- בריאות, כולם מדברים על זה ומתעסקים בזה. דברו איתנו על זה קצת.
מאיזה זווית לדבר על נושא של בריאות? מה מעסיק את המועסקים?
- מה שהכי מפחיד אותי זה סרטן, לפחות כרגע. אני מפחדת שיש לי, שיהיה לי. איך להסתכל על זה בכלל?
- איך רגשות משפיעים על הבריאות?
זו לא השאלה הנכונה לשאול. איך הדחקה משפיעה על הבריאות, זו תהיה השאלה. ננסה לענות, איך הדחקה משפיעה על הבריאות. ננסה להבהיר זאת כך ולהסביר זאת כך. יהיה מסובך להסביר זאת, חסרות התבניות, ייקח עוד רגע כנראה.
החיים שלכם הם אינם הגוף שלכם. יהיה זה מעט מסובך להסביר זאת משום שהתפיסה שלכם של החיים היא ליניארית ואנו רוצים להסביר הסבר רב ממדי בשפה ליניארית, לכן התרגום הולך להיות מעט מסובך.
הבעיה הזו של התרגום של המסר היא גם בדיוק אי ההבנה שלכם של הגוף שלכם ובכל זאת בואו ננסה ונסביר שהגוף מעולם לא נוצר אלא מתפתח. במובן מסוים אתם קיימים בו זמנית בכל הגילאים. אם הזמן אינו זז קדימה ואחורה אלא מתמתח במעגליות בתוך המרכז של עצמו, הרי שאתם מהדהדים בתוך המרכז הזה, בתוך הצטלבות כזו של זמן ומרחב, בתוך התממשות פיזית.
הגוף הזה, שהוא אוסף מסוים של תודעות אשר התקבצו להן יחד, הוא הבית שבתוכו אתם חיים. חלק מהמהות שלכם הצטמצמה ונכנסה לתוך סוג כזה של כלי.
עכשיו, מה שקורה בתוך מה שאתם מגדירים כחיים, הוא שאינכם חיים אלא מהדהדים בתוך הגוף. ההדהוד שלכם הוא זה שמפעיל את כל המערכת הזו, הוא שמחזיק אותה פעילה תוך שיתוף פעולה.
שימו לב, הגוף כמו שאמרנו מורכב מאוסף של תודעות. לא תודעה שהייתם מגדירים בתור נשמה או ישות, אך לאיברים השונים בגוף יש תודעה. כשם שיש ממלכה של פיות אם תרצו, יש גם ממלכת של לבבות או של כליות. האיברים מתקבצים להם יחדיו, התודעות מתקבצות יחדיו, והן פועלות באופן שבו הן פועלות ומפעילות את הקיום הפיזי בהתאם להדהוד שלכם.
עכשיו, כאשר אתם מצטמצמים ונכנסים לתוך הכלי הזה, אתם הופכים להיות בתוך גוף ומתחילים לחיות, אתם בעצם מביאים איתכם מטען מסוים. המטען הזה הוא מפת הפוטנציאל, אם אפשר להגדיר זאת כך, שרטוט רב ממדי אשר מכיל בתוכו מספר מסלולים מסוים אשר בהם אתם יכולים ללכת בחיים שלכם. נקודת המוצא תהיה ההצטברות הקרמתית של שיעורים לא פתורים בשילוב של החלטה שאתם עושים כנשמה, אלו שיעורים אתם עומדים ללמוד ואילו שיתופים עיקריים אתם עומדים לחוות בעודכם חיים בתוך הגוף הזה.
זו תהיה נקודת המוצא שלכם וזהו המסע שאתם מביאים איתכם. בהתאם למה שאתם מביאים איתכם אתם מתחילים לחיות. החיים, כפי שאתם יודעים היטב, מביאים איתם את החוויות השונות שיש בהם וכך אותם פוטנציאלים כאלו ואחרים מתחילים להתממש, וקורים בתוככם באופן רגשי שני תהליכים.
האחד, אתם מגבשים זהות עצמית ובטחון עצמי. אתם מתחילים ללמוד ולדעת מה אתם אוהבים ומה אתם לא אוהבים, מה אתם רוצים ומה אתם לא רוצים. בתחומים שונים ובנושאים שונים.
