אחד הרגשות השנויים ביותר במחלוקת בעולמנו הוא כעס, וזה קורה בעולמות הרוח כמו גם בעולמות שאינם רואים את עצמם כרוחניים. אין זה משנה לאן אני פונה, אני שומע מספר עצום של דעות קדומות ביחס לרגש האש המשתוללת.
אנשים רבים מאמינים שלא כדאי לכעוס כי זה עושה לחץ דם גבוה ועשוי לגרום להתקף לב, ולכן להירגע יעזור לשמור על הבריאות. אנשים אחרים חושבים שלכעוס מעיד על יציאה מאיזון ולכן חשוב להירגע כדי לחזור לאיזון המיוחל.
אחרים רואים בביטויים של כעס סימנים מקדימים לאלימות העומדת להתפרץ ולכן חשוב להירגע כדי לשמור על השלמות הפיזית והנפשית שלנו.
אני אישית מתעצבן עוד יותר כאשר בזמן שאני כועס, אנשים אומרים לי להירגע. כמוני מגיבים אינסטינקטיבית אנשים רבים – ואין זה מקרי; ההרגעות במצבים אלו הם סוג של הדחקה מתוחכמת, הנעשית במסווה של הגנה ושמירה על עצמנו. אם נשים בצד לרגע את הפחד שלנו מהכעס, נגלה מולנו דלת חשובה אל תוכנו.
כעס זו קריאת מצוקה
עולם הרגשות בנוי כמו תל קדום אשר רובו נסתר מהעין. הרגשות בנויים שכבות-שכבות כאשר כל רגש קשור לרגשות אחרים הנמצאים בתוכנו. הכעס, לצורך העניין, מעיד על שני רגשות עיקריים המסתתרים מתחתיו.
הראשון שבהם הוא פחד. אנחנו נוטים לכעוס כאשר אנו מפחדים ומרגישים חסרי אונים. הכעס שלנו מעיד על המצוקה בה אנו נמצאים וזו הדרך שלנו לשחרר עוצמה של פחד הנאגרת במהירות בתוכנו.
הרגש השני שהכעס מעיד על נוכחותו הוא כאב. אם תקשיבו לאנשים הצועקים וצורחים מרוב כעס, אתם עשויים לשמוע את הכאב צועק מגרונם. כעס נולד פעמים רבות ברגעים בהם אנו פגועים וזו הדרך שלנו ליידע על המצוקה שלנו, את עצמנו ואת הסובבים אותנו.
הכעס הוא קריאת מצוקה אשר לרוב נענית בדיכוי והתעלמות, דבר המגביר לטווח ארוך את המצוקה בה אנו נמצאים. ככל שמצוקה זו גוברת ואינה מטופלת, הפוטנציאל החיובי של הכעס הופך לשלילי.
אנשים רבים מפחדים כי הכעס יביא לאלימות, אך זו אי ההסכמה לכעוס שמבטיחה כי הכעס יהפוך אלים. אותה אלימות יכולה להתבטא באינספור צורות. מכות של ממש הן ביטוי אחד, נפוץ ומוכר, אך גם תאונות דרכים נגרמות על ידי אנשים שאינם נותנים לכעס שלהם מוצא טבעי. מחלות נגרמות גם הן מהכעס בו אנו שרויים; אנרגיית האש הנסגרת בגוף היא זו העשויה לגרום למחלות דוגמת לחץ דם גבוה והתקפי לב ותופעות דוגמת כאבים שונים.
כעס הוא שער לחופש
אז מהו הפוטנציאל החיובי של הכעס? ראשית, בכך שהוא מהווה שער לרגשות עמוקים הוא יכול לעזור לנו לגלות מה עובר עלינו באמת. דרך הכעס אנו יכולים להכיר את עצמנו ולעזור לעצמנו במצבים המורכבים איתם אנו מתמודדים בחיים.
שנית, הכעס מביא איתו חופש. בכך שאנו מסכימים לכעוס אנו נפרדים מהפחד לאבד, אותו הפחד האומר לנו שאנו נפסיד אם אנו נסכים לכעוס, הפחד האומר לנו להרגע, לשתוק, להסתיר. השחרור מהפחד ובעקבותיו את הכעס שיש בנו, מגדיל את החופש בתוכנו. חופש להביע את עצמנו באופן האותנטי ביותר. בעקבותיו גדל הבטחון שלנו להביע רגשות, חלומות ורצונות אחרים, שגם הם מדוכאים בתוכנו.
מתנת הנחישות
לבסוף, מתנתו הגדולה של הכעס היא מתנת הנחישות. זהו הצד השני של הכעס. הצד הבריא, אם תרצו, המתגלה לאחר שסערת הכעס שוככת. פעמים רבות לאחר שאנו כועסים אנו מתקפלים פנימה מתוך פחד מהכעס שהרגשנו, שביטאנו, ורגשי אשמה על כך שאנו מרשים לעצמנו לעשות משהו אסור.
אם אנו מוכנים לכעוס ומאפשרים לכעס להתבטא עד תום, לאחר שהכעס שוכך נותרת בתוכנו דממה. בתוכה אנו מגלים את הנחישות. נחישות לבטא את עצמנו, להגשים את עצמנו, להשיג עבור עצמנו את מה שאנו רוצים, את מה שאנו ראויים לו באמת.
להכנס יותר עמוק פנימה
אנשים רבים אומרים לי לאורך השנים שהם כועסים שוב ושוב, אבל זה לא עוזר להם, לכן הם צריכים להפסיק. אחת הסיבות לכך היא שהם אינם נכנסים עמוק יותר פנימה. אם נלמד להתייחס לכעס כאל שער לשכבות עמוקות יותר של עצמנו, נוכל לרפא את המצוקה שהכעס הוא רק הקצה שלה. כך אנו יכולים לעזור לעצמנו להגיע לשקט שמאחורי הסערה.
בנוסף, כאשר אנחנו כועסים על אנשים אחרים, אנו למעשה כועסים על עצמנו. מתוך תפיסה האומרת שהכל אחד, כל מי שמעצבן אותי משקף חלק בתוכי שאני כועס עליו. כך שהכעס מבטא פעמים רבות סכסוך ומריבה שיש לי עם עצמי. אם לאחר שהכעס חולף אני מוכן להסתכל פנימה ולראות על מה אני כועס בתוכי, אני יכול לעזור לעצמי ליצור עדינות, שלווה וחמלה במקום בו כרגע קיים כעס.
