים שהייתי רוצה לשנות, דברים שאני עוד מאמין לעצמי שאם הם ישתנו אז אני אהיה מאושר. למשל, להיות מחמיא יותר; לבכות יותר; לדבר על מה שמטריד אותי יותר בקלות.

כולנו נושאים בתוכנו את הצורך הזה – לשנות את עצמנו כדי שנתאים לפנטזיה מסויימת שאם היא תתגשם, אנחנו נהיה מאושרים. למעשה, זו ההתמכרות העמוקה ביותר שלנו: להיות אחרים ממי שאנחנו.

מסע של שינוי וקבלה

יש כאן פרדוקס שיהיה קשה לגשר עליו: הרצון לשינוי פנימי הוא מה שמניע אותי במסע שלי והוא גם מניע את מי שנמצא כאן כרגע וקורא את המילים הללו. אז אם אני רוצה לשנות את עצמי, למה עלי להפסיק לרצות את זה?

הפרדוקס טמון בכך שבדרך אני לומד "לעשות" שני דברים במקביל. מצד אחד, אני מרפא את הרגשות הפגועים היוצרים בעיות שונות בחיים שלי ומשפיעים עליהן. ככל שהכאב והפחדים בתוכי מתרפאים, הביטחון העצמי שלי גדל ויחד איתו משתנים אט אט כל החיים שלי.

מצד שני, אני לומד לקבל את השיעורים שלי בחיים. שיעור הגוף, למשל, הוא שיעור שלא משנה מה אעשה, לא אצליח לגמור איתו, לא משנה מה יהיה המשקל שלי; שיעור הכולל את ההתמכרות שלי לאוכל כמובן. כך גם קווי אופי מהותיים שאני מגדיר כסגירות, הם שיעור שילווה אותי כל החיים.

הכל נמשך ומשתנה

להתפתחות העצמית אין גבול או סוף, ולעולם אין רגע שאני יכול לומר "סיימתי את השיעור הזה". לכל אחד מאיתנו יש מספר שיעורים שאנו באים ללמוד בחיים האלה, שיעורים המתבטאים בסוגיות של כסף, בריאות, מערכות יחסים – וגם בהתמכרויות השונות.

זה לא משנה לאיזו סדנה או טיפול נלך, השיעורים ימשיכו ללוות אותנו. אך ככל שאני מטפל ברגשות הפגועים שלי, האופן בו השיעורים האלה משפיעים על החיים שלי משתנה; בעיות נפתרות, שינויים טובים קורים.

ובכל זאת, דבר לא נגמר או נעלם לחלוטין.

זה יכול לתסכל ברגעים אך בסופו של דבר, העובדה הזו מביאה הקלה וחופש. אם אני מוכן לקבל את העובדה שכל חיי תלווה אותי ההתמכרות לאוכל, ואם אני מחוייב לטפל ברגשות היוצרים אותה, היא תשתנה. אך יותר חשוב מכך: יהיה לי הרבה יותר קל לחיות עם עצמי בדרך.