במקביל הולך ומתגבש פצע, שהתולדה שלו היא איסורים וחוקים שהתמודדתם איתם, לעיתים קלים ולעיתים קשים מאוד, מרגע ההווצרות של אותו גוף פיזי.
השילוב הזה של הקרמה, של אותו מטען שאתם מביאים איתכם, יחד עם הפצע הזה, מתחילים, איך לומר, להשפיע. אולי להופיע ולהשתלב בתוך ההדהוד שלכם. הם כמו מסרים פנימיים שאתם מקרינים החוצה לעולם, מסרים שונים. מסר אחד יכול להיות 'אני מפחד מדבר מסוים'. מסר אחר יכול להיות 'אני כועס על דבר אחר'. מסר שלישי יכול להיות 'אני רוצה דבר כזה', מסר רביעי יכול להיות 'אני אוהב דבר אחר'. אתם באים עם מסרים שמהדהדים וההדהוד יוצר את המציאות שלכם. הוא יוצר את המציאות שלכם בכל הרמות ובכל התחומים באופן שאינכם לגמרי מסוגלים לתפוס משום שגם המציאות שלכם היא אוסף של תודעות ,שהדבר היחיד אשר מפעיל אותן הוא ההדהוד שלכם.
אז מה קורה בתוך הגוף – זו השאלה שבה אנו נתמקד מתוך האספקט הזה.
כאשר ההדהוד שלכם מביא איתו רמות שונות של כאב, פצעים מסוג זה או אחר, הדבר ישפיע על הגוף. זה יכול לקרות בצורות שונות בהדהוד שלכם, בפנימיות שלכם. אם יש רתיעה מאיבר בגוף או רתיעה ממה שהוא מייצג, ויש פצע שנוצר מסביב לאותו איבר, אז האיבר הזה באופן כמעט מיידי יהיה יותר פגיע. משום שהפצע נמצא בתוכו ופצע הוא בסיס שבאופן תיאורטי פגעים שונים עשויים לגדול בתוכו.
במובנים אחרים הגוף, כפי שאתם יודעים, משמש כסוג של מראה. אזורים מסוימים בגוף נפגעים משום שהם באים להראות לכם משמעויות עמוקות בתוך הפנימיות שלכם. ייתכן ואין לכם בעיה רגשית עם הגב שלכם לדוגמא, ובכל זאת גב עשוי להיות דבר פגיע, משום שהוא מייצג את התמיכה העצמית שלכם והתפקיד של הגב, של אותה תודעה, של אותו ממלכה ממנה הגיע הגב שלכם, הממלכה הזו – איך לומר – של גבים, בממלכת הגבים יש לימוד מסוים ומסר מסוים.
אם אתם רוצים אתם יכולים לדבר עם התודעה של הגב וללמוד ממנה את מה שהיא באה ללמד. אם הגב שלכם לדוגמא מעט פגוע, והוא יכול להיות פגוע מכל מיני סיבות, אבל בעיקר הוא יהיה פגוע וזה יהיה תפקידו, כדי לעזור לכם. זה סוג של שיתוף פעולה.
אפשר לומר זאת בצורה מעט אירונית ואולי הירואית, שהגב שלכם מסכים להפגע בשבילכם כדי שתיזכרו במקום הפגוע בתוככם. ההדהוד של הפצע מקרין על הגב והגב מקרין את ההדהוד הזה בחזרה, והתולדה תהיה בעיה כלשהי באזור הזה.
הדרך, נדמה לנו, לחיות בהרמוניה גדולה יותר עם גוף אנושי היא להתחיל להתייחס אליו בתור אוסף של תודעות. אם יש אזור מסוים בגוף שהוא פגיע או פגוע, כדאי להתיידד עם התודעה שיש שם. זה מורה קטן שנמצא ויכול ללמד אתכם דבר מה.
כיצד מידת הדחקה משפיעה? היא משפיעה. זה כמו לומר שאם את מאיטה את הפעולה של המאוורר, האם עדיין תהיה רוח. הדחקה מאיטה את פעולה ההדהוד ואם אתם מהדהדים פחות, אם הכאב שמודחק בפנים מצמצם את ההשפעה והעוצמה של ההדהוד שלכם, אם זה קורה, בשלב מסוים התודעות השונות המייצרות את הגוף מפסיקות לקבל מסרים והן עשויות להפגע, או שהן מקבלות מסרים לא נכונים.
