הרגשות שלנו בסדר כל עוד אנחנו מרגישים בסדר. גם אם אנחנו קצת מפחדים, או כועסים, או לרגע מרגישים בדידות. הרגשות הללו מתחילים להוות בעיה ברגע שהם עולים על גדותיהם. או אז אנו נכנסים למגננה, מנסים להפסיק את המים מלגלוש, את הרגשות מלגעוש, מתוך אמונה פנימית עמוקה שאנו נמצאים במצב של סכנה. זו יכולה להתבטא בצורות רבות, חלקן פיזיולוגיות ואחרות נפשיות, ולכן אנו מתאמצים כל כך כדי להפסיק להרגיש כל כך.
בתקופה שלנו הרגשות הללו עוצמתיים מאי פעם למרות שלכאורה הכול אמור להיות טוב יותר.
הפנטזיה על האושר
אנחנו חיים בתקופה בה האפשרות של חיים טובים הפכה נגישה עבור רבים מאיתנו. כולנו מפנטזים על גוף מושלם, בית מושלם, זוגיות מושלמת, קריירה מושלמת, ילדים מושלמים. ישנה גם הפנטזיה להרגיש מושלם – להגיע לנירוונה, להגיע לאיזון, למצוא את השקט.
ברמה מסוימת, כל אלה נגישים יותר. את הגוף אפשר לשנות, את הבית לעצב, את הקריירה להחליף, בבעיות עם בן הזוג והילדים אפשר לטפל. בשביל להגיע לאיזון כל מה שצריך הוא לתרגל מדיטציה או יוגה, וכמה מנטרות של חשיבה חיובית, או לקחת כדור פסיכיאטרי. ישנה הבטחה סמויה, לא מדוברת, שהכול יכול להיות טוב.
אך המציאות שונה מכל זה. בעיות כלכליות לוחצות, מצב בטחוני מעורער, בעיות בריאות מסוגים שונים, ושלל בעיות ישנות וחדשות בכל מערכות היחסים שלנו, מרחיקים אותנו מהפנטזיה. ישנה גם האמת שאותה כולנו יודעים בתוך תוכנו, שדבר אינו יכול להיות מושלם.
הפער בין הפנטזיה לבין המציאות קשה מאוד. זה פער המעורר רגשות קשים של אכזבה, פחד, בושה, עצב, כאב, כעס. באופן אבסורדי, למרות שנדמה שאנו יכולים להיות מאושרים, מצב של אושר הוא לא יותר מאשר חלום רחוק, שרק הולך ומתרחק.
לעשות שלום עם חוסר המושלמות.
אז מה עושים? אפשר להמשיך להילחם. לנסות לשנות את עצמנו למה שכדאי לנו. לשנות את הגוף, את העבודה, את הבית, את מערכות היחסים – ואת הרגשות שלנו. להתאים את עצמנו לתפיסות המקובלות, או לפחות לאלו המקובלות עלינו. כלומר, להמשיך להתיש את עצמנו ולבזבז את מלוא האנרגיה היצירתית שלנו על מאבק אבוד מראש.
האפשרות השנייה היא ללמוד דרך חדשה להתנהל עם עצמנו: ללמוד לקבל את הרגשות שלנו. כלומר, לתת להם להיות כפי שהם באמת, להסכים להרגיש אותם. להיות מפוחדים, אבדי עצות, חסרי אונים, בודדים, פגועים, כועסים, עצובים. כל הרגשות ש"פוגעים" באיכות החיים שלנו, שמקלקלים את הפנטזיה על מי שאנחנו רוצים להיות.
כן, אפשר לקחת עוד כדור הרגעה לחרדות, או לעשות מדיטציה כדי לשחרר את הכעסים המודחקים. אבל אלה לא באמת נרגעים, הם לא באמת משתחררים. הם חולפים לכמה זמן, עד שהם יחזרו שוב. זהו טבעם של רגשות. עכשיו מוטלת בפנינו הבחירה, האם נמשיך להילחם בהם, או נתחיל לעשות איתם שלום.
בדרך למדתי שככל שהאנרגיה בתוכי משתנה ממלחמה לקבלה – ככל שאנו מוכן לקבל את חוסר השלמות שבי - נפתחות בפניי דרכים חדשות, נטולות מאמץ, להגשים חלומות.
