אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, זמן לדבר על מה שקורה בעולם זה, על מה שקורה בפנים, על מה שקורה בחוץ.
אפשר לדבר ולתאר את האנרגיה המתרחשת בעולם זה, שהיא דואלית באופן שהוא חד משמעי.
אתם נמצאים בתנועה, בתנועה אשר לוקחת אל עבר התחדשות, אל עבר שינוי, אל עבר הרחבה של הגבולות עד כדי ביטול שלהם במקרים מסויימים, בתחומים מסויימים; יותר חופש, יותר חופש לנוע בין עולמות, להגשים רצונות, בהחלט. בו-זמנית אתם עשויים לחוות בתחומים מסויימים, בזמנים מסויימים, בתקופה זו, כאילו שאתם נפגשים או נתקלים או מתנגשים בקיר. כלומר, המציאות מסרבת להשתנות, היא מסרבת להתחדש. הגבול איננו נפתח ולא רק שהוא לא נעלם, הוא אפילו עשוי להרגיש כאילו הוא מעמיק, כאילו הוא מתרחב ונהיה עבה יותר, יציב יותר. כך אתם עשויים לחוות התחדשות ותקיעות, התרחבות וצמצום, שמחה ותסכול.
התחושות יכולות לנוע בין רגש זה לרגש זה, ולעתים אתם עשויים להרגיש בו זמנית את כל החוויות. אנו רוצים לדבר על הסיבה שכל זה קורה ומה אתם יכולים לעשות, גם אם העשייה הזו היא איננה פיזית כפי שהשכל שלכם היה רוצה. מה אתם יכולים לעשות בתוך דואליות, בתוך מציאות מורכבת זו.
להיכנע, לא לוותר
אנו מבקשים להתחיל ולהתייחס אל אותה מציאות של קיר, של חוסר תנועה, של חוסר התחדשות, של חוסר שינוי, אל אותו התסכול שאתם עשויים לחוות כאשר אתם מנסים שוב ושוב לשנות ולהשתנות, ופעם אחר פעם אינכם חווים את ההצלחה שאתם מבקשים ליצור, או חווים שינוי אשר מלווה בקושי ובמאמץ. האם אתם מוכנים לעצור? זו השאלה. האם אתם מוכנים לעצור ולהרפות? זו השאלה.
זו שאלה שהתשובה עליה היא איננה מובנית מאליה, משום שמנקודת המבט האנושית, בעצירה והרפייה מהסוג הזה, בהרמת ידיים, יש כניעה, יש ויתור. בני אדם פעמים רבות מבלבלים בין כניעה לבין ויתור, והרעיון לוותר עשוי להיות מאוד מקומם. אך אנו איננו מציעים או מבקשים לוותר על הרצון בשינוי, אלא להיכנע לחוסר היכולת להשתנות ולהסכים להיות בתוך חוויה זו, בתוך מציאות זו.
זה בהחלט עשוי להיות מתסכל, מה שאנו אומרים, מה שאנו מציעים, אבל זו הדרך היחידה שבה אפשר להשתנות באמת. משום שבהתנגשות באותו קיר, במאבק, במאמץ לשנות ולהשתנות, אתם מדלגים על הסיבה שבגללה אותו הקיר קיים, שבגללה אותו הקיר חזק כל כך.
הדילוג הזה איננו אפשרי, הוא איננו אפשרי בזמנים אלו, בתקופה זו, בעידן זה שבו אתם נמצאים. אי אפשר לדלג על שלבים, אי אפשר לדלג על תהליכים. זה אמנם לא היה אפשרי באופן ממשי מעולם, אבל הדברים הופכים להיות יותר חד משמעיים. ההסכמה לנוע בעולם הזה בקצב שלכם, באופן שהוא נכון לכם, מניבה פירות; המהירות, המאמץ, יהפוך כל פרי בשל לכזה שאי אפשר ליהנות ממנו.
זה הופך להיות ברור וחד משמעי – כאשר אתם אינכם נמצאים בשלמות פנימית, בהסכמה פנימית ביחס לשינוי מסויים, אז המציאות תבטא את אותה תודעה, את אותו חוסר שלמות, והדברים לא יקרו באופן שבו הם יכולים לקרות. כאשר ישנה הסכמה, כאשר ישנה השלמות, אז התנועה יכול להיות פשוטה יותר וקלה יותר מכפי שאתם מכירים וזוכרים.
אז אם זו המציאות, מציאות שבה אין תנועה ואין התחדשות ואין שינוי, שבה החוויה היא היתקלות פעם אחר פעם בקיר, הדבר שיכול לעזור לשנות דינמיקה זו הוא להסכים להיות במציאות של חוסר הסכמה. זה חוסר הסכמה פנימי אשר יוצר חוסר תנועה חיצוני, וזו ההסכמה לחוסר ההסכמה שיכולה להתחיל לשנות את האופן שבו הכל מתנהל, לאפשר מקום להתחדשות של האנרגיה כולה.