כך או כך, כל המארג של שיתוף הפעולה יוצא מכלל שליטה והוא פוגע במערכת זו או אחרת. שוב, המערכות נפגעות מתוך סיבה, אם זו סיבה מודעת ואם זו סיבה לא מודעת, תמיד תהיה סיבה.
דרך להתייחס לבריאות ולהתייחס לגוף היא להתייחס אליו בכבוד. אם אפשר לומר, הסתכלו על הגוף שלכם כאילו הוא המורה שלכם, זהו אוסף של חברים שבאו לעזור לכם להתנסות בחיים הללו. השאלה שאתם יכולים לשאול את עצמכם היא האם אתם מתייחסים לגוף שלכם כמו שאתם מתייחסים לחברים שלכם, האם אתם מתייחסים לגוף שלכם כמו שאתם מתייחסים למורים שלכם. סיכוי סביר שאם הייתם מתייחסים לחברים שלכם כמו שאתם מתייחסים לגוף שלכם, לא בטוח שהיו לכם כל כך הרבה חברים. אז כן, בהחלט יש במערכת היחסים הזו דברים שכדאי להכיר.
גוף הוא מלאכה מורכבת ומיוחדת ועל פניו בעולמכם גם נדירה, משום שזהו אוסף של אינטליגנציות היוצרות את זה. המחקר המדעי תמיד יבודד את הגוף ויאבד את הקשר עם הרוח של הגוף. ברגע של מוות לדוגמא, זהו הרגע שהחלק של הנשמה חוזר הביתה אך גם שאר התודעות של האיברים עוזבות את הגוף. רמות שונות של אינטליגנציות המתקיימות בתוככם, או שבתוכן אתם מתקיימים, יהיה זה נכון לומר, גם הן חוזרות הביתה.
הגוף שלכם הוא עולם שהדרך הנכונה ביותר להסתכל עליו היא רב ממדית. בגלל שאתם נמצאים בשלושה ממדים זה מאוד מסובך אך זה גם האתגר. אם המסר הצליח לעבור בצורה מובנת אז אנו נשמח, אבל זה מה שהצלחנו לעשות.
- אז איך רגשות משפיעים?
אין כאן עניין של רגשות אלא עניין של מידת הדחקה. הרגשות והמחשבות, התשוקות, התגובות האינטואיטיביות שלכם, ההדהוד שלכם מורכב מכל זה. אם הפצע שנמצא בפנים מודחק, ההדחקה שלו סוגרת את ההדהוד ואז הגוף יכול להיחלש ובשלב מסוים להפגע באיברים כאלו ואחרים, בהתאם למה שהאדם יכול ללמוד מזה. בהתאם למידת הלמידה כך גם יכולה להיות מידת הריפוי, או להיפך, מידת ההחמרה אם הוא לא לומד.
ההדהוד שלכם נעשה בצורה טבעית בהתאם למה שהוא ולכן, כמה שפחות התערבות. אם המאוורר עובד במלוא העוצמה בחופשיות, יהיה אויר יותר טוב.
- איך אני יכולה לזהות, יש לי כאב רגשי שכואב לי פיזית. איך אני יכולה לזהות מתי אני צריכה לעזור לעצמי פיזית או להמשיך לטפל ברגשות?
נאמר כך. אם את לא בהזדהות יתרה עם הכאב, את יכולה לעצום עיניים, להכנס פנימה ולבדוק בעצמך. אם ההזדהות לא גדולה ניתן לעשות זאת. לעיתים אדם אחר יכול לעשות זאת עבורך, אם כי נדמה לנו שהאדם פנימה לעצמו יכול לזהות דברים ביתר קלות, אם כאמור ההזדהות עם הכאב אינה גדולה והיא אינה מערפלת אותך.
זו טכניקה שאפשר להיעזר בה במצבים מסוימים. זו מיומנות שכדאי ללמוד לטפח. לפתח אותה. זה דורש מידה גבוהה של הקשבה ואם היא לא קיימת באופן טבעי או לא התפתחה עד כה, מדיטציה עושיה לעזור במצבים מסוימים. בהחלט.
- לי היו כמה התקפי חרדה בשבוע האחרון. מאוד קשה לי להשאר בכאב הזה, ולקחתי היפריקום. מצד אחד יש לי חרדה, דפיקות לב, שאני לא אחזיק מעמד, מה עוד שהפסקתי לקחת כדורים ללב אז יש גם חרדה ללב עצמו. השאלה היא אם אני מזהה נכון, אם לקחת היפריקום או להשאר בכאב שאני לא רוצה להיות בו?
