בשבועות האחרונים אני מתעסק מחדש בסוגיה של רעלים. הייתי באבחון של אירידיולוגית, שדיברה איתי על רעלים שיש בגוף שלי בכל מיני מקומות, והמליצה לי על ניקוי רעלים: תזונה עם פחות רעלים ויותר רכיבים שיעזרו לגוף שלי לנקות את מה שהצטבר.
כל זה גרם לי לחשוב מחדש על המשמעות של רעלים מבחינה רגשית. אני מאמין ששינוי תזונתי חשוב ונכון, אבל לא פחות ממנו – ואולי אפילו יותר – זה השינוי התודעתי שיעזור לנו לחיות טוב ככל האפשר.
כשאני מדבר על שינוי תודעתי, אני מתכוון ליחס שלנו לעצמנו – להתייחס אל עצמנו עם פחות רעל ויותר אהבה. מה הם רעלים רגשיים? ביקורת עצמית, רגשי אשמה, כעס ושינאה.
לעיתים אותם רעלים רגשיים יכולים להיות מודחקים, אבל גם אז הנוכחות שלהם בתוכנו לאורך זמן מרעילה את התודעה. אותם רגשות לא מטופלים הופכים להיות בסיס למחלות: הם מחלישים את המערכת החיסונית של הגוף, ואנו הופכים להיות פגיעים לבעיות שונות ומשונות.
לשנות את הגישה
הבעיה מתחילה קודם כל בגישה שלנו לכל אותם רגשות. אנו רגילים להגדיר כעס, שינאה, ביקורת ורגשי אשמה בתור רגשות שליליים, והגישה הזו היא הרעל הנפוץ ביותר ואחד החזקים שיש. אני מודע לפרדוקס שיש בדברים שלי, אבל למרות שאלו רגשות כואבים ומכאיבים, הם אינם שליליים. למעשה, יש בכל אחד מהם הבט חיובי מובהק: שינאה מעידה על כך שהאדם פגוע, שיש כאב בלב שצריך ריפוי ואהבה; כעס מעיד על חוסר אונים ופחד מפני דברים המתרחשים במציאות, ביטוי למצוקה הזקוקה למענה; ואשמה וביקורת מעידים על הרצון שלנו להיות אהובים, שכן בדרך הזו אנו מנסים לתקן את עצמנו כך שנהיה ראויים לקבל את מה שאנו צריכים.
לכן, הדבר החשוב ביותר הוא להתחיל להתייחס אל עצמנו אחרת. זה לא אומר שהביקורת תעלם בבת אחת, אבל אם נתחיל להזכיר לעצמנו שזה בסדר לכעוס, לשנוא ולהרגיש אשמים; שזה בסדר להעביר ביקורת; שמותר לנו להיות "כאלה", אנחנו נתחיל להרגיש יותר קלים ומשוחררים.
מה עושים עם הביקורת ורגשי האשמה?
כלום; מחבקים אותם. אני רציני: אנחנו בדרך כלל כל כך קשים עם עצמנו על הביקורת שלנו ועל רגשי האשמה, מנסים להוציא את עצמנו מזה ולהשתנות, שהדבר הכי חשוב שיש לי להגיד לכם: כלום. זה בסדר להרגיש אשמים, זה בסדר להעביר ביקורת. תגידו את זה לעצמכם מידי פעם; זה נשמע מוזר בהתחלה אבל עם הזמן זה מרגיע.
דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לקחת פנקס/יומן, ולכתוב בו מדי פעם מספר דברים טובים על מה שאתם מרגישים אשמים לגביו/ביקורתיים לגביו. מרגישים לא מספיק טובים בעבודה/בזוגיות/בחברות/בתור ילדים או הורים? כתבו כל יום מה טוב בכם באותו התחום. זה לא מבטל את מה שיש לכם לשפר אבל לזכור מה כן טוב בכם יכניס אתכם לפרופורציות נכונות ויאזן את התחושה הקשה.