האם ישנה הסכמה לשינוי?
זה לא רק להסכים ולומר לעצמכם 'אני מסכים' או 'אני מסכימה', אלא לעצור בתוך מציאות זו ולשאול מחדש, מדוע זה כך?
השאלה הזו עשויה להיות מאתגרת, משום שבתוך התסכול אתם נוטים לשאול את השאלה 'מדוע זה כך' באופן קורבני. אבל השאלה שאנו מציעים לשאול, כדאי שהיא תבוא ממקום שהוא סקרן ולא קורבן, מקום אשר מוכן לקחת אחריות, משום שיש תשובה לשאלה מדוע זה כך.
אם תשאלו את השאלה הזו אז התשובה תגיע. היא עשויה להגיע מהר מאוד, בעיקר מבפנים וגם מבחוץ. התקשורת שלכם עם עצמכם ועם הרבדים הגבוהים של מי שאתם הופכת להיות בזמנים אלו לקלה ומהירה יותר מאי פעם, ותשובות לשאלות של אמת יכולות להיווצר במהירות רבה.
בשביל זה צריך להסכים, לא רק לשאול את השאלה אלא גם לשמוע את התשובה, משום שהתשובה תשנה אתכם. אתם עשויים לגלות שהלב מבקש מכם ללכת בנתיב אחר, לעתים זהו פחד מעצם המימוש אל אותו הרצון שיוצר את חוסר ההסכמה, וההתוודעות או ההכרה בקיומו של הפחד תחייב אתכם להשתנות, היא תחייב אתכם לעצור ולחזור ולרפא את עצמכם. הריפוי הזה לא רק יאפשר למציאות החיצונית להשתנות, לאותו רצון להתממש, לאותה תנועה להתחדש; הריפוי של הפחד ישנה אתכם מבפנים.
לכך צריכה להיות הסכמה. זהו המפתח, להסכים בתור התחלה לחוסר תנועה, להסכים לשאול מחדש מדוע זה כך, להסכים לשמוע את התשובה, להסכים לשינוי שהתשובה תביא איתה. להסכים.
ההסכמה הזו היא איננה ויתור על הרצון, היא למעשה חיבור אל הרצון ממקום יותר מלא, יותר שלם. כך, כשאנו מציעים לעצור ולהרפות, כאשר אנו שואלים אם ישנה הסכמה לכך, אנו איננו מבקשים להישאר בתוך מציאות של קורבנות, בתוך מציאות זו של ויתור. מה שאנו מבקשים, מה שאנו מציעים, הוא להיפתח, להיפתח מחדש. האם ישנה ההסכמה לכך? זו השאלה.
פרידה מקורבנות
בו זמנית, כפי שאמרנו בתחילת הדברים, ישנה אותה התנועה של שינוי, של התחדשות, אשר רבים מכם חווים, וגם לתנועה הזו, שיכולה לעורר שמחה והתרגשות ותחושה של סיפוק, ישנה השפעה על הרבדים הרגשיים שלכם שכדאי להתייחס אליה.
אנו מדברים פעם אחר פעם על האתגר שאתם מתמודדים איתו בדרככם להפוך להיות האור שהוא אתם. השינוי שתהליך הזה מביא איתו הוא שינוי מורכב, משום שבמובן מסויים אתם מפסיקים להיות בני אדם כאשר אתם מממשים את עצמכם, בני אדם במובן הרגיל, היום-יומי, של מסכנות, של אומללות, של סבל, של קורבנות.
כאשר ישנה הגשמה עצמית ישנו גם הוויתור על ההיבטים הללו באישיות שלכם. אינכם יכולים לקטר ובו זמנית להגשים את עצמכם, ועד כמה שבני אדם רוצים להגשים את עצמם, תנועה זו של הגשמה מחייבת ויתור על אמצעי זה של הגדרה עצמית, של תקשורת, שמגדיר ומקיים מערכות יחסים – הגישה הקורבנית ביחס למי שאתם, ביחס למה שיש לכם ואין לכם, ביחס למה שיכול ולא יכול להיות לכם.
זה מה שמתעורר. ישנה תנועה של התחדשות, של שינוי, ואתם עשויים לחוות הגשמה של דברים מסויימים, של רצונות מסויימים, ואתם עשויים להרגיש טוב בזה; אבל אתם גם עשויים לפתע להתבלבל, להטיל ספק, 'אולי זה לא מה שנכון', 'אולי זה לא מה שאני רוצה', ולפתע פתאום להרגיש זרות ביחס לאותו שינוי מבוקש כל כך. פתאום הרצון שהיה מאוד אמיתי עד לפני רגע או שניים עשוי לפתע להרגיש זר ומוזר.