אפשר להיעזר בזה מדי פעם אך לא להחליף כדור בכדור או כדור בטיפות. לא להפוך את זה לבסיס קבוע.
- כשלקחתי את הכדור לא היו לי את הדפיקות הללו.
אבל את אומרת שאת מפחדת שיש בעיה עכשיו כשאין כדור אז את לוקחת משהו במקום הכדור. שימי לב לא להחליף זה בזה.
- מה כדורים פסיכיאטריים עושים?
בהמשך להסבר שלנו מקודם, אפשר לומר שהם שולטים בהדהוד שלך.
- הם לא גורמים להדחיק דברים?
במידת מה.
- זה מסוכן?
קשה לומר שאת בסכנה, אנו לא חושבים שזה המצב.
- הם תומכים בי כרגע?
אפשר לומר שכן. יש משקל גדול לכדורים וכדאי להיזהר מזה. המשקל שאת נותנת להם. לא כדור מסכן אותך ולא כדור תומך בך. קשה להסביר… האם את מבינה?
- כן. מה שאני שמה על הכדור. אם אני נותנת לו כוח.
בהחלט. אמנם יש לו כוח במידת מה אבל פחות ממה שאת נותנת לו.
- מה שהיה לי בבלוטת יותרת המוח, האם אתם רואים שהייתה דלקת והיא התרפאה, או מה היה התהליך שם? חוץ מזה אני רואה שאני כנראה עוד מעט הולך להשאר רק עם כדור אחד שאני צריך לקחת כל יום וזה הכדור שאיתו התחלתי. האם אתם רואים התקדמות לקראת הפסקה עם הכדור הזה או שזה הולך להיות משהו שאני צריך לעבור איתו עוד דברים?
יש עוד מה לעבור. בעניין של דלקת, בהחלט זו אבחנה נכונה, אכן זו היתה הבעיה הפיזית.
- שהסתדרה?
אנו לא רואים את הבעיה באופן פעיל, אבל יש עדיין השפעה, יש עדיין נוכחות מסוימת של האנרגיה הזו.
- באיזה מידה יש השפעה להדהוד שלנו בגוף לטלפון הנייד? עד כמה זה משפיע?
אי אפשר לענות על השאלה הזו מהסיבה הפשוטה שאת שואלת שאלה אישית מאוד באופן כללי מדי. ההשפעה של הדברים הללו יכולה להיות שונה מאוד מאדם לאדם.
באופן כללי צורת החיים אינה אופטימלית. התודעה של האוזן לא מכירה טלפון סלולרי מהממלכה שלה, שם התקשורת נעשית בצורה אחרת. בכל זאת יש מידה רב של גמישות וסתגלנות לגוף, לאיברים או התודעות השונות של האיברים השונים. אבל מידת הסתגלנות או הגמישות הזו תלויה בכם, במה שאתם מקרינים לגוף ומה שקורה בתוככם. כך שהתוצאה של ההשפעה של טלפון סלולרי לדוגמא יכולה להיות שונה מאד מאדם לאדם. יהיה אדם שיהנה ממנו ויהיה אדם שיהיה חולה ממנו, זה תלוי באדם ולא בטלפון.
- יש לי פחדי מוות מטורפים, אני בהיסטריה שאני חולה או שמשהו נורא קורה בגוף.
אנו לא רואים משהו נורא קורה בגוף. אבל אם את כל כך מפחדת מזה שהגוף יהיה לא בסדר, כדאי לבדוק את זה.
- אני חושבת על הרפואה, הבדיקות, אני לא חושבת שהבדיקות האלה בריאות.
באופן אבסולוטי הן בהחלט לא אידיאליות ושוב, יש השפעה למי שאתם על מידת ההשפעה של הבדיקות הללו על הגוף שלכם. בהחלט, אם את באה לבדיקה מסוג זה ב'אנטי', היא תשפיע עליך פחות טוב. אז הגוף יהיה מכווץ והמפגש בין הבדיקה או המכשיר או מה שעושים לבין הגוף תהיה יותר טראומטית. בהחלט. הגישה לדברים קובעת הרבה מאיך שהם. למרות שבדיקות כאלה ואחרות במרבית המקרים הן אינן הרמוניות עם התודעות של הגוף, הן אלימות מדי. אבל הגישה עשויה להשפיע על הגוף בהתמודדות שלו עם אנרגיה מסוג זה, משום שהגוף מורכב מתודעות אינטליגנטיות, לעיתים יותר מכם.
