חוסר אונים: להיכנע לחוכמת הלב

בתקשור וידאו האחרון של טוהר הם דיברו על חוסר אונים. המילים שעברו דרכי, על החשיבות שבהסכמה להתמסר לחוסר האונים, ממשיכות להדהד מאז שצילמתי את התקשור. והנדנוד הזה מביא אותי לכתוב עוד על חוסר אונים כפי שאני מבין את הנושא.

חוסר אונים הוא חוויה קשה לפעמים. אנו מרגישים קטנים, חסרי השפעה ויכולת, נאלצים לקבל על עצמנו דבר שאנו לא כל כך רוצים. המוות המתקרב מביא לחוסר האונים הגדול מכולם, שכן אין מה שאפשר לעשות כנגדו. אבל זה לא רק המוות שמעורר בנו חוסר אונים: בוס שאנו לא מסכימים איתו ולא מצליחים לשכנע אותו לפעול אחרת; הורה שמתעקש שנעשה אחרת מכפי שאנו רוצים או ילד שלא נשמע לחינוך שלנו. הוצאה כספית לא צפויה ומחייבת שמכניסה אותנו למינוס בבנק; פיטורים מהעבודה; בעיית בריאות לא צפויה; רגשות שאנו לא רוצים להרגיש ולא מסוגלים להפסיק; מחשבות החוזרות על עצמן שוב ושוב.

בכל המצבים הללו יכולים להתעורר הרבה רגשות: פחד עד אימה, כעס ואפילו זעם, עצב ובכי, ייאוש וחוסר אמונה. בין כולם נמצא אותו חוסר אונים שאנו חווים, שפעמים רבות מעורר אותנו לעשייה: לא להיכנע אלא להילחם; לא להסכים אלא למצוא דרך להגשים את מה שאנו רוצים.

זה מה שמלמדים אותנו מאז שנולדנו – לעשות כדי לא להרגיש חסרי אונים. חלית בסרטן? צא למלחמה. הבוס לא מקשיב לך? תתחבר לאסרטיביות ואל תוותר. הילד לא מקשיב לך? תלמד להציב לו גבולות. הרגשות מציקים לך? עשה מדיטציה ותלמד לשחרר אותם. המחשבות מטרידות אותך? לך לסדנה ותלמד חשיבה חיובית.

לפעמים זה נכון, שלא יהיה ספק. ללמוד להציב גבולות, לדבר את האמת שלנו, להתחבר לשקט בתוכנו. יש לנו פעמים רבות חוסר אונים מדומה שנוצר כתוצאה מהפחדים שלנו: כאשר אנחנו מפחדים, פעמים רבות אנו לא רואים שאנו יכולים לעזור לעצמנו, ולכן חשוב להיזכר שבכל מצב שבו אנו נמצאים, יש לנו יכולת לשפר את חיינו שאנו לא בהכרח רואים.

אבל אם אנו באמת רוצים לחיות אחרת – לא רק להיות יותר אסרטיביים או בריאים יותר – להסכים להיות חסרי אונים זה אחד המפתחות החשובים בדרך.

כאשר אני מוכן להיות חסר אונים בסיטואציה כזו או אחרת, אני למעשה נכנע לעובדה שיש סיבה מדוע הדברים קורים. כשאני מתאמץ לצאת ממה שקורה לי, אני פועל מתוך החוויה האומרת שאני במצב לא טוב ואפילו מסוכן. כשאני מוכן להיות במה שקורה, אני יכול ללמוד למה זה קרה לי. לעתים, כפי שכתבתי קודם, דברים קורים כדי שניזכר שאנו יכולים לעזור לעצמנו. אבל דברים מתרחשים עקב סיבות שונות, וכשאני מתאמץ לצאת מהם אני לא מאפשר לעצמי ללמוד את כל מה שעליי ללמוד.

ייתכן ובן הזוג שלי עזב אותי כדי לאפשר לי להתפתח: להראות לי את הסירוב שלי להיות בזוגיות, לחדד איזו זוגיות אני רוצה ולטפל בפחד שלי מאינטימיות, וכך להכין את עצמי לבן זוג חדש (וזה בדיוק מה שקרה לי). ייתכן שהמינוס הפתאומי שנכנסתי אליו נועד כדי להראות לי שהיחסים שלי עם כסף אינם מאוזנים, שיש בי פחד משפע ודעות קדומות נגד כסף שמשפיעות על מצבי הכלכלי; לבדוק מחדש על מה אני מוציא ובאיזה אופן אני יכול להגדיל את ההכנסות שלי; ומזה לצאת לשפע חדש, מלא יותר (ושוב, בדיוק מה שקרה לי). כשאני מוכן להיכנע למצב, אני יכול ללמוד מדוע הוא קורה מלכתחילה, לטפל במה שדורש טיפול ואז להבריא ברמה עמוקה יותר מדפוסי התנהגות ומאמונות, שאם לא אטפל בהם הם ימשיכו איתי הלאה.

זה נכון גם לגבי רגשות: אם אני מוכן להיכנע לכאב, למשל, הכעס נרגע והביקורת העצמית שוככת. אם אני נכנע לכאב, הוא עשוי להתעצם בתחילה אבל בהמשך הוא נרגע ונעלם, משאיר אחריו את המתנה המסתתרת: שקט ואמון. כל רגש שאני מתמסר אליו, קשה ככל שיהיה, מתפוגג בשלב מסוים, מקרב אותי יותר אל הלב שלי, אל מי שאני באמת.

כשאני מוכן להיות חסר אונים, אני עושה את המעבר מהחוויה האנושית, המוגבלת, לתודעה רחבה יותר, אלוהית אם תרצו, שבה אני רואה עד כמה כל מה שקורה הוא מדויק ונכון. ההסכמה ושיתוף הפעולה בתוכי גדלים, ושינוי זה משנה את כל המציאות שלי. לא בהכרח באותו רגע, אבל המעבר ממלחמה לשיתוף פעולה מתבטא במציאות שלי. מקומות של חוסר הופכים לשפע (המילה שפע יכולה להיות גם ראשי תיבות של שיתוף פעולה, ולא במקרה).

כשאני מוכן להיות חסר אונים, המיינד האנושי שלי נכנע לכוחו, לחוכמתו ולשקט של ליבי. זו כניעה, אבל היא למעשה יציאה לחופשי.

ולסיום, אתם מוזמנים לקרוא תקשור של טוהר בנושא: התנגשות של חוסר אונים.