הריטריט “לרפא את הלב” התקיים בסוף השבוע האחרון (היה ממש טוב!). בריטריט היו ארבעה תקשורים של טוֹהר, שעסקו בלב הפגוע ובריפוי שלו. על פניו, הנושא אינו חדש, אבל כמו שקורה בדרך כלל, טוֹהר מציגים את הדברים באופן בהיר, ולרוב נותנים פיסת מידע שמחדדת את התהליכים שאנו עוברים ואת חשיבותם.
בתקשור השני, שעסק בכאב, טוֹהר מסבירים באופן חדש (עבורי) מדוע חשוב כל כך לרפא את אותו כאב רגשי שאנו מרגישים לפעמים וכל כך לא רוצים להרגיש.
לטובת מי שרוצה שכל הכאב הזה כבר ייגמר, ונמנע מלפתוח כאבים רגשיים, כדאי שתקראו את המילים של טוֹהר:
“הכאב הוא מה שאתם מרגישים כאשר אהבה נעלמת בבת אחת. דמיינו מרחב שבו אתם מתקיימים ולפתע מסיבה כזו או אחרת אהבה איננה. מה שאתם חווים ככאב הוא ההיעדר הפתאומי של אהבה.
“אם אדם אשר הבטיח לכם הבטחה לא קיים אותה, האהבה באותו רגע נעלמה. אם האדם הזה היה מאוד משמעותי לכם, אם הוא למשל גידל אתכם, ומה שהוא אמור היה לתת לכם לא ניתן — חוויתם את הסתלקות האהבה.
“אם מה שהייתם זקוקים לו זה חיבוק ומה שקיבלתם זה צעקה, אז חוויתם את הסתלקות האהבה בתוספת של האשמה. במקרה כזה הכאב מתעוות. לא רק שאתם חווים את ההיעדר של האהבה, אלא שהחוויה הזו, הכואבת, הופכת להיות חוויה שאומרת – זה בגללי.
“דמיינו כאב כשורה של לבנים. התפיסה או ההרגשה שאומרת ‘זה בגללי’ היא המלט שמחבר את הלבנים הללו. ככל שאירועים כאלו חוזרים על עצמם שוב ושוב, ככל שלא רק האהבה מסתלקת אלא גם מאשימים אתכם, אז הלבנים הופכות לחומה, והחומה הופכת להיות גבוהה יותר, עבה יותר, והלב שלכם הופך להיות חבוי יותר ויותר.
“כאשר אתם עוסקים בריפוי של הלב, עליכם להכיר בפגיעה, ובדרך כזו או אחרת, ברגע כזה או אחר, אחרי שנתתם תוקף להבנה, לאמת הפשוטה שנפגעתם – לאפשר את התנועה הרגשית העדינה אל הרובד העמוק יותר של הכאב עצמו.
“זה המקום שאתם לרוב לא סובלים להיות בו, ואתם תעשו הרבה כדי לא להרגיש אותו. אבל בהסכמה להיכנס אל תוך הכאב ישנה חשיבות, משום שבתוך הכאב ישנו הזיכרון של אותה אהבה שהסתלקה.
“אתם זקוקים לזיכרון הזה כדי לחזור הביתה, כדי להתחבר מחדש עם אהבה, כדי להצליח לזהות יותר בקלות ביום-יום שלכם מתי אנשים אוהבים אתכם ומתי לא, מהו יחס אוהב ומה לא.
“כאשר אתם מרפאים את הכאב, אתם נותרים עם הזיכרון של האהבה, והחיבור המחודש לזיכרון של האהבה פותח פתח לאהבה חדשה – ליחס יותר מכבד, למענה יותר הוגן, למערכות יחסים, לשיתופי פעולה, לעולם אחר.
“לעיתים רבות אתם אינכם מבינים מדוע כדאי להרגיש את הכאב הזה, שלעיתים זה עשוי להרגיש כאילו הוא לא ייגמר לעולם. זו הסיבה – יש בתוך הכאב את הזיכרון של האהבה שהסתלקה, ואתם צריכים להיזכר באהבה הזו כדי להפסיק להתפשר, כדי לדרוש אותה מעצמכם ומהעולם סביבכם, כדי לזהות יותר טוב מהו היחס שאתם ראויים לו – ולתת יותר את היחס הזה לעצמכם, לאחרים, ולקבל אותו מאלה אשר יכולים לתת אותו לכם”.