- אני הרבה מדברת עם הגוף. יש רובד שאני נמצאת בו ואני בהיסטריה והכל נראה לי ממש רע, וכשאני נכנסת לרובד יותר עמוק, זה מרגיש לי שאני בסדר. אני לא יודעת אם אני מזהה נכון.
בטחון של 100% לא יהיה, יש אי ודאות בתוך הקיום הפיזי. מבחינה זו, כניסה פנימה לא תביא לישועה שאת מחפשת. אי הודאות היא ביטוי משמעותי של החיים הללו.
- אני רוצה לשאול על האסטמה שיש לי בעור, איך אני יכולה לעזור לעצמי; אני רוצה לשאול על האלרגיות שלי, גם לחתולים; ועל המשפחה שלי, עם כל הבעיות הבריאותיות, ההשתקפות שלי איתם; גם הגב כואב לי לאחרונה. איך אני יכולה לעזור לעצמי?
נדמה שהגוף שלך משמש, איך להסביר זאת. הנושא של גוף הוא נושא מורכב לדבר עליו.
- זה מרגיש מורכב.
הוא רב ממדי ואינכם תופסים זאת. גם התקשורת שלנו בסוג כזה של שיחה היא מורכבת מאוד, לקיים אותה זה דבר מורכב. עוד רגע… נדמה שגוף מבקש איך לומר, להסתגר. זה אולי המסר העיקרי של כל התופעות שאת מתארת. להסתגר מהעולם, לסגור את הדלת מפני גירויים מיותרים, נוכחויות מיותרות, מה שלפחות נתפס כמיותר. קצת קשה לומר שחתולים מיותרים ולהתכוון לזה, אך זהו המסר של הגוף והגוף במקרה הזה מייצג מסר פנימי הקיים בך.
כלומר, הוא מבטא באופן פיזי את מה שבאופן תודעתי או רגשי את רוצה שיקרה. עכשיו, זה במידה מסוימת תגובת נגד לעובדה שבהיבטים שונים בחיים שלך את נדרשת להיות יותר ויותר פתוחה. ככל שאת נדרשת להיות יותר פתוחה ואת נוטה להיענות למצבים אליהם את נדרשת, אז הגוף לוקח את התפקיד ומשקף את המסר הזה.
אנו מציעים לטפל במסר הזה, המסר הפנימי שאומר לסגור ולהסגר; להגיע אל חדר הפיקוד, חדר הבקרה הפנימי, המקום שבתוכו מנווטים מי שמנווטים את התופעות הפיזיות הללו, שמבטאים את המסר הזה ומשדרים אותו לאיברים השונים, אלו שהם יותר פגועים, להגיע לחדר הבקרה הזה, לשהות בו איזה זמן, להכיר את האופן שבו הבקרה מתנהלת ואז ברגע מסוים, שבו אלו שמנהלים את הדברים לא ישימו לב, תעשי מהפיכה. תדיחי אותם מהשלטון. בשביל זה את צריכה להיות זמן בחדר הבקרה, להתחזות אליהם, להיות כמוהם. עשי זאת באופן מדיטטיבי, היכנסי אל המקום הזה. עשי זאת בהחבא, שלא ישימו לב. בתחפושת, היי רואה ואינה נראית. לאט לאט תלמדי מה קורה בתוכך, תחווי את המסר ואז תשני אותו.
הגוף שלך יותר גמיש ממה שאת חושבת, את פשוט צריכה לתפוס עקרון מסוים בתוכך, עקרון מסוים בחוויה צריך להיות ברור. הגוף יכול להיות באופן יחסי מאוד בריא. זה דורש ממך לעבור משהו באופן חוויתי, משהו עמוק שצריך לחוות.
- זה נשמע כל כך קל כשאתם מתארים את זה, במציאות זה לא מרגיש ככה.
כי את העיקרון את לא תופסת. לאט לאט, מדיטציה יכולה לעזור.
