לצאת מהמינוס: זה עניין של זכות

אחד הנושאים שמעסיקים אותי בחיים מכל הוא כסף. אני בא ממשפחה עם נטייה מולדת למינוס בבנק, וכשהייתי בן 16 כבר נכנסתי למינוס הראשון שלי בחשבון הבנק הראשון שלי, בגובה של 600 שקלים. בגיל 20 הייתי כבר במינוס בבנק של 4,000 שקלים. בגיל 23 כבר הגעתי למינוס 30,000 שקלים. בגיל 27 בערך יצאתי מכל החובות שלי והתחלתי ללמוד כיצד לחיות מתוך פלוס בחשבון הבנק.

בגיל 20 עשיתי מעשה: סגרתי את חשבון הבנק את אותו מינוס של 4,000 שקלים בעזרת הלוואה, ופתחתי חשבון בנק חדש. הייתה לי בו מסגרת אשראי של 1,000 שקלים, ותוך חודש הגעתי למינוס של… 1,000 שקלים. זה גרם לי בפעם הראשונה לעשות רשימה של הוצאות והכנסות, וכך גיליתי שבעוד שההכנסות שלי באותו חודש היו 1,800 שקלים, ההוצאות שלי היו – איך לא – 2,800 שקלים.

אז התחלתי לרשום בקפדנות את ההוצאות וההכנסות שלי, ובו זמנית לעשות עבודה עם עצמי כדי לברר מהם הכישרונות שלי וכיצד אני יכול להרוויח בעזרתם יותר כסף. ובעיקר, לבדוק את המינוס הרגשי שלי, היכן אני נמצא בחובות כלפי עצמי; לאילו חלקים בתוכי אני חייב – ומה אני חייב להם.

התשובה, אגב, היא חוב של חופש: חופש להיות, חופש להתבטא. חופש לבקש עזרה, חופש להיות חלש, חופש לא לדעת, חופש לקבל אהבה, לחופש לתת אהבה. חופש לכעוס, חופש להשתוקק, חופש לפחד. הכלא בתוכי באותם הימים היה מרובה תאים והרבה מהדמויות הפנימיות שלי היו עצורות באמתלות שווא. עם השנים, ככל ששחררתי יותר ויותר מהדמויות הללו לחופשי, כך גדל שיתוף הפעולה בתוכי, גדלה האנרגיה החיובית, וכך הצטמצמו החובות, עד שבשלב מסויים עברתי לפלוס בבנק ולמדתי לחיות בשפע (שפ"ע=שיתוף פעולה).

אני רואה באפשרות לחיות בפלוס בבנק בתור הזכות שלנו. לא סתם, כנראה, פלוס בבנק נקרא בשפה הכלכלית "זכות". זו אכן זכותנו, אבל מעטים מאיתנו מממשים אותה. הסיבה, בעיניי, טמונה בכך שאנו לא נותנים להרבה חלקים מעצמנו את הזכות להתקיים. אנו גדלים עם הרבה איסורים, המביאים להרבה אסירים: אסור לכעוס, אסור לפחד, אסור לבכות. אסור לבקש עזרה, אסור להיות פגיע, אסור להיות תלוי. אסור להתלהב, אסור לצחוק בקול רם, אסור לרקוד ולשיר. אסור לעשות אחרת ממה שההורים לימדו אותנו, אסור לחשוב אחרת מהחברים שלנו, אסור להרגיש אחרת מהעולם סביבנו.

לכל אחד יש את האיסורים שלו, ובמהלך השנים למדתי שהם יכולים גם לסתור אחד את השני. אני זוכר שפעם עשיתי רשימה של החוקים הפנימיים שלי – מה מותר לי ומה אסור לי לעשות. אני לא זוכר מה כתבתי בה, אבל אני זוכר שהבנתי בשלב מסויים שהחוקים שלי סותרים זה את זה. בו זמנית מותר לי ואסור לי לעשות דברים מסויימים, דואליות שאין לי סיכוי להסתדר בתוכה, כך שנידונתי לחיים של תסכול, צמצום ומאבק. עד שאוציא את עצמי מהתפיסה הזו, כמובן.

אני חוזר לנושא הזה בימים האחרונים בעקבות תשובה שטוהר נתנו בתקשור למישהי שהיתה אצלי בתקשור פרטי, ובהמשך גם דיברתי על זה בסדנה שאני מנחה. אני שואל את עצמי מחדש, לאיזה חלק בתוכי אין זכות להתקיים? כן, זה לא משנה שאני עושה עבודה עם הנושא הזה כבר 20 שנה; תמיד יש עוד חופש ליצור בתוכי, עוד שפע ליהנות ממנו. המסע לא הסתיים, והשאלה הזו הופכת להיות השאלה המנחה אותי, מחדש.

אם גם אתם רוצים לעזור לעצמכם לצאת מהמינוס (או להרחיב את השפע), הנה מה שאתם יכולים לעשות:

1. קחו דף ועט (עדיף מאשר קובץ במחשב, לדעתי, ואין לי הסבר ברור מדוע), ורשמו לעצמכם מה אסור לכם. חשבו על כל מערכות היחסים בחיים שלכם – הורים, ילדים, חברים, קולגות בעבודה, בוסים, אנשים ברחוב וכו' – ורשמו מה אסור לכם לבטא, לחשוף.
2. הכינו רשימה נוספת, ובה כתבו מה אסור לכם ביניכם לבין עצמכם – אילו רגשות אסור לכם להרגיש, אילו מחשבות אסור לכם לחשוב ואילו תשוקות וחלומות אסור לכם לרצות. זה לא משנה אם ההסבר הוא הגיוני, כמו "אסור לי לאכול מתוק, זה יגרום לי לחלות בסכרת"; לכל איסור יש זכות להירשם על הדף.
3. ליד כל איסור, רשמו מה מפחיד אתכם שיקרה אם תאפשרו לעצמכם לעשות את מה שאסור לכם.
4. שאלו את עצמכם תוך כדי – מה אני מרגיש/ה עכשיו? תנו לרגשות הללו מקום, ואם אתם צריכים, כתבו גם אותם, כדי לעזור להם להשתחרר מהגוף.
5. בחרו שלושה דברים אסורים שאתם לא כל כך מפחדים לשבור. למשל, אסור לי לבקש עזרה מחברה שלי; אסור לי לישון על מיטה נוחה; אסור לי לצעוק. ואז, התחילו לעשות אותם. לאט לאט, בלי להאיץ בעצמכם, עשו צעדים של חופש. ובו זמנית, תמיד שאלו את עצמכם "מה אני מרגיש/ה עכשיו?".
6. אם הרגשות שעולים בתוככם בתהליך הם קשים (ורגשות יעלו, שלא יהיה ספק; לצאת מהמינוס זה מסע רגשי), ואתם מרגישים שאתם לא מסוגלים להתמודד איתם לבד, זה הזמן ללכת לטיפול רגשי, שיעזור לכם בתהליך (אני אישית מטופל סדרתי ותיק יומין; מזמן הבנתי שיש לי זכות לקבל עזרה ואני מממש אותה על בסיס קבוע). אם אתם מחפשים המלצות, תמצאו כאן מטפלות מעולות.
7. זכרו – זה מסע לחופש ולשפע. הוא לוקח זמן, הוא דורש סבלנות, אבל הוא יכול לשנות את חייכם.