אחד הדברים שבלבלו אותי בשנים הראשונות של המסע הרוחני היה הפער בין מה שרציתי – לשנות את עצמי – לבין מה ששמעתי – תאהב את עצמך, תקבל את עצמך. איך אני אמור לקבל ולאהוב הבטים בעצמי שאני מבקש לשנות?
הבלבול הזה התבטא יותר מכל בתחום של המשקל שלי. רציתי לרדת במשקל, להראות אחרת, אבל בסדנאות ובספרים דיברו (ומדברים) על לקבל את מה שיש. איך בדיוק זה מסתדר?
מי שעזר לי ליישב את הסתירה היה דווקא ד"ר פיל. לפני מספר שנים צפיתי בתוכנית שלו שעסקה בעודף משקל. במהלך התוכנית הוא דיבר עם אחת המשתתפות, אישה עם עודף משקל שלא ממש מצליחה לרדת במשקל. "הרצון שלך לשנות את גופך ולרדת במשקל לגיטימי, אבל למה את שונאת עצמך?", הוא שאל, ובבת אחת פתר לי את התסבוכת.
אני מניח שגם אתם נמצאים במסע רוחני, הולכים לסדנאות וקוראים ספרים, ולכן מתמודדים עם אותה התסבוכת. תסבוכת המתבססת על משוואה החרוטה עמוק בתת המודע: חוסר אהבה מביא לשינוי. מה יקרה אם אוהב את עצמי, אומר המיינד? לא תהיה לי מוטיבציה להשתנות בכלל, ואני אשאר בכל אותם דפוסים, התנהגויות ומצבים שלא טובים לי.
הבלבול הזה סיבך את חיי במשך כמה וכמה שנים, וככל שהשנים חולפות ואני פוגש יותר ויותר אנשים, בסדנאות ובתקשורים שאני מקיים, אני מבין עד כמה שיבש הניו אייג’ את המוח של רבים מאיתנו. הביטוי אהבה עצמית אינו מובן כלל והשימוש בו מחמיר את הסכסוך הפנימי שלנו, מעמיק את הבורות.
אהבה היא: שיתוף פעולה
זה בנאלי לשאול מהי אהבה ועוד יותר בנאלי להגיד שאהבה אינה ברורה. לאהבה יש מספר מאפיינים שאפשר להגדיר וללמוד כיצד לחיות אותם, והעיקרי שבהם הוא שיתוף פעולה.
אהבה מניעה אותנו לעשות טוב, לתת יד, לעזור. כאשר אנו אוהבים אנשים אנו רוצים בטובתם ועושים בדרך זו או אחרת את מה שאנחנו יכולים כדי לעזור להם. מה שקורה במערכות היחסים החיצוניות שלנו נכון גם בתוכנו. כלומר, כאשר אנחנו אוהבים את עצמנו, אנחנו עושים מה שאנו יכולים כדי לעזור לעצמנו.
לפעמים אהבה אינה דוחפת אותנו לעשות דבר, משום שלעיתים אין צורך לעשות; רק להיות. כך או כך, הפעולה או חוסר הפעולה מונעות מהרצון לתת ולקבל. כלומר, לשתף פעולה.
אהבה היא שינוי
המאפיין השני הרלבנטי של אהבה הוא שינוי. האהבה דוחפת להשתנות כל העת, לגדול, להתפתח, לגלות. אהבה היא הכוח המניע את כל הקיום וככזו שינוי הוא מאפיין מהותי שלה.
אהבה מעודדת אותנו, מניעה אותנו ללכת אל מעבר לגבולות של עצמנו, אל מעבר למה שהפחד אומר שאפשר ואי אפשר. אהבה יודעת שהכל אפשרי ולכן היא לוקחת אותנו אל עבר מה שהמיינד אומר שהוא בלתי אפשרי.
במילים פשוטות, לאהוב את עצמנו, לקבל את עצמנו, אינו אומר להישאר אותו דבר כמו שאנחנו, למרות מה שרבים מבינים מכל הסדנאות והספרים.
האהבה אינה מבקשת מאיתנו לשמר את הדפוסים הקשים, הפוגעניים, שיש בתוכנו. אהבה מבקשת מאיתנו לקבל את הדפוסים האלה, משום שמתוך הקבלה אנו יכולים לגדול.
אהבה מעודדת אותנו להתפתח ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו והיא עושה זאת בנחישות, בעדינות, בסבלנות. הביקורת, הכעס, הגערה העצמית אינם מנת חלקה של האהבה.
ביקורת היא כאב
רבים מאיתנו גדלנו על בסיס הרעיון שצריך ביקורת כדי להשתנות. אך למעשה הביקורת סוגרת, מצמצמת, מדחיקה.
כדי להשתנות באמת, עליי להניח את כלי המלחמה בצד ולפתוח בשיחה. שיחה עם החלקים השונים המנהלים אותי מבלי שאני מכיר אותם. ההכרות עם העצמי היא המפתח לשינוי.
כאשר אני מבין לעומק, בחוויה, מה מנהל אותי, הלב נפתח ואהבה מתעורת בתוכי כלפי עצמי; שכן כל פעולה, מכאיבה ככל שהיא, באה ממקום כואב, נטוש, הזקוק לאהבה, וההבנה החווייתית של האמת הזו פותחת בכל פעם את הלב ומרככת את הביקורת העצמית.
ככל שאני לומד להכיר את עצמי אני מרפא את עצמי; מתוך הריפוי אני משתנה, בד בבד שהאהבה לעצמי הולכת וגדלה.