- נולדתי כמעט בלי חוש ריח. יש לי כאבים בגוף, בעיקר בגב, ופחדים שלי לגבי החזה והרחם. איך אני יכולה לעזור לעצמי?
הגוף באופן כללי הוא עדין. הגוף שלך עדין. את נוטה באופן מעט אגרסיבי לבדוק אותו. אנו מציעים לחדד את העדינות שיש לך כלפי הגוף, לחזק אותה. זה דבר אחד שיכול לעזור. גוף עדין יכול להיות פחות כואב אם מתייחסים אליו בהתאם.
מעבר לכך, איך לומר זאת, כדאי לנוח עד כמה שאפשר. ללמוד לתת לגוף את מה שהוא צריך. היחסים עם הגוף צריכים להשתנות, לא הגוף.
- אני כועסת על הגוף.
אז תכעסי, רק אל תתאכזרי.
- מה אתם אומרים על העדר חוש ריח?
עמדה של אטימות. תפיסה מצומצמת של המציאות, זו המשמעות של זה.
- אני רוצה לשאול על המסר של הגוף בשבילי, על המצב שלו, ואם יש דבר כזה נזק בלתי הפיך.
בהחלט. אם מישהו יבוא וייקח לך את היד היא לא תגדל עוד פעם. בהחלט יש נזק בלתי הפיך. קוראים לו מוות לנזק הזה, והרבה דברים עד אליו. מוות הוא נזק בלתי הפיך לגוף, רוב האנשים לא חוזרים ממנו.
המסר, ישמע מוזר מה שאנו עומדים לומר, המסר של הגוף שלך, הוא שאל תיקחי את החיים יותר מדי ברצינות. זה המסר של הגוף שלך. זה מסר מאוד רציני וגם בזה לא כדאי להגזים.
- עודף משקל.
עודף משקל, המשמעות שלו 'אני לא מספיק טוב, אז צריך להיות יותר ממני כדי שאהיה מספיק טוב'.
- הקושי שלי לרדת במשקל הוא שאני רוצה להמשיך את זה, את האני לא מספיק טובה?
שימי לב שאת מיד מתקרבנת.
- אני מרגישה קושי.
יש קושי להנות, לא לרדת במשקל. גם עכשיו את עומדת להתקרבן, את עומדת להתקרבן על כמה קשה לך להנות.
- אתם קוראים מחשבות.
מדי פעם.
- יצאו לי כתמים על יד ימין, זה קצת מטריד אותי. יש משהו שאתם רואים?
כדאי לשים לב לרצון שלך להיות בולטת. לשים לב היכן כדאי להיות בולטת והיכן לא, באיזה דרך כדאי להיות בולטת ובאיזו לא.
- יש לי יבלת כואבת מתחת לזרת. אתם יכולים להגיד לי משהו?
אפשר להגדיר זאת בתור חיטוט עצמי, כאשר אדם מחטט בתוך הפצע שלו הוא עשוי להתממש באופן הפיזי הזה. לחטט בתוך הפצע זה לא לרפא אותו.
- מה זה אומר לחטט בו?
אפשר לומר זו גישה אגרסיבית לרגשות.
- זו האלימות שלי לרגשות שלי?
בהחלט.
- אני רוצה לשאול על הגרון, על הצרידות.
התנצלות.
- מה זה הליחה שיש כל כך הרבה ממנה?
כדאי לטפל בהתנצלות, זה מה שאני יכולים לומר.
- אני רוצה לשאול, אני בהיסטריה עם החזה, יש לי כל הזמן כאבים. זה בא והולך, כרגע אני מרגישה את זה עד ליד שמאל, ברגע שמדברים על זה. גם ברחם יש לי פוליפ, למרות שכרגע אין לזה סימנים.
הגוף מבטא את מה שקשה להרגיש. כדאי להתייחס למה שמרגישים בגוף בתור רגשות ולא מחלות. להתייחס לכל בתור רגשות, אחרת זה באמת הופך למחלות.
- אני לא מתייחסת מספיק לרגשות שלי?
גם את מתקרבנת.
- כן.
לא להתקרבן, זה לא הזמן. זה בזבוז זמן. אין הרבה זמן, אז לא לבזבז אותו. טפלי בעצמך, אל תרדי על עצמך.
- קשה מאוד.
