תקשור על חוזה נשמתי, (חוסר) הרמוניה ומחלות

אני מביא לכאן תקשור שעשיתי לפני זמן מה, שיש לו חשיבות לעוד אנשים. טוהר עונים כאן על שתי שאלות, ועושים סדר בתפיסה רווחת שאינה מדויקת לגבי חוזה נשמתי, הגשמה עצמית-נשמתית ומחלות. הנה:

– האם אני מגשימה את החוזה הנשמתי שלי, שהרוח והחומר שלי יהיו בהרמוניה?

"אנו לא יכולים לומר שהמהות של הגשמה של חוזה נשמתי היא ליצור הרמוניה. המסע שלך הוא המסע שלך, ובעצם היותך בגוף אדם את מגשימה את העיקר של החוזה הנשמתי.

"מה מבקשת הנשמה? היא מבקשת לבוא לגוף אדם ולחוות חוויות, ומתוך החוויות נוצרת התפתחות. בכך את מגשימה את החוזה הנשמתי. אין הפרה של החוזה ואין קנס לשלם.

"יש לך עוד פוטנציאלים לממש, בהחלט, והחיים ממשיכים, אבל העיקר הוא החוויות שאת חווה, והחוויה שלך ביום יום עם עצמך. כלומר, עד כמה את נהנית מעצמך, עד כמה טובים החיים שלך, ואילו קשיים יש להתמודד איתם או לטפל בהם כדי לחיות טוב יותר. כדאי שזה יהיה העיקר. הנשמה שלך בכל מקרה מסופקת; לא יכול להיות מצב של חוסר או תסכול בפן הנשמתי. אפשר לומר שמבחינת הנשמה, הכל בסדר".

– כל תאי הגוף וכל ההיבטים צריכים להיות בהרמוניה, אחרת יש מחלות למיניהן.

"זו אינה תפיסה מדויקת, שכן המסע בתוף גוף אדם הוא דרך חוסר. את יכולה לומר חוסר הרמוניה או חוסר באהבה או חוסר בהערכה עצמית או חוסר בחיבור לבית האלוהי, אבל בכל מקרה מסע ההתפתחות הוא דרך חוסר. נקודת המוצא של המסע היא חוסר כדי ליצור יש.

"ההתפצלות של האלוהות יצרה את מה שאפשר להגדירו כחוסר – נשמות התפצלו והפכו ליחידות אינדיבידואליות, שאמנם הן לא נפרדות מהאלוהות באופן מוחלט, אבל ברמה מסוימת נוצרה פרידה.

"ההיפרדות יוצרת חוסר. דבר מה שהיה, איננו עוד.

"כאשר נשמה נכנסת לגוף והאדם נולד, החיבור לנשמה מתחיל להצטמצם ככל שהאישיות של התינוק, של הילד, מתגבשת. כך נוצר אדם אינדיבידואלי, שיש בו מידה של חוסר. אפשר לומר, מידה של מרחק או היפרדות מהמוחלט. מתוך החוסר מתחיל מסע התפתחות.

"אנו מסבירים את הדברים באופן הזה, כדי לומר שאל תנסי להביא את עצמך למצב של הרמוניה תמידית, ואל תפחדי ממצב של חוסר בהרמוניה, שכן התפתחות יכולה להיעשות אך ורק אם ישנו חוסר, אם ישנו דבר מה שאינו מתממש, שאינו קיים. אז את יכולה לגדול ולהבין וללמוד ולממש דברים שלא מימשת בעבר, ולהיות יותר באהבה עצמית, יותר בחיבור לעצמך ולאלוהות, יותר בהרמוניה.

"ההרמוניה, כדאי שתהיה גם ביחס לחוסר ההרמוניה. כלומר, זה בסדר שיש גם חוסר, שיש עוד דברים שלא התממשו, שיש אהבה שלא נוצרה בתוכך, שיש חיבור שלא התגבש, שלא נוצר. זה בסדר, וזה לא בהכרח מביא למחלה. הדברים אינם פועלים באופן הזה, שאם משהו חסר בהכרח, אז תהיה בעיה. זה איננו מתנהל באופן הזה.

"מחלה מעידה על מרחק של האדם מעצמו, היא מעידה על צורך דחוף לגשר על המרחק. הגוף מבטא צורך בשינוי, הוא אומר לאדם דרך הבעיה הפיזית – 'כדאי שתשתנה, אתה רחוק מעצמך, והמרחק מעצמך יוצר בעיה, וכדאי לשנות אותה'.

"עדיף, מנקודת המבט שלנו, להסתכל על בעיה פיזית כעל אמצעי או כתזכורת להתעוררות, ולא כעונש על כך שלא היית בהרמוניה, ולחשוב שאם היית בהרמוניה, זה לא היה קורה.

"יש חוסר הרמוניה, או חוסר אהבה או חוסר חיבור, שאת לא יכולה כה בקלות לזהות ולגשר עליו. יש התפתחות שנעשית, וההתפתחות היא, מנקודת מבט אחת, לזהות את החוסר ולאט לאט לרפא אותו; להביא אהבה למקום שבו היא לא קיימת, ליצור חיבור במקום שבו חיבור לא היה, וכך ליצור יותר ויותר יש.

"זה מסע, ובכל מקרה, אנו אומרים, אינך צריכה לפחד מעצמך".