אם אתם לא מוצאים מה טוב בכם, תמשיכו לחשוב על זה, ואפילו תתייעצו עם אנשים שקרובים אליכם, שאתם מרגישים בנוח לשתף אותם בנושא. לפעמים קשה לנו לראות בעצמנו דברים טובים, אבל זה בגלל שאנחנו עיוורים, לא בגלל שאין בנו משהו טוב.
כמו שכתבתי קודם, התרגיל הזה לא יעלים את הביקורת והאשמה, אבל זה יעזור לבנות קול נוסף, חדש, אוהב ואוהד, שרואה מה טוב ומה כן.
מה עושים עם הכעס והשנאה?
הכעס הוא אחד הרגשות הנפוצים ביותר. מי מאתנו לא מתעצבן או כועס מדי פעם? הבעיה מתחילה אם אתם, כמוני, נוהגים לשמור את הכעס בבטן ולא להוציא אותו. זה המתכון הטוב ביותר להפוך כעס טבעי לביצה של טינה ומרמור, שמפיצה רעלים מחשבתיים ופיזיים כאחד. לפעמים יש בעיה אחרת, שמשפיעה באופן דומה: אנחנו לא יכולים לכעוס על מי שמכעיס אותנו, אם בגלל שהאדם הלך לעולמו או בגלל שאין לנו יכולת רגשית או טכנית לדבר איתו.
אז מה עושים? מוציאים. יש מספר דרכים להוציא כעס: להרביץ לכרית; להשמיע מוזיקה בקולי קולות ולצעוק תוך כדי; להיכנס לרכב, לסגור חלונות, ולצרוח; אפשר לצרוח ולצעוק למעשה בכל מקום מבודד שלא יגרום לאנשים לבוא לבדוק מה קרה לכם.
דרך טובה נוספת להוציא כעס היא תרגיל 'מכתב כעס': לוקחים דף ועט, וכותבים את כל מה שאתם מרגישים ביחס לאותו אדם. זה המקום להוציא את כל מה שעובר עליכם בפנים: הקללות, השנאה, הזעם, הכעס. תכתבו הכל, תקשקשו ותציירו, ואל תהיו מנומסים. אפשר לכתוב לאדם אחד או ליותר, ואפשר לעשות את זה כמה זמן שרוצים, גם אם אתם חוזרים על עצמכם, עד שאתם מרגישים שאין לכם מה לכתוב. אז מגיע השלב הבא: לוקחים את הדף ושורפים אותו במקום בטוח (אני יוצא למרפסת הפתוחה ושורף אותו בתוך סיר). השריפה עוזרת להתמיר את האנרגיה של הכעס. אל תשמרו את המכתב! זה אומר שאתם שומרים את הכעס לידכם, שלא יילך!
התרגיל הזה טוב גם לשינאה, כמובן, שהולכת יד ביד עם כעס.
חשוב להבין כי מתחת לכעס ולשינאה יש רגשות נוספים: פחד, חוסר אונים וכאב. בשלב מסויים הרגשות הללו יתחילו להתעורר. לא פעם מכתב כעס יכול להסתיים בבכי או בפחד שמציף אתכם. זה בסדר גמור ואפילו חשוב: תרשו לעצמכם להרגיש את הרגשות הללו, זה חלק מתהליך הניקוי.
מאוד חשוב לחפור
בנוסף לכל מה שכתבתי, הדרך הכי טובה שאני מכיר לנקות רעלים רגשיים היא לדבר אותם. גם אם זה לא מנומס ולא יפה ומביך ואולי אפילו מביש.
זה חשוב לדבר עם מישהו שיכול להקשיב, ושלא יגיד משפטים כמו "יהיה בסדר", "מה הבעיה שלך?" או "את/ה צודק/ת בכל מילה". למה לא מישהו שיסכים עם כל מילה? כי לפעמים אנחנו לא רואים נכון, וחשוב לשמוע דעה כנה.
כדאי לזכור שלכל דבר שיש ולכל דבר שקורה, יש סיבה טובה. גם אם אנחנו נראים לעצמנו נוראיים או המציאות שלנו נראית לא משהו, אחרי שהוצאנו את כל הרגשות הקשים, לחשוב ולהסתכל מחדש על הכל מנקודת מבט השואלת: "מה טוב?".