כמעט מספק, אבל לא ממש. זה לא באמת נותן שום דבר ואת לא באמת מגשימה את עצמך בזה שאת יורדת על עצמך. זו גישה קצת מעוותת שבני אדם לוקים בה, הם חושבים שהם משתפרים אם הם ביקורתיים.
- למה החצ'וקנים ואיך אני יכולה לעזור לעצמי? למה זה קורה לי בגיל 30 ו…?
את אוהבת להסתיר את הפנים. השאלה מה התחיל קודם, הרצון להסתיר או העובדה שיש מה להסתיר. אנו חשובים שנושא של יופי הוא דבר מה שכדאי לעסוק בו באופן ספציפי בתוכך. ציפיות שלך ממראה שהוא יפה הן מעט לא אנושיות. הפנים מגיבות בהתאם, סוג של מרד של הפנים שלך בדיקטטורה פנימית. אנו מציעים להתייחס לזה היטב, מהו יופי עבורך, מה את מצפה מהפנים שלך להיות. עכשיו ובעתיד.
- יש לי בזמן האחרון זרמים בידיים, כמו חשמל, רציתי לשאול מה זה אומר.
אנו לא רואים דבר מה מיוחד, נדמה ששינויים קורים בתוכך. כך אפשר להתייחס לזה כעת.
- יש לי כאב בצוואר, מהתאונה, אם כי אני לא יודעת אם זה מהתאונה.
כאבים מגבילים אותך, אבל הם מגבילים אותך כי התפיסה שלך מגבילה אותך. תפיסה מגבילה יוצרת כאבים מגבילים.
לצוואר יש תפקיד מעניין, הוא משמש ערוץ תקשורת בין אחד האיברים החשובים ביותר בגוף – והוא המוח – לבין שאר האיברים. האזור אולי הכי צר בגוף ויש לו תפקיד כה משמעותי משום שהוא מעביר את התקשורת. עכשיו נדמה שהמסרים שאת מעבירה למטה, לגוף, מהמוח, הם מאוד מגבילים. מגבילים במובן שהם כובלים את הגוף שלך למשקל מאוד מסוים, למראה מאוד מסוים, להרגשה מאוד מסוימת – והחריגות אינן מתקבלות בעין יפה. נדמה שזו התפיסה המגבילה. הצוואר בא להזכיר שכדאי לאבד שליטה.
- אני רוצה לשאול על כאבי מחזור. בשנים האחרונות נדיר שיש לי מחזור שאינו כואב.
אותה תשובה תהיה. הגוף הוא גוף של אישה כך שהכל קשור זה בזה.
- אני מרגישה שזה קשור לראייה שלי, התחלתי לראות לא טוב בגיל ההתבגרות, כשהגוף שלי השתנה.
בהחלט.
- רציתי לשאול גם על כאבי המחזור שלי, בשנים האחרונות המחזור מאוד כואב.
זו תסבוכת רגשית עם מיניות ונשיות שמתבטאת באופן הזה. מאבק בין הרצוי למצוי, בין הרצויה למצויה, או בין הרצוי למצויה.
- אתם יכולים לפרט קצת?
עדיין לא, נדבר על זה בהמשך, תני למה שאנו אומרים להדהד.
- והראייה שלי?
אנו אומרים שדברים קשורים זה בזה. לאט לאט עם נושא של ראיה, לאט לאט.
- רציתי לשאול על ההרפס שיש לי.
יש הרבה פחד ולחץ שמתבטא במקום הזה, באופן הזה.
- רציתי לשאול על בלוטת התריס, על תת פעילות, האם אני בדרך הנכונה. ובכלל על כל המחלות במשפחה שלי.
המשפחה יחסית מאופקת וכשהגוף חולה, זה ההיפוך של איפוק. הגוף פותח פה. בהחלט גם בעיה פיזית שיש לך קשורה באיפוק, קשורה בכניעה. בהחלט נדמה שיש שיפור, אפשר להמשיך לבדוק מה קורה.
- מה המסר של הגוף שלי?
טפלי באיפוק ובכניעה.
- אני רוצה לשאול מה המצב שלי בגוף עם כל הכאבים בגב, בברכיים, בחזה.
נדמה לנו שהגוף מבטא פחדים הקשורים בלקיחת אחריות, אבל כדאי לשים לב לא להפוך להיות חולה בשביל לא לקחת אחריות.