יש בזה מן האמת, בתחושה הזו, משום שלחוות את האור שהוא אתם בעודכם בגוף, זו חוויה שהיא במידה מסויימת זרה ולא מוכרת. חוויה של חוסר הצלחה או חוסר הגשמה או חוסר מימוש, החוויה הזו עשויה להיות בהחלט מוכרת יותר, לא נעימה אבל נוחה, לא רצויה אבל בו זמנית מוכרת. התחושה הזו, שאינכם מכירים את עצמכם בתוך מציאות זו של הגשמה, היא יכולה להיות לא רק ביניכם לבין עצמכם. אתם עשויים לשמוע את זה מאנשים אחרים, שלפתע יגידו לכם שהם אינם מכירים אתכם, שאתם נראים אחרת, מגיבים אחרת, מתנהגים אחרת. נושאי שיחה עשויים להשתנות, שיחות שבעבר היו ארוכות עשויות להיות קצרות מאוד, שיחות שבעבר היו קצרות מאוד עשויות לפתע להיות ארוכות מאוד עם תכנים שונים מאלו שאפיינו שיחות העבר. לפתע פתאום זו הגשמה עצמית, זו הצלחה, שהופכת להיות החוויה הדומיננטית ולא אותה חוויה של מסכנות ואומללות וחוסר הצלחה.
בתוך שינוי זה, בתוך תגובה זו לשינוי שאתם עוברים, נשאלת השאלה האם אתם מסכימים לכך, האם אתם מסכימים להכיר את עצמכם מחדש? ליהנות, בהחלט, להרגיש סיפוק, בהחלט, אבל גם להרגיש את הזרות הפנימית הזו כאשר אתם חווים את האור שאתם זוכרים היטב אבל בו זמנית לא מכירים באמת? לא מכירים בעודכם בגוף, מזוהים כל כך עם האישיות שלכם, הזדהות שהפכה את האור שממנו אתם באים לפחות מוכר, לפחות ברור. האם אתם מוכנים לעבור את השלב הזה? האם אתם מסכימים לכך?
לקרקע ולהפיץ את האור
שימו לב, כפי שאמרנו, כאשר ישנו בלבול, כאשר ישנו לפתע פתאום הטלה פנימית של ספק ברצון המסויים, במציאות המסויימת, בכיוון בו אתם הולכים – האם אתם מוכנים להצליח, האם אתם מוכנים להביא את האור לגוף שלכם, לקרקע אותו, להפוך להיות האור הזה, להפיץ אותו לעולם?
זה, למעשה, התפקיד של מי שאתם בעולם זה, בזמן זה. בני אדם שואלים אותנו פעם אחר פעם מה הייעוד שלי, אז אפשר לומר בהחלט שזה חלק מרכזי מהייעוד שלכם, להגשים את עצמכם.
הסיבה לכך היא שדרך ההגשמה העצמית אתם עוזרים לשנות עולם זה של בני אדם. עוזרים לשנות את התודעה השלטת בעולם זה של פחד, של צמצום, של חוסר, של מלחמה ומאבק.
שינוי העולם אינו צריך להיעשות דרך הפגנות. איננו מטילים ספק בטכניקה הזו, רק אומרים שההשפעה שלה מוגבלת משום שאלו ברוב המקרים קורבנות אשר מפגינים נגד קורבנות. הגשמה עצמית היא הכלי היעיל ביותר לשנות את העולם. אם אתם מוטרדים מהעולם הזה אבל מרגישים אשמים שאינכם מקדישים את עצמכם לשינוי שלו, אז אתם יכולים להירגע. בזה שאתם מקדישים את עצמכם לשינוי של עצמכם, להגשמה של עצמכם, אתם תורמים תרומה משמעותית לשינוי של העולם הזה.
ככל שיותר ויותר בני אדם הופכים להיות האור ממנו הכל נובע, ככל שאתם מקרקעים אותו בתוך גופכם בעצמכם, משתנים בתודעה כמו ביום-יום שלכם ממסכנות ואומללות להגשמה וסיפוק, אתם עוזרים לעולם כולו להשתנות.
הדואליות הזו שאנו מתארים בתוככם היא הדואליות הקיימת בעולם, בהחלט. ההתנגדות שיש בפנים לשינוי היא ההתנגדות שקיימת בעולם כולו. מה שקורה בפנים הוא מה שקורה בחוץ. אך המגמה כולה היא להתעוררות, המגמה כולה היא לשינוי.
זהו האור אשר הולך ומתרחב, וזה מה שאנו מציעים לכם לעשות – להסכים, להסכים להיות תקועים אם זה מה שאתם מרגישים, בשביל לאפשר מקום לשינוי; ולהסכים להשתנות, להיות זרים לעצמכם ולסביבה שלכם, אם אתם בתוך התנועה עצמה.
ההסכמה היא המפתח. ההסכמה לחזור להיות, מחדש, מי שאתם באמת.
אלו המילים לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