- הכתף שלי, היא מאוד כואבת לי ובת דודה שלי אומרת שאולי יש לי דלקת בגיד של הכתף. אין הרבה מה לעשות עם זה. מטפל שלי אומר שזה אולי הכבד. יש לי כאב חזק.
המשיכי לטפל, לתת לאזור לנוח אם אפשר. בהחלט לטפל בכעס שיש במקום.
- רציתי לשאול על הקושי שלי עם מגע.
מגע פירושו לאבד שליטה. מגע נתפס אצלך עם כניעה וכניעה מביאה פגיעה.
- גם אני לא מרשה לעצמי הרבה פעמים להנות מהמצב הבריאותי שלי כי נדמה לי שאני לא רואה טוב ואני עובדת על עצמי, למרות שפיזית אני מרגישה טוב.
את חושבת שאת מחביאה משהו.
- כן, ואני אני לא מרשה לעצמי להנות מזה, רק לעיתים נדירות. יש אשמה ופחד שאני לא רואה טוב.
הראש נמצא באותו רגע בעתיד. מה שאת לא רואה הוא העתיד שלך, ממנו את מפחדת. ממה יקרה בעוד רגע. אם פתאום תגלי שהגוף לא בסדר. באותו רגע את נמצאת בעתיד ולא נהנית מהווה.
זה לא עניין של מה את לא רואה אלא מה צופן העתיד. מה יכול לקרות. אז אי אפשר להנות מהחוויה באותו זמן.
זו נדמה לנו תגובה שמאפיינת לא רק את היחסים עם הגוף, משום שהפחדים צועקים מאוד וכשקשה ברגעים רבים לראות מה נמצא באותו רגע באמת, זה משפיע גם על היחסים עם גוף. אפשר בהחלט שגוף בסך הכל במצב טוב, התודעות מתפקדות היטב בסך הכל. יש יותר חולשה אבל אין משאלת מוות.
- כן, אבל אתם צודקים, אני חייבת לשנות את התפיסה.
אם אפשר.
- בשביל להתחיל אני רוצה לשאול איך, איזו דלת לפתוח בתוכי. אני מבינה שאני חושבת על העתיד ולא ההווה, אבל זה לא מספק.
בהחלט, כי זה מופשט מדי. איזו דלת לפתוח…
- אני חושבת שאם אעזור לעצמי… אם אני שמחה זה מוסיף חיים לתאים, אבל קשה לי להפוך את זה.
כיווץ תמידי שומר את המערכת וההתרחבות תביא כביכול לאסון. את מנסה להגן על עצמך מפני אסון וכמו שאת מבינה, ההתגוננות מגדילה סיכונים – לא לאסון אך לדבר ממנו מפחדים.
איך הופכים את זה? אנו חושבים שהבעיה, האתגר הוא להכיל את החוויה. יש הרגשה פנימית של חיוניות ובריאות.
- כן.
יש נינוחות. בנינוחות הזו יש צורך להתגונן.
- נכון.
את מבינה שהחיפוש אחר האסון הוא צורת ההגנה הנפוצה ביותר בקרב בני האדם. מחפשים את האסון וחושבים שכאשר הוא יגיע, זה לא יכאב.
- נגד עין הרע.
אנשים מסוימים עושים חשיבה חיובית ואחרים עושים חשיבה שלילית, זה אותו דבר. יש חשיבה שלילית כדי להגן מפני השלישי ויש חשיבה חיובית כדי להגן מפני השלילי. יש את החוויה שנמצאת בפנים ואת הפחד מפני כביכול אסון שהיא צריכה להביא איתה.
אנו מציעים לזכור להדהד מדי פעם בתחושה של חיוניות ובריאות, כמו אדם שלומד להכנס למים. לטבול בתוכה כמה רגעים ואז לנוס בבהלה בחזרה לממ"ד של האסון הקרב ובא. זה ממ"ד שעשוי מקלקר אמנם, אך עדיין ממ"ד. זה מה שאפשר לעשות, לטבול בחוויה מדי פעם, להתרגל להכיל אותה.
2 מחשבות על “תקשור מיוחד בנושא בריאות (שאלות ותשובות)”
מאוד התחברתי לידע שאתה מעביר, מדהים מעצים ומאיר עיניים. מאחלת לך בהצלחה!
משמח אותי לקרוא שהתחברת 🙂 תודה 🙂